דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יט · הלכה כג
המוצא תפילין בשבת ברה"ר כיצד הוא עושה לובשן כדרכן מניח של יד בידו של ראש בראשו ונכנס וחולצן בבית וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן ואם היה הרבה ולא נשאר מן היום כדי להכניסן דרך מלבוש הרי זה מחשיך עליהם ומכניסן במוצאי שבת ואם היה בימי הגזירה שמתירא לישב ולשומרן עד הערב מפני העכו"ם מכסן במקומן ומניחן והולך. הנה יש לעיין בבזיון כתבי קודש ובחיוב בשמירתן שאמרו אין שבות בכתבי קודש אם הוי מדאורייתא או מדרבנן ואח"ז נדבר בדעת רבינו:
(א) במס' עירובין צ"ה ע"א במשנה המוציא תפילין מכניסן זוג זוג רבן גמליאל אומר שנים שנים בד"א בישנות אבל בחדשות פטור מצאן צבתים צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן וכו' ובתוס' בד"ה אבל איסור נמי איכא דלקמן תניא אסור בחדשות עכ"ל ולהלן דף צ"ז ע"א בד"ה מצאן הקשו דלמה לא צריך להחשיך בחדשות עיי"ש מ"ש ע"ז:
ונראה לומר ומקדם נדבר בהאי דמכניסין זוג זוג וכו' דהתירו וכמ"ש בריטב"א דהוי בחובה ומשום הכי נקיט בחדשות לשון פטור אף דאסור משום הרישא דהוי חובה עיי"ש וכדאי' במס' ביצה דף ט"ז ומובא בתוס' דבלא מנטרי מחמת כלבי עיי"ש וא"כ הוי משום בזיון תפילין וכדאי' להלן צ"ז ע"ב במשנה שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי קודש:
והנה אין לומר דהוי בכלל מה שאמרו שלא יהיו מצות בזויות עליך דאי' במס' שבת כ"ב וחולין פ"ז ע"א גבי ושפך וכיסה וכו' שלא יכסנו ברגלו עיי"ש דשם הוי בעת עשות וקיום המצוה וכדאי' שלא יהיו המצות בזויות וכו' ונראה ביותר דהוי בכלל לא תעשון כן לה' אלקיך עי' בפ"ו מהל' יסודי התורה ה"ח באיסור שריפת ואיבוד כתבי קודש ובמס' מגילה דף כ"ו ע"ב תשמישי קדושה נגנזין ובאו"ח בסי' כ"א ובב"י ובטו"ז ס"ק א' שם עיי"ש:
אמנם כל זה שלא לבזות אותם בידים דהוי כמ"ש בכלל לא תעשון כן וכו' ובכה"ג הוי איסור דאורייתא ועי' בשו"ת תשב"ץ בח"א סי' ב' במחיקה ואיבוד כתבי קודש שאין בהן אזכרה אינו מדאורייתא עיי"ש אבל בתפילין בזיון בכלל איבוד מלא תעשון וכו' וכל זה שלא לבזותם בידים אבל בשמירה שלא יבואו לידי בזיון לא נדע ממה שזכרנו:
וכנראה לומר כיון דבמה שמניחן במקום שיבואו לידי בזיון ואין מגביה אותם הוי כבזיון ממש משו"ה החיוב עליו מדאורייתא ומסברה כמו שמצינו בתרומה וקדשים החיוב שמירה כמו כן בכל דבר שבקדושה וכן נראה מדאמרינן אין שבות בכתבי קודש לדחות איסור דרבנן וברש"י דף צ"ז ע"ב כל הספרים העשויין בימי הראשונים בגלילה כס"ת שלנו עיי"ש נראה דבכל כתבי קודש אמרינן כן אמנם לתשב"ץ דלשאר כתבי קודש מדרבנן אלו שאין בהן אזכרה וכנראה אין שבות בכתבי קודש אף לשאין בהן הזכרה נאמר וא"כ ליכא למידק דהוי מהא דאמרינן אין שבות מדאורייתא וצ"ע לדעת התשב"ץ בזה ועי' במסכת שבת ס"א ע"ב איבעיא קמיעין יש בהן קדושה וכו' עיי"ש ובשו"ע או"ח בסי' שנ"ב:
ובמסכת תמיד דף כ"ז ע"א אר' פפא ש"מ תפילין מן הצד שריין ולא חיישינן דילמא מגנדר ונפיל עלייהו וכו' ובהמפרש שם בד"ה אר"פ וכו' כלומר וכו' ש"מ תפילין וכו' ולא חיישינן דילמא מגנדר ונפל עליו דהוי איסורא דרבנן דדמי לבזיון שיהיה ראשו מונח על התפילין מדשרי דבר וכו' כ"ש דאית לן למשרי איסור שאין יכול לבוא אלא לידי איסור דרבנן עכ"ל הנה מדכתב דדמי לבזיון וכו' א"כ אין הכרע מדבריו דהוי מדרבנן בעלמא די"ל בבזיון ממש מדאורייתא ובדדמי לבזיון לא הוי אלא איסורא דרבנן ועי' בתוס' במס' עירובין דף ק"ג ע"א בד"ה ולאו שכתב דאע"ג דאין במקדש במדינה לומר אין שבות היכא דהוי חשש שיעבור דאורייתא מ"מ בכה"ג דצבתים דמוטל בבזיון אמרינן אין שבות עיי"ש מזה היה נראה דהוי מדאורייתא החיוב שמירה ומשו"ה הקילו בשבות גמור:
והנה ממ"ש לעיל לחלק בין בידים לשב ואל תעשה בביזוי מצוה יש לפרש בסוגיא במס' עירובין צ"ז ע"א מאי צבתים ומאי כריכות אמר רב הן צבתים הן הן כריכות צבתים זווי זווי כריכות דכריכין טובא דיקשה מ"ש זה מזה וי"ל בזווי זווי באם נאמר שבת זמן תפילין צריך ליטלן אבל לא יותר מזוג אחד משום בל תוסיף לת"ק ולרבן גמליאל ב' זוגות ולא יותר וכל זה אפשר לו שמניח האחרות אבל בנקשרו יחד וכשנוטל מקשר האחד ומניח האחרים הרי הוי כמניח בידים במה שמניח האחרים שהיה בידו כבר והוי כבזוי בידים ופשוט ביותר דמחשיך ואין נוטל כיון שאין הזמן ליטול כולהו ונקטי במשנה זו וא"צ לומר זו ועי' ברבינו יונתן שפי' כריכות כריכות הרבה וצבתים כל זוג בפ"ע עיי"ש אבל למ"ש ברש"י שם יש לדקדק אם יש לומר לפי לשונו כמ"ש עיי"ש:
אמנם הנה למ"ש די"ל דחיוב שמירה מבזיון הוי מדאורייתא יש להבין במאי דאי' חדשים פטורים וברש"י בד"ה אבל בחדשים פטור מלהכניסן דילמא קמיע הן בעלמא ואין בהן קדושה אלא בנעשים כהלכתן והיינו לשמן הלכך לא מחללין שבתא עלייהו עכ"ל ועי' להלן צ"ו ע"ב בגמ' ויקשה לכאורה כיון דאיכא למ"ש עכ"פ החיוב להצילו מבזיון מספק איסור דאורייתא וככל ספיקא דאורייתא לחומרא וחשש קמיע מדרבנן כדאי' במס' שבת דף ס' ע"א ולא בקמיע וכו' ואם יצא אין חייב חטאת ושם ס"א ע"א משום דהוי דרך מלבוש וכמ"ש רבינו לעיל בהי"ד ואם יצא בקמיע שאינו מומחה פטור מפני שהוציאו דרך מלבוש וכו':
והנה י"ל אף דאין שבות בכתבי קודש ולא העמידו דבריהם אף דמצינו אפי' במקום כרת העמידו בהזאה ואזמל ועי' במג"א בסי' רנ"ד בשם הקיקיון דיונה עיי"ש ואפ"ה בכתבי קודש לא העמידו דבריהם וי"ל דוקא בודאי כתבי קודש ולא בספק וביותר למ"ש ז"ל דספק דבריהם לקולא אף דמלא תסור הוי דאורייתא משום שלא עשו על הספק ובכה"ג דהשבות בודאי אמרינן להיפך לא נדחה דבריהן על הספק דבודאי הוי דאורייתא מטעם לא תסור ועי' במס' פסחים דף ס"ט ע"א שמא ימצא זבח פסול עיי"ש אמנם בכל זה יקשה עוד דהרי השבות ג"כ בספק שמא קמיע דמומחה הוי (ולא מסתבר לומר דכיון דאסרו מדרבנן כל קמיע דלא אתמחי א"כ הוי השבות בקמיע דלא אתמחי בודאי ותפילין ספק דמ"מ כיון דלדידן ספיקא דאורייתא לחומרא מהתורה נאמר כמו שלא העמידו דבריהן בודאי כתבי קודש כמו כן נגד ספק דכמ"ש די"ל דבזוי כתבי קודש במניעה מהשמירה ומניחו במקום שיוכל לבוא לבזיון הוי איסורא דאורייתא):
אמנם י"ל בזה כפי מאי דאיתא במס' שבת ס"א ע"א אפי' למאן דאמר שבת זמן תפילין לא יצא דילמא אתא לאתוי ברה"ר עיי"ש. וא"כ יש שפיר לחלק בין ודאי כתבי קודש דלא העמידו דבריהן משום ספק שמא אתא לאתוי דבזיון כתבי קודש הוי ודאי במאי שמניחו וחשש שמא אתא לאתוי ספק אבל נגד ספק כתבי קודש שמא הוי קמיע אמרינן העמידו וכו' דמאי אולמי ספק בזוי כתבי קודש מספק שמא אתא לאתוי דהוי ג"כ חשש איסור דאורייתא ולמ"ש בטו"ז בסי' רנ"ב ס"ק ז' הוי חשש קרוב עיי"ש וא"כ י"ל למ"ש דמכניסין זוג זוג הוי מדאורייתא ויקשה לפ"ז ביותר קושית התוס' הנ"ל דעכ"פ מספיקא נאמר בחדשות להחשיך משום ספק איסור דאורייתא ותירצו התוס' למ"ש דהוי דאורייתא אין עולה לענ"ד:
והנראה לענ"ד לומר בזה דהנה במס' ביצה ט"ו ע"א דבלא מנטרי מחמת כלבי אפי' מונחים בארעא צריך ליטלם כדאי' במשנה כאן ובמנטרי לכלבי ולא לגנבי בעודן עליו לא יסלקם ובמונחין על ארעא לא יטלנו ובעודן עליו אע"ג דרוב גנבי ישראל ולא אתו לזלזולי קמ"ל דלא יסלקם עיי"ש:
הנה אמרינן בעודן עליו אף דהוי נגד הרוב אפ"ה נדחה הרבנן ולא יסלקנו אלא בליטלם העמידו משום דהוי נגד הרוב ויקשה בחדשות דהוי רק ספק בלבד אין רשאי ליטלם גם אם נאמר ביזוי קודש בכה"ג הוי דאורייתא מאי אולמי לומר בעודן עליו שלא יסלקנו נדחה הרבנן נגד הרוב ובמונחין בארעא אמרינן כאן אפי' בספק לא יטלנו דבדאורייתא למה נחלק בין שב ואל תעשה לקום עשה אבל למ"ש י"ל שפיר לחלק במונחין על ארעא אסור ליטלם משום דגזרו שמא אתא לאתוי ויעשה איסור דאורייתא ואם דשמא הוי תפילין והוי ספק בזוי כתבי קודש אמרינן מאי אולמי האי ספיקא דאורייתא מהאי ספיקא דאורייתא והעמידו דבריהן אבל בעודן עליו שלא יסלקם אמרינן להיפוך לעשות מעשה ולסלקם ולבטל בידים להביאו לידי ספק בזוי תפילין דהוי ג"כ דאורייתא ואמרינן מאי אולמי האי וכו' ושב ואל תעשה עדיף אמנם כל זה אם יהיה בגדר ספק אבל למאי דאיתא שם דברוב גנבי ישראל דלא אתי לזלזולי יקשה עוד:
ונאמר בזה דהנה עי' בפי' משניות לרבינו שכתב וז"ל אבל אם היו חדשים ובלי קשרים לא נטריח עליו להצניען כי שמא קמיע עשוי בצורת תפילין ותכונתן עכ"ל ובלתי מובן מ"ש משום טירחא דשייך לפטור אותו והרי אסור להצניען וע"כ פי' שלא חייבו להחשיך משום טרחא וכונתו ליישב קושית התוס' הנ"ל וכונתו שלא חייבו להחשיך ולהצניען בביתו משום טרחא דודאי אם אפשר להצניען שם לא נתיר לו להביאם לביתו ובאיסור טלטול בתפילין עי' בסי' ש"ח ובמג"א שם ס"ק י"א עיי"ש:
אמנם למה נאמר דלא נטריחו משום ספק ונראה דהאי לא מנטרי לכלבי לא הוי ודאי שיבוא לידי בזוי אלא ספק וכן נראה מלשון התוי"ט שכתב לדייק בלשון הברטנורא שכתב בשדה במקום שאין משתמרין ר"ל יש לחוש שיתבזו וכן מוכח מדברי רש"י בסוף משנה וכו' ולשון הטור בסי' ש"א בבזיון במקום שאין משתמרין הכי נמי קאמר בבזיון דהיינו במקום וכו' ויש לחוש לבזיון ואפי' דעד עכשיו לא נתבזו עכ"ל ולפ"ז הוי ס"ס ספק אם המה תפילין וספק שמא לא יבואו לידי בזיון:
והנה יש מקום לומר דמ"מ הוי ודאי בזיון בזה שמניחם במקום שיוכל לבוא לידי בזוי ואין חושש על ספק בזה וא"כ במאי שמניחם על הספק הוי ודאי בזיון דמכבודן שיסיר כל ספק בזוי מהם אבל כל זה כשהם בודאי תפילין אבל בספק דהוי ס"ס י"ל דלא הוי בזיון משום דאונס בציווי החכמים משום שבות וחכמים גופייהו בכה"ג דהוי ס"ס העמידו דבריהן ולא חשו בס"ס דהוי בגדר רובא אולם א"כ יקשה מסוגיא דביצה דאפי' ברוב גנבי ישראל חשש על המיעוט אף דברוב פעמים לא יבוא לידי זלזול י"ל כמו בכ"מ דאמרינן היכא דאפשר לסלק המיעוט מחויב כן מדרבנן וכמ"ש לעיל החשש אתא לאתוי בתפילין הוי חשש רחוק וכמו כן בכל דאיכא לברורי דמבררין כמו כן בכל שנוכל לסלק ועי' במהרי"ט בח"ב וביותר בכבוד תפילין וכמ"ש בתוס' במס' מנחות דף מ"ב בד"ה תפילין עיי"ש ולכן בעודן עליו לא יסמוך על הרוב משום חיוב שמירה על המיעוט מדרבנן ושייך מאי אולמי וכו' מאיסור שבות דרבנן דשבת וכמ"ש לעיל דהוי ג"כ על המיעוט אבל בחדשות להחשיך כמ"ש רבינו דהוי טרחא וכדאי' בפ"ק דמס' פסחים וכיו"ב דבאיכא טרחא סמכינן על הרוב באיכא לברורי ג"כ עיי"ש וביו"ד בסי' א' וכ"כ בחדשות משום טירחא א"צ להחשיך כדי לסלק המיעוט זה הנראה בכונת רבינו בפי' למשנה שם. וא"כ לפ"ז מדפטר בחדשים לא הוי אפי' מדרבנן למצוה וא"צ להחשיך עליו ומיושבים ב' קושית התוס' הנ"ל דמשו"ה נקטו פטור דמזה נאמר שא"צ להחשיך דליכא בכה"ג החיוב עליו:
והנה כמ"ש בדעת רבינו בפי' למשנה לתרץ קושית התוס' למה בחדשים אינו מחשיך נראה שגם רש"י כיון לתרץ קושיא זאת שכתב בד"ה אבל בחדשות פטור מלהכניסן דילמא קמיע הן בעלמא ואין בהן קדושה אלא בנעשים כהלכתן והיינו לשמן הלכך לא מחללין שבתא עלייהו עכ"ל. והנה מ"ש ואין בהן קדושה וכו' צריך פי' ועי' במס' שבת ס"א ע"ב איבעי שם קמיע יש בהן קדושה וכו' למאי הילכתא אילימא לאצלינהו מפני הדליקה ת"ש הברכות וקמעין אע"פ שיש בהן אותיות וכו' אין מצילין אלא נשרפות וכו' אלא לענין גניזה ת"ש היה כתוב על ידות הכלים וכו' יגוד ויגנזנו וכו' ולענין גניזה לא תליא בכתוב לשמן דכתוב על ידות וכו' לא הוי לשמה ולא מצינו בקמיע בכתוב לשמן שמצילין ליטלן ברה"ר וגם אם כן הוי ספק שמא היה כהלכתו ודברי רש"י סתומים לכאורה ועי' במס' שבת דף קט"ו ע"ב:
ונראה שבא ליישב במה שעמדנו עליו למה משום ספק דאורייתא נקל עליו כקושית התוס' למה אין מחשיכין בחדשות והנה במס' מנחות מ"ב ע"ב תפילין יש להן בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה וברש"י תפילין וכו' אדם יוכל לבדקן אם דקדק בהן בחסירות וכו' ואעפ"כ אין נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם עכ"ל וא"כ לפ"ז יש בהמוצא תפילין בלעדי הספיקות שכתבתי שמא קמיע וכיו"ב ג"כ הספק שמא פסולין המה וא"כ הוי ס"ס וזה שכתב דילמא קמיע וכו' ואין בהן קדושה אלא בנעשין כהלכתן וכו' קאי על תפילין ודבר בפ"ע קאמר בזה דהוי בתפילין נמי אין בהן קדושה אלא כהלכתן וא"כ משום ס"ס פטור וא"צ להחשיך ובתוס' במס' מנחות שם בד"ה תפילין הקשו מהאי דאמרינן כאן מכניסן זוג וכו' אע"פ שלא בדקן ותירצו משום כבוד תפילין לא חיישינן ועוד כתבו די"ל במוצא תפילין רוב המצוין אצל תפילין מומחין הן עיי"ש וי"ל ספק השקול עם המיעוט משוי לרובא וצ"ע ובירושלמי למה ישנות בדוקות חדשות אין בדוקות וזה כמ"ש הנה למ"ש ליישב כנראה דהוי החיוב לשמירה בתפילין בהאי דמוצא מדאורייתא וליישב במאי דיקשה נגד זה בהסוגיא ובמאי דמוכח לומר דהוי מדאורייתא. אמנם יש לעיין עוד:
(ב) הנה לעיל בהל' י"ד "ואם יצא בקמיע שאינו מומחה פטור מפני שהוציאו דרך מלבוש וכן היוצא בתפילין פטור":
והנה כתב רבינו שם מטעם מלבוש ובמס' עירובין בגמ' שם ר"ג אומר שנים שנים מאי קסבר אי קסבר שבת זמן תפילין הוא זוג אחד אין טפי לא ואי קסבר שבת לאו זמן תפילין ומשום הצלה דרך מלבוש שרו ליה רבנן אפי' טפי נמי וכו' וברש"י אי קסבר שבת זמן תפילין הוא ומשו"ה שרי אבל לאצולי טפי מן המצוה לא לאו זמן תפילין הוא ושרי ליה רבנן דרך מלבוש משום דתכשיט הוא לגביה ולא משאוי ואע"ג דלאו אורחא הכא משום הצלה שרי עכ"ל:
הנה חידש לנו רש"י דתפילין מקרי תכשיט ואפי' למאן דס"ל לאו זמן תפילין בשבת משום דבחול הוי זמנם הוי תכשיט ורק בנשים דפטורין לגמרי במס' שבת ס"ב דאם פטורין לא הוי תכשיט להם וברש"י שם בד"ה נשים חייבות הילכך תכשיטין הן לה עכ"ל ואפי' למאן דס"ל זמן תפילין י"ל דלא הוי תכשיט כמ"ש ברש"י כאן בד"ה ור"ג עיי"ש:
והנה במס' שבת ס"א דאיתא דאפי' למ"ד שבת זמן תפילין לא יצא דילמא אתא לאתוי וכמ"ש ברש"י דילמא שקיל מרישא אם בא לפנות וממטי ליה ד' אמות ובתוס' שם דלמא מפסקי וכו' עיי"ש נראה דאם לאו מהאי טעמא משום זמן תפילין יהיה מותר לכתחילה. שם אינו מטעם תכשיט אלא דהוי כמלבוש ממש ובשאינו זמן תפילין לא הוי כמלבוש ממש אלא דהוי דרך מלבוש וכלאחר יד דמותר מהתורה ואסור מדרבנן ושם ס"ב ע"א איתיביה אביי המוצא תפילין מכניסין זוג זוג וכו' אחד האיש ואחד האשה ואי אמרת נשים עם בפ"ע הן מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ובתוס' שם בד"ה כל וא"ת והא הוי כלאחר יד ושריא משום בזיון דתפילין ותירצו כיון דמשאוי הוא ויכול לבוא לידי חיוב חטאת היכא דהוציא בלי שנוי משום בזיון לא שרינן ליה עכ"ל ובריטב"א שם דאם דרך מלבוש בלבד סגי למה דוקא זוג זוג אפי' הרבה נמי עיי"ש:
והנראה דבעי דרך מלבוש ותכשיט או באם נאמר דזמן תפילין דהוי כמלבוש ממש רק בכה"ג מתירין משום בזיון תפילין ולכאורה למ"ש דהוי השמירה והצלה דאורייתא למה לא התירו ב' איסורי דרבנן ולומר אין שבות בכתבי קודש מה לי חד או תרי דרבנן כיון שלא העמידו דבריהן:
ונראה דהנה יש בשבת בתפילין ב' איסורי דרבנן אחד איסור משא כלאחר יד ב' מחשש דאתא לאתוי כדאי' במס' שבת הנ"ל דף ס"ב ע"א וא"כ י"ל משום אתא לאתוי דשייך אף באם נאמר דהוי זמן תפילין ותכשיט מ"מ לא מסתבר לאסור מהאי טעמא ליטול להמוצא תפילין דבזיון מיד בהניחם ומדאורייתא כמ"ש החיוב ליטלם אף משום ספיקא ומשום שמא ישכח ואתא לאתוי לא נפקע ממנו החיוב שמירה בכתבי קודש (ומכ"ש כמ"ש אח"ז דחשש שמא אתא לאתוי בתפילין אם הוי זמן תפילין או דרך תכשיט הוי חשש רחוק) אמנם מטעם איסור משא כלאחר יד דנושא בידים ויעבור עתה בודאי על איסור דרבנן וכמ"ש איסור כלאחר יד הוי ג"כ משום שמא אתא לאתוי משא להתירו משום ספק בזיון בזה אמרינן מאי אולמי וכו' וכמ"ש לעיל די"ל דספק בזיון אף דהוי בודאי בהניחו מלשמרו. בכה"ג דמונע משום איסור לא הוי בזיון במניעת השמירה דאנוס משום איסורא דרבנן ולא נשאר אלא ספק בלבד ומהאי טעמא הרבנן באיסור כלאחר יד בידים והוי ג"כ משום ספק שלא יבוא ידי איסור דאורייתא לא נשרי בידים בודאי איסורא דרבנן מטעם מאי אולמי וכו' וניחוש דלא אתא לאתוי דהוי ג"כ דאורייתא ולפ"ז איסורא דרבנן משוי לספק בלבד ושייך מאי אולמי ולכן לא התירו ב' איסורי דרבנן ואתי שפיר אף למ"ש דבזיון ואפי' על הספק אסור מדאורייתא ולמ"ש דבלא מנטרי בספק בזיון אתי שפיר דלהלן צ"ח לא תליא בהאי סוגיא האי דאין שבות בכתבי קודש משום דשם מיירי בודאי וכאן בספק:
ולמ"ש ברש"י משום תכשיט מובן דאמרינן לחלק בין במקום תפילין דאז הוי תכשיט ובס"ד לא אסיק אדעתא דבעי תכשיט ג"כ ולהלן דאמרינן חדשות ולא מקושרות עיי"ש. נראה גם כן דבכה"ג לא הוי תכשיט דאל"כ כלאחר יד הוי בכל גונא:
והנה בהאי דחידש לנו ברש"י לומר בתפילין משום תכשיט בזה יש ליישב לר' יהודה דס"ל אומן דרך אומנתו חייב ושאר כל אדם פטור במס' שבת י"א בסוגיא דלא יצא חייט במחטו עיי"ש ולפ"ז יקשה סתמא דמשנה שם דף ס' ע"א ולא בתפילין ואם יצא אינו חייב וכדאי' שם ס"א ע"א משום דהוי דרך מלבוש והרי לר"י יהיה כאומן דרך אומנתו דודאי דרך הנחת תפילין רק בכה"ג ובגמ' אמרינן דפטור משום דהוי דרך מלבוש ולר"י יהיה חייב ולא מצינו ר"י דפליג על סתמא דמתני'. והנה י"ל דס"ל לר"י שבת זמן תפילין וא"כ הוי כמלבוש ומצותו משוי לכך אמנם יקשה שם צ"ו ע"ב אלא וכו' דתניא וכו' ר"י אוסר בחדשות וכו' ע"כ לא פליגי אלא בחדשות וכו' אבל באשה לא פליגי ש"מ מ"ע שלא הזמן גרמא וכו' ודילמא ס"ל כר' יוסי דאמר נשים סומכת רשות וכו' וברש"י דאין כאן בל תוסיף ומשום איסורא נמי ליכא דקסבר תכשיט נינהו עכ"ל והנה לכאורה ר' יהודה על כרחך ס"ל דהוי זמן תפילין בשבת דאל"כ יקשה סתמא דמשנה בשבת הנ"ל דאי' דפטור אבל כמ"ש ברש"י די"ל משום תכשיט ומהאי טעמא אפי' איסורא ליכא ונראה כרש"י ואפי' בלאו זמן תפילין שייך לומר דהוי תכשיט כיון דבחול בזמנו הוי ועי' במג"א בסי' ש"ע ס"ק י"ט וצ"ע ועיין בתוס' להלן צ"ה ע"ב בד"ה אבל שפי' דרך מלבוש עביד כמלבוש ממש ולאו כלאחר יד בלבד עיי"ש ונראה ג"כ כרש"י ומיושב ג"כ דיקשה גם לדידן מאי שנא תפילין מטבעת שאין עליו חותם דחייב דמקשינן שבת ס"ב ע"א והא כלאחר יד ומשני פעמים שאשה נותנת לבעלה להוליכה וכו' וא"כ הוי כדרך המוציאין מהאי טעמא וא"כ בתפילין הוי בכל פעם עכ"פ דרך המוציאין בכה"ג והנה צ"ל בשבת לא הוי דרך המוציאין כן ואזלינן בתר מאי דהוי בשבת דרך המוציאין אבל למ"ש בלא"ה מטעם תכשיט הוי בתפילין בכל פעם:
(ג) והנה להלכה קיי"ל שבת לאו זמן תפילין ובתוס' יו"ט הקשה לפ"ז דקיי"ל לאו זמן תפילין וא"כ לא שייך בשלא בזמנו בל תוסיף ג"כ למה פסקינן זוג אחד בלבד ולא ב' דהוי דלא כסוגיא עיי"ש ועיין לעיל פ"ד ה"י שדעת רבינו ג"כ בשבת לאו זמן תפילין וכאן כתב זוג אחד ובמג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ד כתב לתרץ עמ"ש במהרש"א להלן צ"ו ע"ב בתוס' בד"ה לא ס"ד שהקשה שם דלמה לא הוכיחו דר"מ ור"י ס"ל זמן תפילין דאל"כ למה זוג אחד בלבד וכמו כן במס' שבת הנ"ל לאביי דס"ד דאחד איש ואחד אשה דתפילין מ"ע שהזמן גרמא אע"ג דאי' זוג אחד דנראה שבת לאו זמן תפילין וא"כ לא הוי זוג אחד ותירץ משום דדרך מלבוש וכחול שויוה רבנן ובחול אינו לובש רק זוג אחד וכתב כן בשם רבינו יונתן בסוגיא ומובא במג"א שם:
וברבינו יונה כתב כן לת"ק דכיון דאם לובש בחול עובר משום בל תוסיף לפיכך בשבת ג"כ זוג אחד דוקא עיי"ש ובשעה"מ כאן הביא כן בשם הרשב"א בכת"י לחלק כמ"ש במהרש"א הנ"ל והקשה ע"ז דבסוגיא נראה בב' זוגות מקרי תכשיט ומותר אלא דמקשינן אפי' טפי נמי ומשני לעולם קסבר שבת לאו זמן תפילין וכי שרי וכו' במקום תפילין א"ה זוג אחד נמי טפי לא וכו' מקום יש בראש וכו':
ונראה די"ל דסברת המהרש"א כיון דלא הוי בחול משום בל תוסיף דהוי זמנו לא מקרי בשבת תכשיט ודאי מסתבר וכמ"ש לתרץ סוגיא דשבת ולהלן. ואשר נראה נגד זה מסוגיא הנ"ל נראה לומר דהנה האי דתפילין הוי תכשיט שחידש לנו ברש"י ויקשה בעיניו כמ"ש בד"ה לאו וכו' ואע"ג דלאו אורחא הכא משום הצלה שרי עכ"ל וכמ"ש שם בפי' עיי"ש וכמ"ש לעיל בירושלמי לא ס"ל כן ולפי הסוגיא י"ל לדעת רבינו ושו"ע דיש לפרשו בלעדי הטעם משום תכשיט להתיר בב' זוגות אלא למסקנא צריכין לומר משום תכשיט ואז שייך לומר כמ"ש במהרש"א וסייעתו הנ"ל. דהנה כמ"ש לעיל דעיקר האיסור בתפילין דמחמירין בחדשות וכיו"ב הכל משום אתא לאתוי דהוי חשש דאורייתא והנה במסכת שבת י"ב ע"א דיוצא בתפילין בע"ש משום דחייב אדם למשמש וכו' מדכר דכיר עיי"ש. ובדף ס"א דאי' אפילו למאן דס"ל זמן תפילין לא יצא דילמא אתא לאתוי וברש"י שם דילמא שקיל מרישא אם בא לפנות וממטי ליה ד' אמות עכ"ל ובתוס' הגירסא דילמא אתא למפסקיה הרצועות עיי"ש:
והנראה דבע"ש עם החשיכה לא שייך הני טעמא דבחול לא שייך חשש דילמא שקיל כשמפנה ולאו משום אתא למפסקי אלא שאם ישאם משתחשך וע"ז אמרינן מדכר דכיר. משא"כ בשבת אף דדכיר שמא באונס משום שיפנה ויקחם בידו ולא שייך שימשמש בהם ושייך שכחה או שיפסקו ואין ראויה לצאת וגם לא שייך שימשמש בהם בכל שעה ושייך שכחה דרק כל זמן שהם עליו למצוה וחייב למשמש בהם ולא אתא לאתוי:
והנה כל החשש רחוק דשכחה לא שכיח כל כך עיין ביו"ד בסימן רל"ב אם שכחה הוי אונס עיי"ש. וגם לחוש שמא יפנה ושמא יפסקו ואז ישכח (ועיין בטו"ז באו"ח בסימן רנ"ב ס"ק ז' עיי"ש וצ"ע) ואפ"ה חששו ונראה משום דלזמן מרובה יש לחוש משום חומרא דשבת כמ"ש לעיל אבל במקום שמירה והצלה מבזיון לא חשו ע"ז גם הוי זמן קצר והחשש רחוק וכמ"ש משום דנאמר זמן תפילין ושייך מדכר דכיר וא"כ הוי זמן קצר ולמ"ש לא חששו הני חששות משום בזיון תפילין וכל זה אם נאמר שבת זמן תפילין וכמ"ש במג"א בסימן ש"ח ס"ק י"א דרק אם הוי זמן תפילין דחייב למשמש ושייך מדכר דכיר ולא אתא לאתוי אבל אם נאמר דאסור להניח אלא שלא בכונה כמ"ש בש"א וא"כ שייך שכחה דהוי לזמן מרובה. והנה כמ"ש בספר שאגת אריה דכדאמרינן דס"ל לאו זמן תפילין צריך לומר דלא הוי איסורא להניח דאל"כ האיך נתיר איסורא דאורייתא ולרבינו דס"ל דאסור להניחם כתב דלשומרן דלא מכוין למצוה לא הוי לכו"ע איסורא בהנחת תפילין בשבת עיי"ש:
ולמ"ש דבזמן תפילין דחייב למשמש לא שייך בלשומרן אתא לאתוי אבל אם נאמר לאו זמן תפילין שייך אתא לאתוי והיכא דשייך אתא לאתוי לא התירו משום שמירה וא"כ ממ"נ אם מכוין למצוה הוי איסור הנחה בשבת לדעת רבינו וסייעתו ואם אינו מכוין למצוה הרי שייך אתא לאתוי כיון דלא אתי למשמש בהן. ומזה נאמר דסוגיא כאן קאי דלא הוי איסורא בהנחת תפילין בשבת דמלך לאות לא נאמר אלא שא"צ אות ולא דהוי בו איסורא ולמ"ש לעיל דאם נאמר כן מסתבר דהוי מצות רשות עכ"פ עיין מ"ש בהל' תפילין שם הנ"ל וא"כ שייך שימשמש בהם ומדכר דכיר ואין עובר איסורא. וא"כ י"ל מהאי טעמא להתיר אף לאומר דלאו זמן תפילין משום דלא אתא לאתוי לא שייך וכמ"ש ומקשינן טפי נמי אף דבטפי לא הוי אפילו מצות רשות מ"מ כיון שנותן דעתו על אחד למשמש בו משום מצוה ל"ש אתא לאתוי על כולמו ומשום בל תוסיף כמ"ש לעיל בהל' תפילין בכה"ג דהוי מצות רשות לבל תוסיף הוי זמנו י"ל שמכוין על אחד מסתמא ועל הב' לא והאחד מציל הב' דע"י האחד יזכור ולא אתא לאתוי הב'. וא"כ י"ל בלעדי הטעם דתכשיט להתיר בתפילין אפילו ב' ב' והאי דבעי במקום תפילין למ"ש א"צ לומר משום תכשיט אלא במקומו הוי מצות רשות ובליכא מקום לב' תפילין שניהם אינן במקומן ולהאי טעמא לא שייך לחלק מ"ש במהרש"א הנ"ל אבל למסקנא דקיי"ל דאפילו איסורא איכא בהנחת תפילין ע"ש וצריך לומר משום תכשיט וכמ"ש לעיל למסקנא מוכח דאמרינן מטעם תכשיט דאל"כ יקשה לר' יהודה כמ"ש לעיל ושייך שפיר לומר כמ"ש במהרש"א לחלק בין אם הוי בחול כה"ג או לא ואתי שפיר: