אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק כה · הלכה ט

הלכה ח

כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו אסור לטלטלן בשבת וזה הוא הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס כגון המסר הגדול ויתד של מחרישה וסכין של טבחים וחרב של אושכפים וחצין החרשים וקורנס של בשמים וכיו"ב.
בענין מוקצה מחמת חסרון כיס:
במשנה שבת קכ"ג ע"ב ר' יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה ושם קכ"ג ע"א בשם רב דהכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפדי עלייהו מיחדי להו מקום וברש"י שם מיחדי ליה מקום מקצה להם בידים עכ"ל:
ובטור או"ח בסי' ש"ח וז"ל כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מכלים שאדם חס עליהן כגון סכין של שחיטה ומילה ושל סופרים דהוי כאלו הקצה שמקפיד עליהן שלא יטלטל כדי שלא יפגמו עכ"ל. נקיט בלשונו שמקפיד עליהן שלא לטלטל וכו' נראה דבמוקצה מחמת חסרון כיס לא הוי רק אם גם מטלטול הקצה נפשו והנה י"ל למ"ש לעיל באות ג' דיש מהסוברים במוקצה מחמת חסרון כיס מותר לצורך מקומו והנה כל זה שייך כשלא הקצה נפשו מטלטול ג"כ אלא ממלאכה אחרת בלבד ולכן הטור שכתב לאסור בכל אפי' לצורך מקומו כתב כיון דהקצה נפשו מטלטול ג"כ וי"ל דמשו"ה נקיט סכין של שחיטה וכיו"ב ולא המוזכר במשנה מסר הגדול ויתד של מחרישה כמ"ש לעיל בה"ו דאלה לא הוי מוקצה בטלטול והביא של מילה ושחיטה דאפי' מטלטול מדרכם להקצה דגם הטלטול מביא לידי פגם וא"כ היה נראה דלשון הטור מסכים להסוברים דלצורך מקומו מותר בחסרון כיס והו"ל לפרש דלמ"ש תליא במחלוקת הראשונים ז"ל וצ"ע דלכאורה לשונו נראה כן ועי' בב"י שכתב להיפוך מזה:
וי"ל דכתב כן אף לר' שמעון דקיי"ל כותיה דבמוקצה מחמת חסרון כיס מודה כדאי' במס' שבת דף קנ"ו ע"א וכנראה מלשון רש"י שכתב מיחדי וכו' מקצה ליה בידים ובמוקצה בידים גם ר"ש מודה ואף באלה דהוי חסרון כיס ולא מיחדי להם מקום מצינו לר"ש במחובר וכיו"ב דהוי בגדר מוכיח עליהם והוי כדחיא בידים וכמ"ש במ"א בזה וא"כ י"ל היכא דעל הטלטול לא הוי חסרון כיס לא הוי כדחיא בידים ע"ז וצ"ע ועי' בשו"ע בסי' ש"ח בשם מהרי"ל ובהג"ה סעיף א' וז"ל אפי' תחובין בנדן עם שאר הסכינים אסור לטלטלו ועי' בטו"ז שם ובמג"א ס"ק א' שכתב דקאי על אותן סכינים של סופרים דהו"א כיון דהוי אצל סכינים של התר לא קפיד עליהו קמ"ל עיי"ש ובטו"ז מפרש אסור לטלטלם אפי' בנדן עיי"ש בס"ק ב' ויקשה הא הוי הנדן בסיס להתר ולאיסור אבל למ"ש י"ל דס"ל בחסרון כיס כה"ג דסכינים דמקצה נפשו גם מהטלטול דהוי ג"כ בחסרון כיס וא"כ ניהו דהוי בסיס להתר ולאיסור מ"מ שאני בחסרון כיס דמקצה מטלטול שניהם על ההתר ג"כ בשביל האיסור דיש בו חסרון כיס וי"ל גם בנדן שייך חסרון כיס בטלטול דעל כרחך מיירי בכה"ג:
והנה לעיל באות ג' כתבתי בדעת הרשב"א דנראה כסתירה בדבריו מ"ש בדף קנ"ד כנראה דעתו אף באין ראוי כלל בחסרון כיס מותר לצורך מקומו ובדף ל"ו כתב לאסור כלי המיוחד לאיסור כמו מטה שיחדה למעות והנה ברמב"ן ובריטב"א במס' שבת דף מ"ד בסוגיא דמטה כתבו לחלק בין מיחדה לאיסורא בלבד עיי"ש אבל הרי הרשב"א מדמה חצוצרות למטה שיחדה למעות ועיין בתוס' דף מ"ד ע"ב בד"ה לא עיי"ש וצריכין לומר שמחלק בין חסרון כיס לשאר מוקצה לענין לצורך מקומו וטעמא בעי:
ויש מקום לומר דבחסרון כיס שייך יותר לומר דמותר לצורך מקומו אף דלצורך גופו אסור מבשאר דברים דהנה כמ"ש לעיל דזה שנאמר כיון דלצורך גופו אסור לא שייך לצורך מקומו הטעם משום דהוי מוקצה דדבר שאין לו בו צורך לגופו מקצה ממנו ובמוקצה לא מצינו התר בטלטול לצורך מקומו וכמ"ש דלא שייך לומר דאין מקצה נפשו מצורך מקומו דא"כ בכל מוקצה נאמר כן. אמנם לצורך מחמה וצל שלא יופסד או להצנע שלא יגנב מסתברא דעל זה אדם שם לבבו ולטלטול עבור זה אין אדם מקצה נפשו ולהיפוך דעתו ע"ז וביותר במוקצה מחמת חסרון כיס וכל הקצאתו משום הפסד ממון והרי לא שייך לומר דמשו"ה יהיה מקצה מטלטול מחמה לצל ושלא יגנב דהוי הפסד ממון בודאי והטלטול יציל מחסרון כיס אלא במלאכתו לאיסור מחמה לצל אסור משום דלא הוי לצורך שבת כמו שאסרו מו"מ וכיו"ב אף דהוי הפסד ואם היה שייך טלטול מחמה לצל ושלא יגנב ודאי היינו דלא הקצה נפשו מטלטול משום זה אלא דאסרו לטלטל מחמה לצל וכיו"ב בלי מוקצה ג"כ ולא שייך דעתו עליה משום זה:
והנה במג"א בסי' ש"ח ס"ק ח' על מאי דאי' בשו"ע שם אבל מחמה לצל דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב אסור כתב וז"ל ואי' בירושלמי פ"ח דביצה כשמחשב עליו לתשמיש מותר לטלטלו אפי' עיקר כונתו מחמה לצל ועי' שבת קכ"ד ע"ב עכ"ל ועי' במחצית השקל במ"ש לפרש בהציון מקכ"ד ע"ב עיי"ש ובפני משה ובירושלמי ביצה נראה שכיון במאי דאי' בפ"ה ה"א מצדתא הווין פריסין והוין משתרפין גו שמשא אתון שאלון לרב מהו מטלטלתון א"ל אסור ליגע בהון חשבין עליהן מתגנין תחותי ראשיכון ושרי לכון מטלטלתון עיי"ש:
ולפי' הקרבן העדה חשבין וכו' שקאי בער"ש בחשבו לישכב עליהן עיי"ש ובלתי מוכח מ"ש במג"א אבל במג"א מפרש כמ"ש ואם כן לפ"ז למ"ש המגן אברהם לא הועילו באיסורם דמחמה לצל אלא במקום דלא שייך במציאות לא גופו ולא למקומו דהיכא דשייכי יוכל בכל פעם לטלטל מחמה לצל על דרך זה שכתב במג"א וא"כ לפרש היכא דשייך מחמה לצל לא מקצה נפשיה מהטלטול בשביל זה וא"כ כמו להמג"א הצורך מקומו מציל על לחמה לצל להתירו וכמו כן נאמר להיפוך ג"כ דמחמה לצל מציל להתיר הטלטול לצורך מקומו שלא יהיה מוקצה בשאינו לצורך גופו שייך שם:
והנה בהאי דמס' שבת קנ"ד בקרני דאומני שם אף דלא שייך מחמה לצל מ"מ שלא יגנב ושלא ישבר שייך ושם שהיה בערב שבת על הבהמה וסתמא דעתו על כל זה וא"כ סר המוקצה וא"כ שייך לומר לצורך מקומו בכה"ג אף דלא שייך צורך גופו משא"כ בעלמא וביותר בהאי דשופר דלא שייך השתא כל זה כן נאמר ליישב דברי הרשב"א שלא יסתרו א"ע:
ונאמר כמו כן ליישב קושית התוס' במס' שבת ל"ה ע"ב הנ"ל דמאי מקשינן והתניא שופר מטלטלין על האי דאי' מקום צנוע היה וכו' לפי שאין מטלטלין את השופר ואת החצוצרות דהרי האי דאין מטלטלין וכו' בצורך להצניע דהוי במחמה לצל והאי דמטלטלינן בצורך גופו ומקומו דמותר עיי"ש ומנ"ל ועי' בס' אבן העוזר ובס' תוספת שבת מ"ש ע"ז:
וי"ל דהנה במג"א בסי' רס"ו על מאי דאי' שם סעיף י"ב ומי ששכח כיסו עליו בשבת אם הוא בביתו יכול לילך עמו לחדר להתיר חגורו וליפול שם להצניעו וכו' כתב שם בס"ק י"ט יכול וכו' כמ"ש בסי' ש"ח ס"ג וצ"ע בשבת דף ל"ה דאי' שהצריכו להמתין לקבל שבת עד שיצניע התוקע השופר וי"ל דעכ"פ עדיף שלא יבוא לידי כך עכ"ל:
והנה כל זה שייך בדבר דהוי מוקצה ואסור לטלטלו בשבת לא ישהה בידו מקודם שבת ויסירם קודם שבת דאל"כ ישהה דבר מוקצה כל השבת אם יהיה בידו מער"ש וזה בלתי מסתבר רק בשכח דעת האגודה כן אבל בכה"ג דגם בשבת בכה"ג מותר לא שייך לחוש ע"ז ולא שייך מ"ש במג"א דעדיף שלא יבוא לידי כך וא"כ לפמ"ש דמחמה לצל לא שייך לפמ"ש במג"א בסי' ש"ח הנ"ל לאיסור אלא היכא דלאו במציאות טלטול גופו או מקומו אבל בשייכי אחד מזה גם מחמה לצל שייך להתירו וא"כ לפ"ז אם נאמר דמטלטלין שופר לגופו או למקומו הרי אין לך צורך מקומו גדול מזה להסירם מידו שלא יהיה בידו תמיד וא"כ ממילא כיון דשייך לצורך מקומו גם מחמה לצל ושלא יגנב שייך ומותר ושם ודאי קודם השבת דעתו ע"ז ובטלה תורת מוקצה בכה"ג ומשו"ה מקשינן והתניא מטלטלין שופר וכו' וא"כ מדמותר לצורך גופו ומקומו יהיה בכה"ג אפי' מחמה לצל מותר וכמו כן להצניע להתירו ואתי שפיר והנה לא שייך לומר דהוי לצורך מקומו שלא יהיה בידו באיסור דע"ז נאמר דיסירו קודם שבת אבל למ"ש הוי בהתר גם אח"ז בכה"ג ואם גם דימצא שלא יהיה אז צורך גופו צורך מקומו הוי בכל גוונא כשירצה לסלקו מידו ואין לך צורך מקומו גדול מזה:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה