דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כה · הלכה י
כל כלי שהוקצה מחמת האסור אסור לטלטלו כגון נר שהוקצה שהדליקו בו בשבת והמנורה שהיה הנר עליה ושולחן שהיו עליו מעות אע"פ שכבה הנר או שנפלו המעות אסור לטלטלן שכל כלי שהיה אסור לטלטלו בין השמשות נאסר לטלטלו כל השבת כולה אע"פ שהלך הדבר שגרם לו האסור. ועיין בכ"מ בענין לצורך גופו ומקומו דאסור במוקצה מחמת איסור לדעת רבינו נגד דעת המרדכי עיי"ש ועי' בהגהות מיימוני כאן בשם הראבי"ה להתיר לצורך גופו ומקומו עיי"ש ועי' מ"ש לקמן בה"כ עיי"ש:
ובהמ"מ ודע שדעת הרמב"ן והרשב"א הוא שתנאי מועיל בנר שהדליקו בו בשבת כיון שעשוי לכבות והוא שיתנה מער"ש שאינו מסתלק הימנו ולכשיכבה יהא מותר לטלטלו והביאו ראיה לזה מן הירושלמי עכ"ל:
בענין תנאי במוקצה:
בתוספות במס' ביצה דף ל' ע"ב בד"ה אמר וכו' מצי נמי למפרך דלמאי דס"ל דהוי מוקצה מחמת איסור לא אשכחנא דמהני ביה תנאה וכו' עכ"ל עיי"ש וכיו"ב דעתם במס' שבת מ"ד ע"א בד"ה שבנר עיי"ש ולא כן דעת הר"ן ורמב"ן במס' ביצה ל' הנ"ל ועי' בבעה"מ שם וברשב"א במס' שבת שם האריך בזה לומר דמהני תנאי והביא כן בשם הירושלמי וכמובא בקיצור בהמ"מ עיי"ש ועי' בכ"מ בפ"ב הי"ד מהל' יו"ט לדעת רבינו דלא מהני לר"י תנאי להוציא מידי מוקצה עיי"ש:
ויש להבין בדעת הסוברים דלא מהני תנאי במוקצה דתליא בדעת בני אדם ולמה לא יהני התגלות הדעת להיפוך שאין מקצה מזה וביותר במתנה שלא יהיה המוקצה חל מעיקרא ועי' בתוס' שבת מ"ד הנ"ל ויפלא ביותר להירושלמי מובא ברשב"א ובר"ן במס' שבת הנ"ל דמוקצה מחמת איסור מהני לר' שמעון תנאי ולא במוקצה מחמת מיאוס עיי"ש וכנראה היה להם נוסחא אחרת בירושלמי כאשר היה לפנינו ועי' בשיירי קרבן שהעיר ע"ז והרי מוקצה מחמת איסור חמיר ממוקצה מחמת מיאוס לפי הגמ' דידן ובירושלמי להיפוך לפ"ז מיאוס חמיר והרי במיאוס לא הודחה ובאיסור הודחה לפי שעה:
גם בתוס' במס' שבת הנ"ל הקשו מ"ש נר שכבה דאסור לטלטלו לר' יהודה מסוכה רעועה דמהני תנאי משום דדעתו עליה וגם בנר דעתיה עליו שיכבה ולמה בלתי מועיל תנאי להסתפק בשמן המותר ולר' שמעון נמי יועיל תנאי להסתפק בשמן המטפטף בשעה שהנר דולק וכתבו ע"ז וז"ל דהתם סוכה דעלמא היא עשויה מזמן גדול ועתה ביה"ש אינו בודל ממנה ויושב ומצפה מתי תיפול אבל בנר עיקר הקצאתו הוא ביה"ש ודחיה בידים לצורך שבת וחמיר טפי ולא מהני ביה תנאי עכ"ל עיי"ש וכונתם בסוכה רעועה לא חלה המוקצה אבל בשמן חלה המוקצה לפי שעה ויקשה דהרי ר"ש על כרחך ס"ל בנר זוטא משום דדעתו עליה וכדאי' בסוגיא משום דעומד ומצפה עיי"ש והרי עומד ומצפה הוי בגדר תנאי ובלתי מפורש ולא תהיה סתמא עדיפא מתנאי מפורש והרי שם ג"כ כדחיה בידים לפי שעה ומאי שנא נר שכבה מדולק בשמן המטפטף לענין תנאי:
והנה דעת התוס' בד"ה אמר נראה דס"ל דלמסקנא לא מהני תנאי ועיין במהרש"א ומהרמ"ל שם וכמ"ש בכ"מ בפ"ב מהל' יו"ט הי"ד דעת רבינו כן ג"כ עיי"ש והנה ר"ש דס"ל בנר זוטא דשייך עומד ומצפה לא שייך מוקצה כמש"ל על כרחך ס"ל דתנאי מהני דעומד ומצפה לא יהיה עדיף מתנאי מפורש:
ונראה לומר וגם בטעמא דלר' שמעון דלא סבירי ליה מגו דאתקצאי לביה"ש בעומד ומצפה ובאיזה סברה פליג עם ר' יהודה. והנה כבר כתבתי במקום אחר דבטעמא דאיסור מוקצה י"ל ב' טעמים אחד מאי דאי' במס' פסחים בסוגיא דהואיל מדכתיב והכינו את אשר יביאו שם דף מ"ו ע"ב ועי' ברש"י ביצה כ"ז ע"ב וברמב"ן במלחמות ריש מס' ביצה ובפרי מגדים בפתיחתו לאו"ח בכללי מוקצה דלמאן דס"ל מוקצה מדרבנן ג"כ משום והכינו דמדרבנן צריך הכנה מבעוד יום ואסמכוהו אקרא דוהכינו וכו' והטעם מבואר ברמב"ן הנ"ל וכמ"ש במ"א דעת רש"י מטעם אחר וכתבתי שם דמהכינו לא נדע אלא מוקצה לאכילה בלבד ולא לטלטול שנית לומר בטעמא דאיסורא דמוקצה למ"ד במס' שבת קכ"ד אטו טלטול לאו משום הוצאה הוא עיי"ש דאסרו החכמים בטלטול כלים שאינן נצרכים שלא לפגוע באיסור הוצאה עיי"ש וכמ"ש במ"א דמוקצה בגדר שאין בו צורך אף בהנצרך מצ"ע משום כיון דסילק נפשו ממנו הוי לו בגדר שאין בו צורך והנפק"מ בין הטעמים כמ"ש שם והנה כמ"ש דמשום והכינו לא נלמד אף למאן דס"ל מוקצה דאורייתא אלא לאכילה בלבד וכיו"ב עיין בפנ"י במס' שבת בסוגיא דמטלטלין נר חדש דועייל עצי מוקצה דאי' בגמ' במס' פסחים הנ"ל כל מידי דהנאה בכלל אכילה עיי"ש אלא משום דהוי כאין בו צורך אסור בטלטול כמו בגזירת נחמיה בכלים שאינם נצרכים:
והנה בהאי דאמרינן בכמה דוכתי מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולהו יומא עיי' ברש"י ביצה כ"ו ע"ב בד"ה ואי בלא אחזי וכו' ביה"ש ודאי אסורין דאין כאן הכנה מבעוד יום ומאן דס"ל מוקצה הכנה מבעוד יום בעי כדכתיב והכינו את אשר יביאו עכ"ל ולכאורה למ"ש מגו דאתקצאי וכו' לא שייך אלא לטעם והכינו וכו' אבל לטעם דשאין בו צורך לא תליא כלל בביה"ש וא"כ י"ל לר' שמעון דלא ס"ל מגו דאתקצאי לביה"ש וכו' על כרחך לא סבירי ליה מוקצה מטעם והכינו אלא משום שאין בו צורך ומוקצה כה"ג ס"ל כמו בחסרון כיס וכיו"ב דמודה אלא מגו דאתקצאי וכו' לא ס"ל ונאמר לפ"ז דמטעם שאין בו צורך תנאי מהני מהאי דצריכין לתנאי והרי אפי' ר"ש לא מתיר אלא בנר זוטא דעומד ומצפה דהוי בגדר תנאי שאינו מפורש וכמ"ש י"ל ע"ז שגם בלעדי והכינו וכו' אף מאן דלית ליה האי טעמא גם משום טעמא דאין בו צורך נאמר מסתמא בדבר שאינו ראוי ביה"ש מסלק נפשו ולאין בו צורך לו והוי כן לכל השבת לאיסור לו דלא התירו רק כלים הנצרכים ואשר דעתו עליהם ומזה דסלק נפשו ממנו בתחילת שבת אף דהוי אח"ז בטעות מ"מ יצא מגדר יש בו צורך דהתירו בקושי כדאי' וכנראה בהגמ' שם וברש"י ביצה י"ב ע"א משום דאין גוזרין גזירה שאין רוב ציבור יכולין לעמוד בו עיי"ש וזה לא שייך במוקצה לו קודם שבת אבל בנר זוטא ובמותר השמן שדעתו עליהן ועומד ומצפה ולא סלק נפשו מהם לכל השבת אלא לביה"ש בלבד ולא היה ראוי לשעה לאח"ז הוי בגדר צורך לו ולא שייך לאסרו משום והכינו וכו' דלא סבירי ליה לר"ש ומטעם והכינו י"ל דאפי' תנאי לא יהני דעכ"פ אינו מוכן מצ"ע מבעוד יום דחול אבל ר"ש דל"ל והכינו מהני תנאי וצריכין לעומד ומצפה ג"כ ולכן נקיט ברש"י ביצה כ"ו הנ"ל טעמא דוהכינו וכו' משום דשם הוי בגדר תנאי כהתנה כשיבשו יאכל אתם ומסתמא דעתו כן עיי"ש וא"כ נמצא לפי דברינו אם תנאי מהני או לא תליא בטעמים הנאמרים במוקצה:
ולפי דברינו זה נאמר בדעת הירושלמי דס"ל במחמת מיאוס לכו"ע לא מהני תנאי לדעת הרשב"א ורמב"ן ועי' מ"ש בתוס' בשמן המטפטף והנה יש לספק במוקצה מחמת מיאוס אם אזלינן בתר רוב בני אדם שמקצים מדבר הזה משום מיאוסו אף כי הוא בלתי מקצה נפשו ממנו או דתליא בהמקצה ממנו ובדעתו והנה לירושלמי דס"ל דלא מהני תנאי ע"כ אזלינן בתר רובא דעלמא ומסברה כן דאל"כ נאמר הוכיח סופו על תחילתו שאינו מקצה ממנו דלא שייך לומר כן במוקצה מחמת איסור והנה ע"ז י"ל דלא שייך סופו על תחילתו דלענין טלטול י"ל שאינו מקצה אבל מצ"ע לצורך מקצה ממנו ואסור בטלטול משום דהוי דבר שאין בו לצורך אבל מדלא מהני תנאי ע"כ משמע ומוכח דאזלינן בתר רובא דעלמא וי"ל בטעמא למה אזלינן בתר רובא דעלמא ולא בתר דעת המטלטל והרי מוקצה דבר התלוי בדעתו הוא ועי' ביצה כ"ו ע"ב דאיכא אינשי דאכלי ואיכא אינשי דלא אכלי אזמין גליא דעתיה לא אזמין לא גליא דעתיה נראה במחצה על מחצה מהני תנאי אלא נגד רובא נאמר דלא יהני ובטלה דעתו נראה דלא שייך בכה"ג דמ"מ לא שייך טעמא דאיסורא בו אמנם לפמ"ש ברש"י במס' ביצה י"ב ע"א בד"ה אלא מעתה וכו' ומה שלא גזרו על כל הטלטולים אפי' על אוכלים וכלים משום דאין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בו עכ"ל עיי"ש וא"כ אף על דיש בו צורך ועומד להתר היה לגזור אלא דאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו וא"כ בדבר שרוב ציבור מקצים וא"כ יכולין לעמוד בו לא אזלינן בתר דעתו אף דצורך והתר לו הרי התר ג"כ היה בכלל טעמא דגזירה אם היה אפשר לעמוד בו ובזה זולתו עומדין בו ולא מהני גם תנאי ושייך שפיר לא פלוג בזה:
נמצא דעת הירושלמי דסובר במיאוס לא מהני תנאי מובן שפיר גם דעת הסוברים דלא מהני תנאי גם בשאר מוקצה (גם י"ל למ"ש המ"מ להלן בדבר שרוב בני אדם מקצים אין מחשבה מוציא מידי מוקצה אלא במעשה ונדבר בזה להלן בס"ד) ונפק"מ למ"ש לעיל בשם ס' היראי"ם באות א' שלא כדעת רש"י עיי"ש:
אמנם עוד עלינו לפרש לדעת הירושלמי במוקצה מחמת איסור מהני תנאי דג"כ י"ל כמש"ל דרוב בני אדם מקצים מחמת האיסור ושייך לומר כדברי רש"י הנ"ל וכמ"ש ונראה דיש לחלק בין מחמת מיאוס למחמת איסור די"ל דזה דתנאי לא יועיל נגד המוקצה בכה"ג דהמוקצה עומד במקומה והוא גילה דעתו נגדה אבל אם ע"י התנאי ממילא יבוטל המוקצה מלהיות י"ל לר' שמעון דלא ס"ל מגו דאתקצאי וכו' אלא כמ"ש דאם לא יהיה ביה"ש ראוי הוי מוקצה ומסלק מיני' והוי כשאין בו צורך לו וע"ז מהני עומד ומצפה ודעתו ע"ז לאחר הכביה כיון שעומד לכבות וא"כ לא הוי כתנאי נגד המוקצה אלא שלא יהיה מוקצה אבל במיאוס וכיו"ב דהוי נגד המוקצה לא מהני לר"ש מטעם שכתבתי דכיון דרוב מקצים בכה"ג וכמ"ש לעיל:
ויש לפרש בזה דברי המג"א בסי' ש"ח ס"ק ב' עמ"ש המחבר שם וקורנס של בשמים שמקפידים עליו וכו' כתב אבל במקום שאינם מקפידים עליו שריא עכ"ל. ועיין בספר מחצית השקל שכתב לשון במקום לא דוקא עיי"ש. ולמ"ש י"ל דהוי דוקא ועיין עוד שכתב בס"ק ג' בכלים המיוחדים לסחורה דנקיט המחבר לשון מקפיד עיי"ש. ויפלא דשינה הלשון בזה:
ונראה דדעת המג"א לומר דהנה בקורנס אם הוי במקום שכולם מקצים והוא אינו מקצה לא מהני דעתו היחידי וכמ"ש לעיל וצריך שיהיה במקום שאין מקפידים או בזמן שאין מקפידים אבל במוקצה לסחורה עי' שכתבו ז"ל דאיכא דאקצי ואיכא דלא אקצי וא"כ בזה אזלינן בתר דעתו בלבד ועי' ביצה כ"ו ע"ב הנ"ל ולשון שמקפיד דחקי להמג"א מדשינה המחבר דלעיל כתב כיון שמקפידין עיי"ש. ולכן פי' שמקפידין אין פי' שודאי מקפידים ופי' אם מקפידים וקאי אלעיל ואתי שפיר:
וא"כ למ"ש במתנה לאחר שיכבה דאז לא הוי מוקצה ולא הוי נגד המוקצה דנפקעה אלא דמגלה דעתו ע"ז וכמו כן בסוכה רעועה וכיו"ב ולמ"ש לפרש הירושלמי במחמת מיאוס דלא מהני תנאי משום דמוקצה במקומה ומתנה נגד הרוב דשייך כמ"ש ברש"י הנ"ל כמו כן י"ל בשמן המטפטף דהוקצה למצותו ואין רוצה בהטפתו וכמ"ש ברש"י מ"ב ע"ב בסוגיא דביטל כלי מהיכנו דשמן המטפטף לא שכיח עיי"ש ובתוספות שם ואם כן הוי נגד הלא שכיח דעל הקצאתו למצוה אינו מתנה אלא נגד המטפטף בתנאי בדבר דלא שכיח ושייך ג"כ סברת רש"י דביצה הנ"ל וכמ"ש. ונבין בזה דברי התוספות במסכת שבת דף מ"ב ע"ב בד"ה אין נאותין שכתבו וכ"מ בכמה דוכתי דלר' שמעון דס"ל בשעה שדולק אסור גם שמן המטפטף עיי"ש. דיקשה להבין דהרי על השמן המטפטף לא שייך בסיס לדבר איסור ולא הוקצה למצותו ולא שמא יכבה דהוי טעמי דאיסורא לר"ש בנר שדולק ומ"ש ממותר השמן שבנר שמותר לר"ש אבל למ"ש כאן דכיון דטיפטוף השמן הוי לא שכיח וא"כ לא שייך עומד ומצפה וכמ"ש אפילו תנאי לא מהני בלא שכיח:
והמוכיח לדברינו זה הסוגיא במסכת ביצה כ"ו ע"ב ה"ד אי דאחזי וכו' למה לי הזמנה ואי דלא אחזי כי אזמן להו מאי הוי וברש"י הא לא חזי לאכילה ולא מהני להו הזמנה דהוי ליה כמזמין להו עצים ואבנים לאכילה שאין בריה אוכלתן עכ"ל. ומובן לפי דברינו דכה"ג דהוי נגד דרכן של בני אדם לא מהני תנאי. והנה בהמ"מ שלפנינו בהל' זאת שכתב שתנאי מועיל בנר שהדליק בו בשבת כיון שעשוי לכבות עכ"ל וזה כנאמר דדוקא שעשוי לכבות ולכן מהני תנאי. ומ"ש ברש"י במסכת ביצה דף ל' ע"ב לשון ולאו אדעתיה לפי מ"ש כונתו דלא הוי הכנה. והנה י"ל דלענין תנאי דחיה בידים קיל ממוקצה מחמת עצמו דבדחיה בידים המוקצה מדעתו והוי כמו כן בדעתו להוציאו מידי מוקצה. משא"כ במוקצה מחמת עצמו וגם בזה יש לפרש דברי התוספות לעיל אבל מ"ש לעיל נראה ביותר:
וניישב במ"ש לעיל קושית הפנ"י בסוגי' דביצה דף ל' דמנ"ל דלית ליה לר' שמעון מוקצה דילמא דוקא במותר השמן דהוי מוקצה מחמת איסור דרבנן דכבוי הוי מלאכה שאצל"ג עיי"ש. אבל למ"ש כיון דמחלק בין נר זוטא דעומד ומצפה דהוי משום תנאי ועל כרחך כמ"ש לעיל מדס"ל דמהני תנאי דלא סבירי ליה משום והכינו בכה"ג דנאסר ביה"ש עכ"פ וכיון דלא ס"ל והכינו ולא מגו דאתקצאי וכו' על כרחך ל"ל מוקצה בעומד ומצפה דאם הוי משום דמדרבנן מאי שנא עומד ומצפה בלא"ה לא יהיה מוקצה גם לא יקשה דלמא ס"ל רק בשבת אבל ביו"ט ס"ל מוקצה וכמ"ש יש מהראשונים ז"ל דברייתות מחלקות בין יו"ט ושבת אבל למאי שנא דלא ס"ל והכינו מאי שנא יו"ט משבת דמשום אין בו לצורך לו ס"ל גם בשבת היכא דשייכי: