אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק כה · הלכה כג

הלכה כא

אסור לבטל כלי מהיכנו מפני שהוא כסותרו כיצד לא יתן כלי תחת הנר בשבת לקבל את השמן הנוטף שהשמן שבנר אסור לטלטלו וכשיפול לכלי יאסר טלטול הכלי שהיה מותר וכל כיו"ב וכו'. הנה רבינו כתב בטעם ביטול כלי מהיכנו משום כסותר ובתוס' במס' שבת מ"ג ע"א בד"ה דמבטל עמדו על רש"י דשם בכלי תחת הנר כתב משום כבונה דמחזי כמחברו בטיט ושבת קכ"ח ע"ב בבהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה וכו' והא קמבטל כלי מהיכנו וכו' ברש"י דמשהניחם שם תחתיה אין יכולין לטלטלן דדומה לסותר בנין מדרבנן עכ"ל וכן בדף קנ"ד ע"ב גבי היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכו' ומניח תחתיה וכו' והתנן נוטל את הכלים וכו' בקרני דאומנא דלא חזיא ליה והא קמבטל כלי מהיכנו וכו' וברש"י שכשמניחם תחת דבר שאינו ניטל מבטלן מהיכנו דשוב לא יטלנו משם ודמי לסותר עכ"ל ולמה כאן כתב משום בונה ושם משום סותר:
והנה לכאורה יש לדמותו לבונה דעל המקום הוי כבונה וכמ"ש ברש"י כמחברו בטיט אף דאין בנין בכלים וכו' כמ"ש לעיל בנין ממש אסור וביותר לחברו למקום דאסור מצד בנין להמקום ומצד הכלי הוי כסותר בביטולו לטלטולו, לו למה שעומד וראוי הוא:
וי"ל להלן קנ"ד בבהמתו טעונה כלי זכוכית דאם יניחם יהיה אסור לטלטל הכרים וכסתות לצרכן משום שלא יהיה רשאי ליטול מהם הכלי זכוכית שאסור בטלטול ועי' ברשב"א שם ובבעה"מ למה אסור לצורך מקומן עיי"ש מ"מ לא הוי הכרים וכסתות בסיס לדבר איסור שלא הונחו שם מערב שבת וא"כ יוכל לטלטל עכ"פ הכרים וכסתות אלא דלא יוכל ליטול הכלי זכוכית מהם ולפ"ז לא שייך בונה וכמחברו כיון דיוכל לטלטל שניהם האיסור ע"י ההתר ואף דהוי עכ"פ כמחובר להכרים וכסתות נראה דלרש"י דוקא חיבור למקום שלא יוכל ליטלו מהמקום כלל מחזי כבונה והרי בעושה כלי לרש"י מטעם מכה בפטיש ולא משום בנין עי' במס' ביצה וכמ"ש לעיל בזה אבל כסותר שייך שפיר דסתרו למה שראוי ועומד לכך אבל כלי תחת הנר דאסור בכל טלטול בשניהם דנעשה בסיס לדבר איסור שייך כבונה וכן מורים לשון רש"י שם אסור לבטל כלי מהיכנו להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה וכלי זה משיפול בו השמן מוקצה יהא אסור לטלטלו עכ"ל ונראה משום איסור הטילטול להנר הוי כבונה וכמ"ש ועי' ברש"י קנ"ד הנ"ל בד"ה מטנפי בדבר הנשפך עליה וקמבטל כלי מהיכנו דשוב אינן ראוין לבו ביום לכלום עכ"ל ג"כ מהאי טעמא אף דגם שם לא הוי בסיס לדבר איסור מ"מ כסותר הוי מצד הכרים וכו' וכמ"ש:
אמנם בדף קכ"ח בבהמה שנפלה לאמת המים שם דלא יוכל לטלטל הכרים וכו' כלל ואפ"ה כתב ברש"י משום כסותר ולא משום בונה וי"ל דעי' ברשב"א שם שכתב דאין דומה לכופין הסל לפני אפרוחין דלעיל מ"ג מוקמינן אפי' למאן דס"ל ביטול כלי מהיכנו אסור וז"ל והיינו טעמא דהתם לא קיימי אפרוחין אלא לפי שעה ויוכל להפריחן אבל הכא דילמא לא תעלה ודילמא מבטל כלי מהיכנו קאמר עכ"ל:
ויקשה לכאורה מנשברה לו חביות של טבל משום דאם עבר ותיקנו וכו' לא מקרי ביטול כלי מהיכנו וכה"ג נמי אם תעלה לא יהיה ביטול מהיכנו:
ונראה די"ל ולחלק בין בונה לסותר דבבונה גופא ממש אם בונה כה"ג בנין שאפשר להנטל מעצמו בקל לא מקרי בנין אף דבכל בנין שייך סתירה עכ"פ כל זמן בנוי ולא נעשה סתירה בדרך הרגיל לא נסתר מעצמו מקרי בנין אבל בדבר דשייך בו סתירה מעצמו בדרך הרגיל לא מקרי בנין ועי' בפנ"י במס' ביצה בסוגיא דמתוך שכתב במגבן דוקא לאוצר הוי בונה אבל מגבן לאכילה לא הוי בונה דהוי ע"מ לסתור עיי"ש וכה"ג דודאי ניח"ל שתעלה הבהמה ודעתו בודאי על הסתירה ומצפה ע"ז לא הוי כבונה ולא דומה לו אבל בסותר דקיי"ל דדוקא סותר ע"מ לבנות חייב דאל"כ הוי מקלקל וסתירה לזמן הוי סתירה והרי כמ"ש בפנ"י גדר בונה לימים רבים עיי"ש אבל סתירה נהפוך הוא שצריך שתהיה ע"מ לבנות ורק לשעתו בלבד ואף דאי' בירושלמי בפ' כלל גדול ה"ב הדא אמרה בנין לשעה בנין עיי"ש היינו כשבונה לשעה מדעתו על זמן הזה אבל בכה"ג דלא ניח"ל בבנין לא מקרי בנין וי"ל דלא רצה ברש"י לומר משום בנין ומשום ספק כמ"ש ברשב"א וכמ"ש דלא מקרי כה"ג בונה ולכן כתב משום סותר דהוי ודאי לפי שעה ועי' באוהל תולדה דבונה באוירי דלבני אוהל מדרבנן וכמו כן בכה"ג שאפשר בכל שעה להסתר מעצמו לא הוי אפי' דומה לבנין דמדרבנן ועכ"פ י"ל דלא שייך גזירה ודומה בכה"ג:
ורבינו בחר לומר דכולהו משום סותר אף דגם בונה שייך בזה ומשפט הקדימה לבונה מלסותר וכתב משום כסותר דכמ"ש כסותר שייך בכל גונא שנאמר משום ביטול כלי מהיכנו משא"כ בונה כמ"ש דיש דלא שייך בהם כן:
גם כנראה לר' שמעון דקיי"ל כותיה על כרחך ביטול כלי מהיכנו מטעם סותר עי' בתוס' מ"ג ע"ב בד"ה ואין שכתבו דואין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן דאתיא כר"ש דמתיר מוקצה במותר השמן שבנר ואין נאותין דקתני הכי היינו כ"ז שדולק דמוקצה מחמת מצוה מודה ר"ש כדאי' בגמ' לקמן מ"ה ע"א אין מוקצה אלא וכו' והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ולא שבנר ממש קאמר דהוי אסור בלא"ה משום מכבה וכו' אלא כלומר שמן המטפטף מן הנר וטלטול דהנר עצמו אין לאסור מטעם הוקצה למצותו דלא אסור רק משום בסיס וכו' עכ"ל עיי"ש ועי' במהרש"א שכתב דדחקי לתוס' לאוקמי מתני' כר"ש מדאי' אין נאותין שפי' נהנין ולר' יהודה אפי' בטלטול אסור ועי' שפי' האי דביטול כלי מהיכנו לר"ש דס"ל דמותר בטלטול מ"מ כיון דאסור באכילה ואף דיוכל לטלטלו מכלי לכלי יבטל עכ"פ כלי אחר מהיכנו ועי' מ"ש על דברי התוס' שם בד"ה בעודן עליו עיי"ש:
ולפ"ז על כרחך לר' שמעון איסור ביטול כלי מהיכנו רק משום סותר דלא שייך כבונה וכמ"ש ברש"י כמחברו בטיט כיון שאינו יכול לטלנו משם כמ"ש לעיל משם רש"י הנ"ל והרי לר"ש מותר לטלטלו מכלי לכלי וא"כ לאו כמחברו הוא אבל מטעם סותר הוי וכמ"ש לעיל דסתירה שייך בכל גונא ואפי' לזמן ועל כרחך צ"ל לר' שמעון דס"ל ביטול כלי מהיכנו לזמן נמי אסור דהרי לר"ש מותר לאחר הכבוי ולהלן קנ"ד מחלוקת הראשונים ז"ל בזה עיי"ש ולא דמי לטבל מוכן וכו' דלא הוי אפי' לזמן משום דבכל עת יוכל להיות מסולק האיסור ולדעת רש"י כתבתי במ"א בזה עיי"ש ועי' בפכ"ו הל' י"ד:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה