דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יט · הלכה כד
היה מתיירא להחשיך עליהן מפני הליסטים נוטל את כולן כאחת ומוליכן פחות פחות מד' אמות או נותנן לחבירו בתוך ד' אמות וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה בד"א כשהיו בהן רצועותיהן והן מקושרים קשר של תפילין שודאי תפילין הן אבל אם לא היה רצועותיהן מקושרות אינו נזקק להן. ועי' בראב"ד שם:
והנה על מ"ש רבינו פחות פחות מד' אמות [כתב] בהמ"מ וז"ל ופסק כדברי האומר בהולכה פחות מד' וכדברי ר"ש ואפילו בדבר רשות כמבואר פי"ב ושם כתבתי שהרמב"ן ז"ל חלוק בזה דנתינה לחבירו עכ"ל ועי' לעיל בהמ"מ בפי"ב הי"ז דרמב"ן השיג עליו ממוצא תפילין וכן במרכבת המשנה תמה על המ"מ למה התירו זוג זוג דהוי שבות כיון דאפשר בפחות מד' ואמאי בחדשות אין נזקק מספק כיון דאפשר בהתר ולעיל פי"ג ה"י נראה דפטור אבל אסור עיי"ש:
ונראה דמוכח מירושלמי דפחות מד' אמות לא הוי רשות דז"ל הירושלמי ויביאם בידו מוטב להביאם דרך מלבוש ולא בדרך משאוי מוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא שני פעמים:
ובקרבן העדה שם בפי' ויביאם בידו לרבן גמליאל פריך כיון דשבת לאו זמן תפילין הוא ומשום הצלה קא שרו רבנן אפילו בידו יהא מותר להביאם ומשני מוטב להביאם דרך מלבוש והן כתכשיט מלהביאם בידו דהוי כמשאוי ופריך מוטב לדחות השבת פעם אחת דכשיביאם בידו יוכל להביא כולם בבת אחת משא"כ כשמביא שנים צריך לחלל הרבה פעמים לישנא אחרינא סיומא דפירוקא הוא מוטב לדחות את השבת פעם אחת להביאם דרך מלבוש שאינו אלא איסור אחד דשבת לאו זמן תפילין אבל כשמביאין בידו איכא תרי איסורא דשבת לאו זמן תפילין ועוד משום משא והראשון נראה עיקר עכ"ל:
והדברים מתמיהים הקושיא ויביאם בידו לעבור איסור תורה אף למ"ש לעיל דהוי הצלה מבזיון מהתורה מ"מ יקשה כמובן וגם הפי' האחרון דמוטב וכו' דודאי לא נשרי איסור הנחת תפילין אם הוי מדאורייתא וע"כ אם נאמר דאסור מדאורייתא צ"ל כשאין מכוין לא שייך איסורא כמ"ש בס' שאגת אריה וכמ"ש לעיל וא"כ מאי ב' איסורים בזה ולפי' הא' נשאר הירושלמי בקושיא במ"ש מוטב וכו' וג"כ בלתי מובן כמ"ש האי ויביאם בידו באיסור דאורייתא דודאי עדיף ומוטב לעבור ב' איסורי דרבנן מלעבור איסור דאורייתא אחד:
ונראה לענ"ד לומר דירושלמי לית ליה להתיר לרבן גמליאל אם נאמר לאו זמן תפילין משום תכשיט אלא משום הצלה ולא כסוגיא דבבלי כמ"ש לעיל והקושיא ויביאם בידו נראה שהקשה כיון דעכ"פ עובר באיסור דרבנן במשא כלאחר יד ובלעדי זאת בתפילין החשש אתא לאתוי וא"כ יהיה עדיף כי יביאם בידו פחות פחות מד' אמות או נתנו לחבירו ועי' בבלי צ"ז ע"ב דמר סבר פחות מד' אמות עדיף וכו' עיי"ש ובתוס' בד"ה ר"ש עיי"ש דיהיה עדיף דיוכל לישא כולם כאחד ולא יעשה כן הרבה פעמים ומשני מוטב להביאם דרך מלבוש ולא דרך משאוי מוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא שני פעמים דדרך מלבוש ליכא אלא משא דרבנן ומוטב מפחות מד' אמות דהוי ג"כ איסור מדרבנן ועובר בכל פחות ופחות בפ"ע וכמה והרבה פעמים יעבור על כל פסיעה ופסיעה ועי' בסי' שמ"ט בדין פחות מד' אמות אם הוי מדרבנן סעיף ה' וברבינו יונתן כאן ובמס' שבת מ"ב ע"א הילכך קוץ ברה"ר וכו' עיי"ש ונראה מכ"ז דאסור מדרבנן להלכה כמ"ש בשו"ע שם עיי"ש ושבת קנ"ג ע"ב ועי' מ"ש בסוף הפ' בזה עיי"ש ובהמ"מ בהל' עירובין פ"ו ה"ח וה"י:
בד"א וכו' והן מקושרות וכו' שודאי תפילין הן וכו'. ועי' בראב"ד שהקשה ע"ז דהרי במסקנא לאו משום דלא טרח וכו' אלא משום שאין קושרין בשבת עיי"ש ובמ"מ כתב דרבינו בעצמו כתב שטעה אבל דעת הרי"ף ג"כ כמ"ש רבינו כאן וגם הרא"ש כ"כ והגאון מו' אליהו מוילנא ז"ל בסי' ש"א ס"ק צ"ט קיים דברי רבינו והרי"ף והרא"ש ומיישב קושית הראב"ד עיי"ש וכן בס' מרכבת המשנה כתב דמ"ש דרבינו חזר וכתב דטעה לאו רבינו חתים על האי תשובה דחכמי לוניל וכתב דלדעת הראב"ד לשון פטור במשנה ולמה לא מחשיך עליהן כמ"ש הראב"ד ואם בסכנה הו"ל בד"א וכו' עיי"ש ולדעת רבינו י"ל דהאי דבעי בקשר אף דבלא קשר עכ"פ כלאחר יד דקאי למאן דס"ל שבת זמן תפילין וא"כ מהאי טעמא צריך ראוי להניחם כדרך מצותן ולראב"ד דבכה"ג לא מקרי תכשיט אלא כמצותו ואין בידי להכריע אם מותר מתפארת מגדולתו של רבינו שלא טעה או בזה שהודה לומר שטעה ועי' מ"ש בהל' ציצית בזה: