דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק כג · הלכה יד
אין דנין בשבת ולא חולצין ולא מיבמין ולא מקדשין גזירה שמא יכתוב וכו'. בתוס' ביצה ל"ו ע"ב בד"ה והא בשם ר"ת לפרש בהאי דאיתא והא מצוה קעביד ומשני בדנין דאיכא דעדיף מיניה ובקדושין דאית ליה אשה ובנים דבאין לו מותר ולא כרש"י ותוספות שם וכמ"ש בשעה"מ דדעת רבינו ג"כ שלא כדעת ר"ת עיי"ש ולמ"ש בהל' י"ב בשבות דהוי מצות מדאורייתא מצד דבר דבר בלעדי הגזירה שמא יכתוב לכאורה במצוה חפצי שמים מותר ולא שייך דבר דבר וצ"ל משום שמא יכתוב בלבד ועיין בשו"ת הרמ"א בסי' קכ"ד עיי"ש:
במס' כתובות דף ז' ע"א רב אמי שרי למבעל בתחילה בשבת א"ל רבנן והא לא כתיבת כתובה א"ל אתפיסהו מטלטלין וכו'. ובר"ן שם וא"ת והא הוה ליה קונה קנין בשבת ואסור כדאיתא בפ"ב דמסכת יו"ט דלמקנא שביתא בשבתא לא ואפשר שמפני מצוה התירו כדאמרינן במגרש ותיזול איהו ותיחוד ותפתח ואע"פ שאמרו בירושלמי אילן דכנסין ארמלין צריכין למכנס מבעוד יום שלא יהיה כקונה קנין בשבת אלמא אפילו במקום מצוה לא התירו שאני נשואין דהוי מלתא בפרהסיא טובא ומשו"ה לא שרי אפילו במקום מצוה א"נ אפשר דמבעוד יום מיירי והיה שהות ביום כדי להתפיסה מטלטלין ולא כדי לכתוב לה כתובה עכ"ל. ועי' בשעה"מ כאן שהביא ראיה מדברי הר"ן דאין רשאין לפדות במשכון בשבת עיי"ש:
ויפלא למה הביא הר"ן גמרא דפ"ב דביצה עיין בתוספות שם שפי' האי דלמקנא שביתא משום הכנה ואין מוכרע לאסור קנין בשבת ולמה עזב המפורש ביצה כ"ז ע"ב אין פוסקין דמים וברש"י שם דף ל"ז ע"א אין מקדישין ביו"ט משום דדמי למו"מ. וי"ל דהנה לטעמא דמו"מ שמא יכתוב לכאורה לא שייך בכה"ג שהרי עיקר הטעם שמתפיס לכתובה משום איסור הכתיבה בשבת והאיך ישכח ויכתוב בשבת בשעת שעושה עבור איסור שבת ועיין בפ"ק דמסכת פסחים הוא עצמו מחזר עליו לשרפו מיכל קאכיל והוי יותר ממאי דאמרינן ביצה י"ח מתוך וכו' ע"י דליו מדכר דכיר וכיו"ב:
וי"ל דהנה כמ"ש ברש"י הנ"ל באיסור קנין משום דבר דבר אבל שם באמר לגוי לעשות מלאכה ממש אלא דנראה ממצוא חפציך אסורים אפי' בליכא צד מלאכה וכן נראה מרש"י שפי' למקני שביתה וכו' ג"כ משום קנין בשבת דשם לא שייך שמא יכתוב ומשו"ה הביא הר"ן האי דלמקנא וכו' דמצינו איסור קנין בשבת אפי' היכא דלא שייך שמא יכתוב ומשו"ה יקשה בהאי דאתפסו אף דלמ"ש לא שייך שמא יכתוב מ"מ קונה קנין בשבת שייך ועי' כיו"ב במס' עירובין בענין מקנא שביתה עיי"ש ובר"ן תירץ דמשום מצוה התירו ומובן כדאיתא במס' שבת דחפצי שמים מותרים וכמו כן בהאי דאתפסי דלא שייך שמא יכתוב ומשום דבר דבר, מותר משום מצוה ועי' בתוס' במס' גיטין ע"ז ע"ב בגט ש"מ תיזל ותפתח בד"ה ותיזל שהקשו כמו כן מאין קונין קנין בשבת ותירצו מצוה שאני וגם שם לא שייך שמא יכתוב ושייך להתיר במצוה דלא שייך דבר דבר ולפ"ז להתפיס משכון לפדיון הבן למ"ש ג"כ לא שייך שמא יכתוב דהתפסת משכון מדכיר דכיר ליה ומשום דבר דבר הוה חפצי שמים ובשעה"מ כתב משום דאפשר לפדות אחר שבת לא מקרי חפצי שמים וצ"ע דגם שם בפ"ק דכתובות הוי אפשר אח"ז וחשבונות של מצוה לא מצינו לחלק בין אפשר לאח"ז ובהאי דמפקחין בצרכי רבים וכיו"ב אלא במס' ביצה לרש"י ותוס' באין מקדשין דשייך שמא יכתוב אסור אפי' במקום מצוה אבל היכא דלא שייך שמא יכתוב י"ל דשרי וצ"ע וכמ"ש רבינו לא כתב אלא משום שמא יכתוב בלבד ועי' במג"א בסי' ש"ו ס"ק ט"ו וט"ז עיי"ש:
ואין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין מפני שהוא כמו"מ וכו'. והנה אין לומר באלה גם רבינו ס"ל דהוי משום מצוא חפציך וכו' דהרי הוי חפצי שמים ועל כרחך גם בזה משום שמא יכתוב וכמ"ש ברש"י ביצה ל"ז דלא הוי גזירה לגזירה:
ומקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט שזו מצות היום וכו'. ועי' שבת קמ"ח ע"ב וברמב"ם פ"א הי"ט מהל' קרבן פסח דמותר להקדיש פסח בשבת וחגיגה ביו"ט הואיל וקבוע לו זמן עיי"ש ובירושלמי במס' ביצה פ"ה ה"ב דף י"א ע"א מחלוקת שם באין מקדישין חד אמר במקדיש למחר וחד אמר במקדיש לבדק הבית וגם שם במקדיש בעזרה אין שבות במקדש עיי"ש ובמס' חגיגה ח' ע"א ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא חובתו במעשר בהמה ביו"ט מ"ט לא אמר רב אשי דילמא אתי לעשורי ביו"ט ואי אפשר לעשר ביו"ט משום סקרתא ובתוס' שם בד"ה משום סקרתא הקשו תיפוק ליה דאין מקדישין ביו"ט וכתב וז"ל וי"ל דשאני הכא דקדושה ועומדת כיון דחייב מן התורה לקדש כדאמרינן בבכורות נ"ח הילכך לא שייך ביה שום איסור עכ"ל ועי' בטורי אבן שעמד ע"ז דמה בכך שמחייב מהתורה לקדשו דמ"מ כיון שאינו קדוש מאליו כבכור וצריך לקרוא לו שם ולהפרישו בפה יש בו משום שבות דאין מקדישין דמשום מו"מ דמוציא מרשותו לרשות הקדש והרי חגיגה ופסח דמחויבין מהתורה להקדישו אפ"ה אם לאו שקבוע להם זמן היה אסור להקדישם בשבת וי"ט עיי"ש והנה במס' בכורות נ"ח תירצו בתוס' א"נ משום דעשירי מאליו קדיש אפי' לא קרא עשירי לא שייך איסור הקדש בזה ביו"ט עיי"ש ונראה דגם כאן כיונו לזה אלא דכתבו דאפי' דמחויב עכ"פ לכתחילה לקדשו לא שייך איסור בכה"ג ולכאורה י"ל למ"ש לעיל דהנה מתקן לא שייך כמ"ש בתוס' חגיגה משום דבלא"ה ראוי לאכילה ושמא יכתוב כמ"ש לעיל היכא דעושה בשביל יו"ט לא שייך שמא ישכח וא"כ במעשר בשביל קרבן של יו"ט לא שייך שכחה אבל א"כ יקשה ג"כ למה צריך לומר בפסח וחגיגה שזמנו קבוע והנה במקום שדוחה שבת י"ל דשייך שכחה וצ"ע:
והנה ראיתי בס' קובץ על יד שכתב נפק"מ לטעמים שכתב רבינו באין מקדישין משום מתקן ושמא יכתוב בנתן חטה אחת כמ"ש ז"ל אף דפוטרת כל הכרי מצות נתינה לא קיים עוד וא"כ מטעם מתקן לא שייך אלא משום כמו"מ במוסיף עיי"ש אבל לענ"ד לא כתבו אלא דלא קיים מצות נתינה אבל לא דאפשר לקיימו עוד אחרי שנתן בראשונה חטה אחת לפטרו כמוכח בריש מס' פאה ובהל' מתנות עניים דכל מה שמוסיף בתחילה על השיעור הוי הכל תרומה אבל אחרי הנתינה להוסיף אחרי כי כבר פטרו לא הוי תורת תרומה עליו ולפ"ז בנתן חטה אחת אין לתקן מצות נתינה עוד:
ומלשון רבינו ואין מגביהין תרומות ומעשרות שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש. נראה כמ"ש בתוס' חגיגה הנ"ל דאף למאן דס"ל לאו כהורמה דמי כמ"ש בר"ש במס' פאה בטבל מעורב התרומה ועי' בתוס' קדושין בפ"ק שכתבו במ"א וא"כ אינו רק מפריש ומבדיל וכהנים משמיא קזכי ומשו"ה כתב רבינו שדומה למקדיש ועוד דהוי כמתקן. אבל בתוס' הנ"ל כמ"ש נקטו טעמא דמתקן בזה בלבד ולא משום דומה להקדש ומתקן לא שייך שם במעשר בהמה כמ"ש שם: