דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כה · הלכה יד
שני דברים אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו והן סמוכים זה לזה או זה על זה או זה בזה ובזמן שמטלטלן אחד מהן יטלטל השני אם היה צריך לדבר שמותר לטלטלו מטלטלו ואע"פ שדבר האסור מטלטלו עמו ואם צריך לטלטל דבר האסור לא יטלטלנו באותו דבר המותר.
בענין בסיס לדבר איסור:
במסכת שבת קמ"ב ע"ב ודף מ"ז ובכמה דוכתי. והנה בבסיס לדבר איסור ובטעמו לאיסורו יש להתבונן דאם נפרש דאף שהכלי התר מ"מ כיון דהמונח עליו אסור ואי אפשר לטלטל זה בלא זה שניהם אסורים ההתר משום האיסור וא"כ למה בבסיס להתר ולאיסור מותר ויש להבין דמאי נפק"מ דמטלטל גם ההתר ניזול בתר האיסור. והנה יש לומר למ"ש דאיסור מוקצה משום דהוי בגדר שלא לצורך לו ומשו"ה בבסיס לאיסור וגם להתר ואי אפשר לטלטל ההתר בלי האיסור וא"כ הוי טלטול האיסור לצורך בשביל טלטול ההתר אבל לפ"ז נשרי כמו כן לטלטלו משום הכלי דהוי התר:
והנה כמ"ש רבינו וכנראה בדעתו דאם עיקר הטלטול משום האיסור אסור ואם עיקר כונתו בטלטול בשביל ההתר מותר וכמ"ש בהל' אח"ז כיצד פגה וכו' ועיין בהה"מ וכ"מ עיי"ש וי"ל לפ"ז נמי דמשו"ה דאם הכלי הוי בסיס לדבר האיסור וא"כ האיסור עיקר וההתר טפל לו ואע"ג באבן ע"ג חבית דע"כ החבית חשיב יותר מהאבן מ"מ לאותו שבת הוי האבן לו העיקר בטלטולו אע"ג דמצ"ע החבית עיקר לו דכיון דמחשבו להיות בסיס לו הוי האיסור עיקר והתר טפל. ובזה מובן מ"ש ז"ל דבעינן שיהיה בדעתו להניחו עליה כל השבת וכמ"ש בתוספות בכמה דוכתי דלכן הוי האבן עיקר כל השבת. ולכן דעת התוספות במסכת שבת דף מ"ג ע"ב בד"ה דכו"ע דבמת וכיוצא סזה אפי' בשכח אסור משום דזה בכל גוונא עיקר טלטולו בשביל האיסור וז"ל וי"ל דיש לחלק דהכא עיקר טלטולו לצורך מת ולא דמי לכל הנהו שעושה עיקר הטלטול לצורך כר וחבית ולא לצורך מעות ואבן וכו' עיי"ש. ובתוספות כתבו לחלק במניח ליטלו בשבת בין באפשר בענין אחר דאסור עי' דף קכ"ג ע"א בד"ה האי פוגלא עיי"ש שכתבו וז"ל ומ"מ לא היה לו להניחו בענין שיצטרך טלטול מצד עכ"ל. יש לומר כמ"ש די"ל דמשו"ה מותר לטלטל האיסור משום ההתר דהוי טלטול האיסור לצורך בשביל ההתר אבל בכה"ג דעיקרו בשביל האיסור אסור וכמ"ש וכה"ג על כרחך דניח"ל בטלטול האיסור שהרי היה אפשר לו בלי טלטולו והוא עושה טלטול במתכוין בדרך שיהיה צריך לטלטלו הרי עיקרו בשביל האיסור ג"כ וצ"ע. ועיין במרכבת המשנה דלדעת רבינו לא שייך בסיס אלא בכלי לפי שעיקר כלי לקבל חפצים עיי"ש:
והנה במותר השמן שבנר וכו' לא שייך לומר דהוי בסיס לדבר איסור דממ"נ מותר דאם נאמר דהוי בסיס צריכין לומר דהוי דעתו עליו דאם לא כן בשוכח לא אמרינן בסיס וא"כ בכה"ג לא הוי מוקצה כלל כיון שדעתו עליו ולא שייך משום שדעתו עליו לאסרו משום מוקצה. וע"ע בענין בסיס לדבר איסור בתוספות במסכת שבת דף מ"ה ע"ב בד"ה דאית וברמב"ן במלחמות בפרק כל הכלים דאבן המיוחד לישיבה אסור לטלטלו דבר אסור וצ"ע: