דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כה · הלכה יט
פירות שאסור לאכל כגון פירות שאינם מעושרין אפי' הן חייבין במעשר מדבריהן וכו' או תרומה טמאה וכו' אסור לטלטלן אבל הדמאי הואיל וראוי לעניים וכן מעשר שני והקדש שפדאן אע"פ שלא נתן החומש מותר לטלטלן. מטלטל ישראל התרומה אע"פ שאינה ראויה לו וכו'.
במוקצה לבעלים הוי מוקצה לכו"ע:
במסכת שבת דף מ"ז ע"א בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים ודף קכ"ז ע"ב ומפנין תרומה טהורה וכו' פשיטא לא צריכא דמנחא ביד ישראל מ"ד כיון דלא חזי ליה אסור קמ"ל כיון דחזי לכהן שפיר דמי:
ובתוס' שם בד"ה כיון הקשו מבגדי עניים לעשירים הנ"ל ותירצו לחלק בין אינן ראוי מעצמן כמו בגדי ענים לעשירים לראוי מעצמו אבל לא משום איסורא כמו בתרומה והאי דאמרינן קכ"ה בשאין בו ג' על ג' אין מטלטלין דנראה בג' על ג' מטלטלין היינו לעניים וסיימו א"נ אפי' לעשירים בבית עניים עכ"ל עיי"ש:
ובר"ן בדף מ"ז הנ"ל גבי בגדי עניים וכו' כתב ומהא שמעינן דמוקצה לעשירים ואפי' עניים אין מטלטלין אותו שכבר הוקצה מדעתו של בעה"ב העשיר ולא בעינן שיהא מוקצה לכל וה"נ משמע טעמא דאמרינן גבי מפירין ונשאלין נדרים לצורך שבת ואמרינן מי יימר דמזדקק לה בעל וחכם אלמא מפני שאסרה הככר על עצמה נעשה מוקצה עכ"ל ומ"ש ומהא שמעינן וכו' מהאי דמקשינן שם וקורטין מי חשיבי וכו' עיי"ש:
ובשו"ע בסי' ש"ח סעיף נ"ב מוקצה לעשירים הוי מוקצה ואפי' עניים אין מטלטלין עיי"ש ומקורו מהר"ן הנאמר ועי' בטו"ז שם ס"ק כ"ה דמוקצה לכל הענים שבעולם מוקצה דאזלינן למי שבעליו מתחילה עיי"ש ובמג"א ס"ק ע"ט בשם השלטי גבורים שכתב דתוס' שבת מ"ו ע"ב כתבו דוקא על האשה אסורה ולא על האחרים ועל כרחך שאין דעתם שיהיה מוקצה לכו"ע והביא תוס' בפ' המפנין הנ"ל ובמג"א כתב ע"ז דגם דעתם כר"ן אלא בזה דס"ל לחלק בין אין ראוי מעצמו או מחמת איסורא בזה דעת התוס' שלא כהר"ן ולתוס' בתרומה ונדר לא שייך מוקצה לכו"ע ולר"ן גם בזה כן ועיין בפרי מגדים בפתיחתו הכוללת בכללי מוקצה אות ד' עיי"ש כתב די"ל תרומה לא מקרי בעלים דטובת הנאה אינה ממון עיי"ש והנה בטובת הנאה ממון להלכה מחלוקת בין הפוסקים ולמאי שמחלקין בין לאגב דהוי ממון לשאר דברים וא"כ מסתבר לענין מוקצה מקרי בעלים דעכ"פ אין הכהן רשאי ליטלו לכתחילה ביד חזקה ממנו לכו"ע וא"כ הוי מהאי טעמא שם בעלים עליה וגם מסתברא דהיינו טעמא לומר במוקצה לבעלים הוי מוקצה לכו"ע דהנה לכאורה יש לומר לכל דבר שאינו שלו אין דעתו עליו והוי לו כדבר שאין בו צורך לו משום סילוק דעתו מזה וצריכין לומר דעם כל זה אינו מסלק נפשו מלטלטלו בשביל אחרים אבל אם גם הבעלים מקצים נפשם ממילא הוי מוקצה לכו"ע אמנם יש להבין תרומה דאסור ליתנו לכהן בשבת עי' לעיל פכ"ג הט"ז אפי' בביתו אסור אם לא בלמודין לאכל אצלו עיי"ש ועי' ברש"י במשנה ריש מפנין בד"ה מפנין תרומה טהורה וכו' אבל תרומה טמאה לא דאפי' לבהמת כהן לא חזיא בשבת וכו' עיי"ש וא"כ כיון דגם בטהורה דאסור לו וגם ליתנו לכהן בו ביום ומאי דראוי בחול לא מהני וא"כ מאי שנא טהורה מטמאה לפ"ז ועי' בר"ן שם במשנה הנ"ל (גם למ"ש בכ"מ לעיל ה"י דמשו"ה לא מטלטלין לצורך גופו ומקומו במוקצה מחמת איסור משום דאתקצאי ביה"ש מאי דלא שייך במלאכתו לאיסור עיי"ש ולפ"ז בטבל דאמרינן אם עבר ותיקנו מתוקן וכמ"ש ברש"י ביצה דאין מוקצה מחמת איסור דרבנן וכמ"ש ז"ל דאין שבות ביה"ש ולא אתקצאי ביה"ש וא"כ למה אין מפנין טבל כיון דלא הוי מוקצה ביה"ש ומ"ש למלאכתו לאיסורו כמ"ש לעיל באין ראוי כלל אפי' במלאכתו לאיסור אסור אבל שם ג"כ מטעם מוקצה והרי כאן על זה אנו דנין לומר גם במוקצה מחמת איסור בכה"ג דלא אתקצאי ביה"ש שיהיה כמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו):
הנראה מדעת התוס' דבדבר שמצ"ע חזי אלא אינו ראוי משום האיסור והדבר חזי לאחרים לא שייך מוקצה אף שאין יכול ליתנו בשבת לאחרים ויש להבין בטעמם בזה וכמ"ש:
והנה בלישנא דגמ' לא צריכא דמנחא ביד ישראל נוכל לפרש בתרומה של כהן שביד ישראל ורשאי לטלטלו דכהנים הבעלים וכן בלשון רבינו שסתם מטלטלין תרומה הטהורה יש לפרש כן אמנם בלשון התוס' שהקשו מבגדי עניים לעשירים ומחלקין בין חזי מצ"ע יקשה לפרש כן אם לא נאמר דבראשונה בלתי מחלקין בין מוקצה לבעלים אלא פי' בגדי עניים לעשירים הוי מוקצה כיון שאין ראוי להם ואח"ז כתבו א"נ אפי' לעשירים בבית עניים דתליא בבעלים עיי"ש וא"כ לפ"ז נאמר לכו"ע תרומה של ישראל כל זמן שלא נתנו לכהן יהיה בכלל איסור טלטול אלא דא"כ למה אמרו טבל וכיו"ב ולא ג"כ תרומה של ישראל שלא נתנו לכהן עוד וצ"ע ולמ"ש בתוס' בד"ה דאי בעי דהו"ל לומר כיון דחזי לעניים ול"צ לומר דאי בעי מפקיר אלא דמשכח טעמא דאפי' לדידיה חזי עיי"ש ולמ"ש י"ל דאפי' באם הוי שלו מותר בדמאי דבכה"ג בתרומה בשל כהן דוקא דברשותו של ישראל וכמ"ש ולמ"ש לעיל יהיה מיושב ג"כ מ"ש בשלטי גבורים דתוס' כנגד הר"ן דלמ"ש בתוס' לא מיירי משום בעלים בתחילת דבריהם:
ולהלן בס"ד נדבר במוקצה לבעלים אם מהני הזמנה מאחרים להוציאו מידי מוקצה אם נאמר דמסתמא הוי מוקצה לכו"ע אבל הזמנה מהני והנה למ"ש דהוי מהאי טעמא מסתמא מוקצה דעל שאינו שלו אין דעתו אלא לצורך חבירו דלזה אין מקצה נפשו וא"כ בשאינו (לא) [ראוי] לחבירו ג"כ מקצה נפשו מסתמא וכו"ע כן וכמ"ש ז"ל נגד רוח בני אדם לא מהני הזמנה כמ"ש לעיל ועי' בהמ"מ להלן:
בענין אם חזי לאחד חזי לכו"ע הנה זה מוכח מסוגיא דלעיל באות הקדום:
ועיין בס' שער המלך בפ"ז מהל' לולב הל' כ"ה שהביא ממס' סוכה מ"ב ע"א מקבלת אשה לולב מיד בנה פשיטא מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל קמ"ל וברש"י אימא לא דלגבה איכא איסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליה ומותר בטלטול עיי"ש בשעה"מ מ"ש בזה ויש להעיר בלשון רש"י במ"ש תורת כלי עליו כיון דהוי מידי דחזי לאחרים מותר לטלטלו ועי' בתוס' סוכה מ"ב ע"ב בד"ה טלטול בעלמא הוא עיי"ש:
ובשעה"מ שם הקשה ממס' יבמות ל"ג בזר ששימש במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה ואי בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא וכו' דלמה לא נאמר כמו בתרומה דחזי לכהן מותר לטלטלו אף דקבלה אסורה לזר וחשובה מוקצה מחמת איסור והרי מ"מ בטלטול הדם משרי דאין כאן עבודה עיי"ש והנה אם נאמר כמ"ש לעיל בתרומה ג"כ בתרומה של כהן בלבד מותר לטלטלו וא"כ י"ל דשם מטלטול לא הקצה הישראל נפשו משום דחזי לטלטלו בשביל אחרים דחזי להם אבל בדם שאינו ראוי בטלטולו אלא לצורך עבודה אשר אסורה לזר לו וא"כ אף מטלטולו הקצה נפשו ושייך מוקצה בכל גונא והרי דעת המ"מ במלאכתו להתר בשלא לצורך כלל אסור בטלטול ומכ"ש לעשות איסור בטלטולו שלא כהלכתו לעבוד בזרות:
והנה במס' ביצה כ"ו ע"ב איכא דאקצי ואיכא דלא אקצי אזמניה וכו' דלכאורה כיון דאיכא דאכלי וראוי להם ויצא מתורת מוקצה אבל שם נאמר לענין אכילה ולענין טלטול י"ל ג"כ דאנו מסופקים בכל אחד ואחד שמא הוא מהמקצים וכולהו בכלל הספק וא"כ אינו ראוי לשום אדם לטלטל בעבורו וכמ"ש לעיל דצ"ל דלא הקצה מטלטולו אף שאין ראוי לו משום שראוי לאחרים ובזה לא שייך לומר כן כיון בכל אחד בספק אם מהמקצים וכ"ז שלא הזמינו וצ"ע בזה ועי' בענין אין הכנה בשל גוי ובסי' ש"ח ובשעה"מ הנ"ל מ"ש בזה:
והנה במס' יבמות דמקשינן טלטול בעלמא דנראה מטעם מוקצה יש לעיין לטעמא דמוקצה דאי' בגמ' משום הוצאה דלא שייך במקדש דאסור להוציאו לחוץ דמקדש וגם אין שבות במקדש ובזה י"ל בזר לטעמא דכהנים זריזים הן לא שייך בו וביותר בעושה שלא כהלכתו וגם שאר הטעמים הנאמרים במוקצה נראה דלא שייך בכה"ג וצ"ל מטעם לא פלוג וביותר בעביד באיסורא ועי' בצל"ח ביצה בסוגיא דנדרים ונדבות בעבר ושחט עיי"ש בזה ומ"ש לענ"ד שם עיי"ש: