אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק יט · הלכה כו

הלכה כד

לא יצא החייט במחטו בידו ולא הלבלר בקולמסו ערב שבת סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא וחייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה שמא יהיה שם דבר שכוח ויצא בו בשבת וכו'. עי' מ"ש לעיל בפ' ט"ו ה"ב בזה עיי"ש:
ועי' בהמ"מ שנקיט בידו דאל"כ הוי גזירה לגזירה כדאיתא בגמ' דף י"א ע"ב יש לעיין בענין שאין גוזרין גזירה לגזירה אם נאמר באיסורים דרבנן דהוי משום משמרת אמרינן ולא משמרת למשמרת ועי' ברש"י ריש מס' ביצה אבל במצוה דרבנן דלא הוי משום משמרת לא שייך זה ונפק"מ במאי דהוי משום שבות כמ"ש במ"א בגדר מצוה מדרבנן או דהוי כמו דאמרינן ג"כ בעלמא תקנתא לתקנתא לא עבדינן ולכאורה יש לומר ג"כ איפכא אם באיסורי דרבנן שלא נגע באיסור דאורייתא לא גזרו גזירה לגזירה מכ"ש במצוה דרבנן ועי' בפנ"י שכתב שם דלא עשו כעין דאורייתא עיי"ש ובזה לא נפק"מ לאיסור למצוה אמנם משנה מפורשת לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה שמא ישכח עיי"ש ותפילה לדעת הרמב"ן מדרבנן אפי' עיקר התפילה ולרבינו בהתפלל פעם אחת קיים הדאורייתא וא"כ במנחה מדרבנן ואפ"ה גזרו בעבורה:
אמנם למ"ש במקום אחר דתפילה וכיו"ב אע"ג דהוי מדרבנן מ"מ בהתפלל קיים מצוה דאורייתא דרשות דודאי המשבח ומודה לה' עושה מצוה דאורייתא אלא דהוי רשות וא"כ כה"ג דעכ"פ באם קיימה הוי דאורייתא ורבנן עשו לחובה בכה"ג שייך לגזור טפי ומשו"ה מצינו שגזרו בחנוכה ופורים בפרסומי ניסא דהוי ג"כ דרבנן מצ"ע ועם כל זה בקיומם דאורייתא ומדרבנן חובה ועי' בסה"מ בענין ועשית הישר והטוב וברמב"ן בפרשת קדושים עיי"ש ומ"ש במק"א בפי' מניחין חיי עולם וכו' עיי"ש:
והנה יש לחשוב עוד בענין גזירה לגזירה די"ל שאין גוזרין או די"ל שאין רשאין לגזור והטעם שנאמר שאין רשאין לגזור הוא עי' בפ"ב מהל' ממרים בדברי רבינו ובראב"ד שם על הקושיא דבכל דרבנן הוי בל תוסיף דלא שייך כן בסייג וגדר משום די"ל רבוי משמרת למשמרתי ולא שייך בל תוסיף עיי"ש ולפ"ז כיון דאמרינן ולא משמרת למשמרתי ממילא י"ל דאין רשאין משום בל תוסיף וי"ל ג"כ דאין גוזרין שאין חמיר להן כל כך:
ועי' בתוס' ריש כל הבשר שכתב דהרבה פעמים גזרו גזירה לגזירה עיי"ש משמע דלא רצו לגזור בכל פעם ועי' מ"ש אאמו"ז הגאון ז"ל בספרו שערי חכמה שער ח' עיי"ש ועכ"פ י"ל בתפילה וכיו"ב דבקיימו קיים דאורייתא יכלו לגזור גזירה לגזירה ולא שייך בל תוסיף וצ"ע בכל זה:
ויש עוד לעיין בהל' כ"ד דפחות פחות מד' אמות עי' במס' שבת דף קנ"ג ע"ב מניחו על החמור והלא מחמר וכו' מניח עליה כשהיא מהלכת וכו' היתה חבילתו מונחת וכו' רץ וכו' סוף סוף כי מטא לביתיה וכו' קמעייל מרה"ר לרה"י דזריק ליה כלאחר יד ובתוס' שם בד"ה סוף תימה כדשרינן להוליכו פחות פחות מד' אמות תיקשי ליה נמי הכי עכ"ל והנה עי' בטו"ז בסי' שמ"ט שקורא תגר על הנושאים ס"ת פחות פחות מד' אמות משום הוצאה מרה"ר לרה"י ובס' אבן העוזר כתב דיש לעשותו בהתר שהעומד בחוץ יתחבנו לפנים והעומד בפנים יקבל ממנו דפטור אבל אסור ברה"ר ומותר בכרמלית עיי"ש והנה בגמ' דאי' ברה"ר מ"מ כיון דהתירו משום דאדם בהול בפחות וכו' וכמו כן בחבילה לא אמרינן עי"ז עוקר וכו' כמ"ש האבן עוזר אף כלאחר יד ג"כ איסורא דרבנן ונראה משום דאין אומרין חטא בשביל שיזכה חבירך אפי' באיסור דרבנן ועי' מ"ש במק"א בזה ומשו"ה צריך לומר כלאחר יד אבל בתפילין דהוי המצוה על הכל להצילם מבזיון אף דהצלה מבזיון כבר נעשה נראה לזרקם כלאחר יד ג"כ דרך בזיון י"ל דשרי בכה"ג דזה עוקר וזה מניח כמו דאמרינן ניחא לחבר לעביד איסור קל מלעביד ע"ה איסור חמור בכה"ג דלא פשע כמ"ש בתוס' שבת בפ"ק:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה