אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק כה · הלכה ו

הלכה א

וכל שאינו כלי כגון אבנים ומעות וקנים וקורות וכיו"ב אסור לטלטלן אבן גדולה או קורה גדולה אע"פ שהיא נטלת בעשרה בני אדם אם יש תורת כלי עליה מטלטלין אותה. עיין בהמ"מ ובתוס' במסכת עירובין ק"ב ע"א בד"ה ההוא כהמפורשים שהביא המ"מ ובתוס' שבת ל"ה ע"א בדיבור המתחיל ואפי' כתבו כדעת רבינו עיי"ש ובשו"ע בסי' ש"ח סעיף ב' להלכה כן:

דלתות הבית אע"פ שהן כלים לא הוכנו לטלטל לפיכך אם נתפרקו אפי' בשבת אין מטלטלין אותן וכו'. ובהמ"מ דבפ' כל הכלים (שבת קכ"ד ע"ב) משנה גבי התר טלטול דלתות הכלים אמרו משא"כ בדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן ופי' רבינו אע"פ שהן כלים לא הוכנו לטלטול אבל רש"י פירש אינן מן המוכן לטלטל לפי שאינן כלי עכ"ל ובמג"א בסי' ש"ח ס"ק י"ט כתב ע"ז וצ"ע מאי אפי' דקאמר אדרבה אם נתפרקו בחול הוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום וכמ"ש בס"ו וכן הוא בגמ' וכו' עיי"ש:
במסכת שבת קכ"ג ע"ב במשנה כל הכלים הניטלין וכו' חוץ מן דלתות הבית מפני שאינן מן המוכן ובגמ' אמר אביי הכי כל הכלים ניטלין וכו' בשבת ודלתותיהן עמהן אע"פ שנתפרקו בחול וברש"י דאע"פ קאי אנתפרקו בין בחול בין אשבת עיי"ש ובמהרש"א ויש להבין למה נאמר בדלתות דניטלין אף דבעצמם לאו כלים נינהו משום דמוכנין אגב אביהן דאם אין צורך בהם שייך מוקצה וסילוק הדעת אף דאביהן הוי כלי ולמה יצא מכל דלא הוי כלי דאמרינן דהוי מוקצה משום שאינו עומד לצורך:
ובירושלמי דלתות הבית דרובה (פי' לרבותא) ודלתות הכלים לרובן דלתות הבית לרובו שאע"פ שנתפרקו מע"ש אסור לטלטלן בשבת דלתות הכלים דרובה שאע"פ שנתפרקו בשבת ניטלין בשבת לפי שאינן מן המוכן ואין תשמישן אלא ע"ג קרקע וזה נגד סוגית הבבלי דאיתא אדרבה בשבת מוכנין ע"ג אביהן בחול אין מוכנין ע"ג אביהן ונראה דרבינו הלך בדעת הירושלמי נגד הבבלי ויש להבין למה בחר כן גם יש להבין במ"ש בירושלמי לפי שאין מהמוכן ואין תשמישן אלא על גבי הקרקע ובקרבן העדה מפרש דמשו"ה לא הוי כלי ורבינו דנקיט לפי הירושלמי וכתב דהוי כלי וכנראה שכתב כן דכמ"ש יקשה למה נאמר לטלטל אגב אביהן כמ"ש ברש"י שהן כלים אגב אביהן וכמ"ש לעיל לכן פי' דהוי כלי רק בדלתות הבית אף דהוי כלי מסלק דעתו ממנו:
ונאמר להסמיך ענין הזה במאי דמצינו מחלוקת הפוסקים בטלטול אזמל של מילה לאחר שנעשה מצותו עי' במג"א בסי' של"א ס"ק ה' דדעת מהרש"ל לומר דאמרינן אין מוקצה לחצי שבת ודעת המג"א וטו"ז אינה כן וכתבו דאינו דומה לאין מוקצה לחצי שבת דהוי בנדחה בשבת וחזר ונראה אבל בכה"ג דמוקצה מחמת חסרון כיס עומד במקומו אחרי המילה ודומה לעלי אחרי שקצב עליו בשר עיי"ש. וכנראה במסיקין ואין מסיקין בשברי כלים דף קכ"ד ע"ב בנשברו בשבת דברי הכל מותרין הואיל ומוכנין אגב אביהן וכן בסוגיא בדלתות הבית ג"כ אי' בשבת מוכנין ע"ג אביהן כנ"ל בס"ד דלא נדע עוד דתליא אם הוי נולד נראה אף דחזי ביה"ש אסור אח"ז בנשברו לר"י במעין מלאכתו מותר ולת"ק מעין מלאכה עכ"פ וביותר אם יודע ביה"ש שיהיה בשבת בלתי ראוי וא"כ ביה"ש אקצאי על לאחר מעשה המצוה דמילה:
והנה במוקצה מחמת איסור דרבנן דעת רש"י ביצה ל"א ע"ב דל"א ובתוס' חולקים עליו עיי"ש ומסברה לכאורה מ"ש אם מסלק נפשיה מהדבר מאיסור דאורייתא או מאיסור דרבנן והיה נראה משום דאין שבות ביה"ש ולא אתקצאי ביה"ש באיסור דרבנן ולפ"ז מאן דס"ל מוקצה לחצי שבת דלא שייך האי טעמא דהרי ס"ל אף דביה"ש היה ראוי שייך מוקצה אבל אנן קיי"ל אין מוקצה לחצי שבת והמג"א שמחלק בכה"ג לא הוי בכלל אין מוקצה לחצי שבת משום שאינו ראוי השתא אבל מ"מ ביה"ש לא הוקצה והוי כמוקצה מחמת איסור דרבנן לכאורה וכמ"ש י"ל באזמל הוי ביה"ש לסלקו לאחר מצותו שיודע שיועבר זמן המצוה ודעתו על סילוקו לאח"ז:
ולכאורה נאמר מסוגיא ראיה לדעת מהרש"ל דכמ"ש לרש"י יקשה להבין למה יהיה מותר לטלטל דלתות שאינן כלים אגב אביהן ונראה דמשו"ה לא פי' רש"י כרבינו דפי' דהוי כלי דא"כ מאי אשמעינן במשנה כיון דאביהן כלים ג"כ וי"ל דאשמעינן בזה דנאמר דתליא אם יש בנין וסתירה בכלים דאם מותר להחזירו לא הוי מוקצה ואשמעינן דאין בנין ופלוגתא בעלמא בזה ואסור אלא משום שמא יתקע דאסור מדרבנן דלא שייך מוקצה מאיסור דרבנן כיון דביה"ש היה ראוי לרש"י דאין מוקצה מאיסור דרבנן (והאי דלא הביאו במס' ביצה מכאן לראיה דאין מוקצה לחצי שבת י"ל) ונבין בזה דברי רש"י ואע"פ לא ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו בין בשבת או בחול ולא מבעיא כשהן מחוברין עכ"ל ועי' במהרש"א שלא היה גריס בגמ' אע"פ שנתפרקו בחול וכיו"ב כתב בר"ן עיי"ש ובלתי מובן למה לא פי' מעצמו ביותר דאע"פ קאי אחול מלומר אע"פ על שנתפרקו דיקשה בלשון דמאי רבותא דפשיטא במחוברין בכלי מותרין לטלטלן דודאי כל חלק מהכלי נקרא כלי כ"ז שהמה ביחד אבל למ"ש לרש"י דרבותא דחול משום דלא נאמר אתקצאי ביה"ש וביה"ש דהוי מוכן אגב אביהן ולא אתקצאי ביה"ש הרי למ"ש בשניהם טעם אחד דאמרינן אין שבות ביה"ש ולא אתקצאי בין בחול ובין בשבת מטעם אחד דזה דנאמר בשבת מוכנין אגב אביהן ג"כ משום אין שבות ביה"ש כמ"ש וכמו כן בחול כיון דמדאורייתא ראוים להחזירן אלא מדרבנן אסור וא"כ לא שייך אע"פ לא על שבת ולא על חול ועל כרחך קאי על ונתפרקו דאשמעינן כן דאמרינן אין בנין וסתירה בכלים מדאורייתא ובדרבנן אין שבות ואין מוקצה וכמ"ש וזה יהיה כדעת המהרש"ל:
אמנם יקשה לאוקמי מתניתין כמאן דסבירי ליה אין בנין וסתירה בכלים גם יקשה סוגיא דמוקצה לחצי שיעור מסוגיא וגם לדעת הסוברים דלא אמרינן רק במצוה וצורך גדול אין שבות במקדש וכן דעת רבינו בפ' הקודם לזה וגם לשון מוכן אגב אביהן לא נתפרש במ"ש:
והנראה ביותר לומר בזה הוא דהנה שלא יהיה דבר בתורת מוקצה צריך שיהיה מידי דחזי אע"ג דלא הוי כלי כדאי' להלן קכ"ג ע"א טומאה כלי מעשה בעינן לענין שבת מידי דחזי בעינן וכו' או כלי דראוי מצד עצמו לכו"ע ואפי' בכלי אם גילה דעתו או דסתם בני אדם שלא להחשיבו הוי בגדר מוקצה ויתר שאת לכלי לדבר דחזי בלבד ואינו כלי ומשום דחזי מצ"ע וגם הוא מחשיבו ונאמר לפרש הסוגיא דלהלן שלח ליה רבא וכו' מחט שניטל חררה או עוקצה וכו' וכי מה אכפת לקוץ בין נקובה וכו' איתיביה מחט שנטל חררה וכו' טהורה אמר אביי טומאה אשבת קרמית טומאה כלי וכו' שבת מידי דחזי בעינן אמר רבא וכו' מדלענין טומאה לאו מנא לענין שבת לאו מנא מיתיבי וכו' ולא אמרו נקובה אלא לענין טומאה בלבד תרגמא אביי אליבא דרבא בגולמי עסקינן זימנין דממלך עלייהו ומשוי להו מנא אבל היכא דניטל חררה או עוקצה אדם זרקה לבין גרוטאות וברש"י ומשוי להו מנא כמות שהיא ולנטילת קוץ עכ"ל ועיין בתוס' בד"ה מדלענין אבל היכא דהוי מנא לענין טומאה ע"י יחוד איכא למימר דהוי מנא לענין שבת אפי' בלא יחוד כיון דיכול להיות כלי לענין טומאה וכן משמע וכו' בגלמי דזימנין דממליך עלייהו ומשוי להו מנא משמע דלהכי מותר לטלטל אע"ג דטהורה היא דאכתי לא ממלך עלה כיון שראוי ליחדה להיות כלי עכ"ל עיי"ש:
ונראה דגם רבא ס"ל דלא בעי בשבת רק שיהיה מידי דחזי דזיל בתר טעמא דכיון דחזי לא מקצי ממנו אלא בניטלה חודה אע"ג דהוי חזי מ"מ רוב בני אדם מסלקים נפשם ממנו וזורקין לבין גרוטאות אבל היכא דלא נגמר עוד ע"כ לא ישליכנה לבין גרוטאות דבדעתו להשלימו לכלי ובכה"ג אע"ג דלא הוי עודנו כלי עכ"פ מיוחד להיות כלי וא"כ הוא נחשב וחזי ג"כ ואם כן י"ל לפ"ז בדלתות הכלים הוי חזי אלא כיון דלא הוי כלי י"ל דלא נחשב כמו דאמרינן להלן קכ"ד ע"א בבקעת הני מילי דאיכא תורת כלי עליה עיי"ש אבל כה"ג דצריכין אותו למאי דהוי כלי וא"כ אין משליכו ולא הוי כהאי דאם משליכו וכו' וכיו"ב וזה הפי' מוכן אגב אביהן כיון דחזי מצ"ע ונחשוב הוא ג"כ עבור כי עומד לכלי והוא מוכן אגב אבוה ובגדר כלי שרוצה להשלימו וכמ"ש משום דמחזירו לכמות שהיה אלא דלפ"ז גם בדלתות הבית נאמר כן וע"ז מפרש בירושלמי שאין תשמישו אלא בקרקע וא"כ לא הוי חזי מצ"ע ולא מהני מאי דמוכן אגב אבוהו ולא שייך מוכן אגב אביהן בזה:
אמנם יש לעיין עוד עיון בתוספות בד"ה אדרבה שהקשו דלהלן בשברי כלים אמרינן איפכא דשרי יותר לטלטל כשנשברו בערב שבת מכשנשברו בשבת ותירצו דהתם הוי בנשברו בשבת נולד משא"כ כאן עיי"ש. ולדברינו יקשה דהא ודאי אף דהוי השתא חזי בדלתות השידה כגון לכסות בו דבר וכיו"ב מ"מ בעודו עליו לא הוי ראוי לזה וא"כ הוי נולד. וי"ל דזה תליא דאם אמרינן דמותר להוציאו מצירו בשבת וא"כ לא הוי נולד דגם קודם לזה ראוי לכך ונוטלין מציר לא הוי אפי' איסור דרבנן למאן דס"ל אין בנין וסתירה לכלים ואתי שפיר דיקשה דאמרינן אף על פי בשבת אדרבה בחול הוי רבותא טפי ולמ"ש בשבת הוי רבותא טפי די"ל דהוי נולד. ולפי מ"ש דאם נאמר אין בנין בכלים לא הוי נולד וא"כ סוגית הגמרא דס"ד יש בנין בכלים וא"כ הוי נולד וקמ"ל דאין בנין אבל בס"ד יש בנין ושבת רבותא טפי דהוי נולד וכבסוגיא להלן בשברי כלים דבחול עדיף עיי"ש אבל בירושלמי דאזיל לפי המסקנא להלן וכן דעת הירושלמי וא"כ הוי בשבת יותר רבותא ולפ"ז מאן דס"ל יש בנין בכלים ס"ל נולד מותר ומוקי מתני' כר"ש. ולאחר שכתבתי ראיתי בס' פרי מגדים בסי' ש"ח בפי' לטו"ז ס"ק ח' וז"ל הנה דלתות הבית אף על פי שראוים למלאכה אחרת אסורים ודלתות הכלים אע"פ שאינן ראוים כלל למלאכה אחרת מותרין מחמה לצל דעדיין שם כלי עליהן שראוי להתחבר עם הכלים משא"כ בשברי כלי וכו' עכ"ל עיי"ש ואני כתבתי הנראה לענ"ד:
והנה רבינו שכתב בדלתות הבית הוי כלי אלא דלא הוכנו לטלטל משום דס"ל דמסתמא דומיא דשידה דעל כרחך הוי כלי דאל"כ למה מותר לטלטלה ואינו מפרש כרש"י אף באינו כלי ובחזי וכמ"ש ולכן נקיט כירושלמי שאינו מיוחד רק לקרקע שאין דרך שמושו אלא לקרקע וא"כ הוי לא חזי:
ולמ"ש ליישב דעת רש"י דאין חילוק בין שבת וחול לדעתו ועיין ברש"י דף קכ"ו בד"ה ה"ג שכתב דדלתי שידה הוי דחזי עיי"ש:
והנה כמ"ש לעיל בפי' גולמי וכו' ומשוי מנא בדעת התוספות עיי"ש דלא כלי ממש אלא כיון דמחשיבו להשלימו וחזי הוי בגדר כלי והאי דלא הוי בגולמי מלאכתו להתר ויהיה עדיף מנקובה דאז הוי מלאכתו לאיסור י"ל דמלאכתו לאיסור אינו גרוע משום דמלאכתו לאיסור אלא משום דאינו עומד להתר רק על המעט ומשום מעט תשמיש מסלק דעתו ממנו. וא"כ אף דלא שייך לאיסור בגולמי מ"מ מטעם זה לא נתרבה לו הצורך ולהיות חזי:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה