דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כה · הלכה טז
נוטל אדם בנו שיש לו געגועין עליו והאבן בידו אבל לא דינר שאם יפול הדינר יטלנו האב בידו. להנ"ל במס' שבת קמ"א ע"ב אמר רבא הוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו חייב משום כיס וכו' תנן נוטל אדם את התינוק והאבן בידו אמרי דבי ר' ינאי בתינוק שיש לו געגועין על אביו וברש"י שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה ואע"ג דלא סכנת נפש גמורה היא אלא סכנת חולי עכ"ל. ועי' לעיל פי"ח הי"ז בדין הוציא תינוק וכיס בצוארו חייב:
ויש להבין דהנה מדמין איסור מוקצה בטלטול בנוטל את התינוק ואבן בידו לדין הוצאה מרשות לרשות בהוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו ולכאורה יש לומר דשאני בטלטול ההתר עם האיסור דנאמר כמ"ש לעיל דבכה"ג דהוי טלטול התר עם האיסור לא שייך לומר דניזול בתר האיסור משום דע"י טלטול ההתר הוי האיסור לצורך כיון דאי אפשר בלעדו וביה"ש עומד לטלטול שניהם וכנראה עיקר הטלטול בשביל התינוק והוי כהאי שכתב בהל' י"ד:
ולכאורה יש ג"כ לומר דאף דאסרו הטלטול היינו במטלטלו בעצמו אבל במטלטל ע"י דבר אחר המותר אף דהאיסור מתטלטל ג"כ ממילא לא הוי אלא גורם אבל ע"ז י"ל גם בהוצאה במלאכת שבת ג"כ גורם מותר עי' במס' שבת בגרם כיבוי ומ"ש לעיל בשאין מתכוין וצ"ל בכה"ג דמוציא ע"י התינוק עדיף מגורם אבל מ"ש בראשונה יש לעיין דלענין הוצאה משום דהוי לצורך אסור דאל"כ תליא במחלוקת שאצל"ג אם חייב או לא אבל בטלטול משום מוקצה איסורו משום שאין בו צורך וכה"ג לצורך לשניהם ובמניח הוי ביה"ש עומד לזה ובלא"ה לא הוי בסיס:
ונראה לומר דהנה ברש"י כתב געגועין סכנת נפש חולי ומלשון התוס' לא נראה כן לפום רהיטא עיי"ש וכמו כן רבינו לא כתב חולי אלא כלישנא דגמ' ובפרי מגדים הקשה דמחמת חולי בשאין בו סכנה למה מחלקין בין דינר לאבן עיי"ש:
ונראה דהנה בתוס' וברשב"א בחידושיו שכתבו והאריכו לפרש דאתי לאתוי על מוקצה בידים דגרע מע"י דבר אחר עיי"ש דיקשה דשניהם מדרבנן ולמה יחמירו בזה יותר מזה ולגזור עליו ובחולי דיש להקל בדרבנן:
ונ"ל דהנה בתוס' עמדו ע"ז למה בתינוק צריך שיהיה געגועין ובכלכלה מתירין בכל גונא ותירצו בתינוק אין דרך לטלטלו עיי"ש ולפ"ז יש לומר דבאמת לא הקילו כלל משום הגעגועים אלא דאם באיכא געגועים יש בדרך בני אדם לטלטלו והוי בגדר הצורך וכמו כלכלה ולכן בדינר אסור דשמא אתי לאתוי דינר עצמו דאסור דלא התירו כה"ג כלל בשאין בו סכנה אלא ע"י טלטול בדבר האחר ההתר ובתינוק ע"י הגעגועין דהוי בגדר כלכלה אבל בלי געגועין לא התירו ולא משום החולי אלא כמ"ש שיהיה דרכו בכך ולפ"ז י"ל דיקשה למה לא מקשינן מכלכלה אלא מבנו ולמ"ש י"ל מכלכלה לא הקשה משום די"ל דהוי לצורך ובהוצאה מה"ט דהוי לצורך אסור ובמוקצה הוי טעמא להתירא אלא מבנו הקשה דלא הוי צורך בטלטול ואין דרכו בכך כמ"ש בתוס' הנ"ל בד"ה ונשדינהו דאין מדרך לטלטל תינוק עיי"ש וא"כ בהוצאה ג"כ ישרי דא"כ לאו משום צורך מותר אלא משום דלא הוי טלטול בידים וכגורם בלבד ולפ"ז גם בהוצאה בגורם אינו חייב ומשני בבנו וגעגועים והוי דרכו וצורך בטלטולו וא"כ בטלטול מותר כמו בכלכלה ובהוצאה מהאי טעמא דמותר בטלטול מוקצה אסור בהוצאה דהוי לצורך וכמ"ש ואתי שפיר:
כלכלה וכו'. עיין במרכבת המשנה בזה ובס' מעשה רוקח ובקרבן העדה בירושלמי שבת פ"ז ה"ו עיי"ש: