דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יז · הלכה ה
מבוי שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה של רבים א"צ כלום שאשפה של רבים אין עשויה להתפנות ואין חוששין שמא יעלה הים שירטון. ברש"י במסכת עירובין ח' ע"א בצידו אחת ים ואחת אשפה וראשו סתום עיי"ש ונראה דמוקי במבוי סתום ורבינו מפרשו במבוי מפולש וברש"י שם אשפה גבוהה עשרה. וים שפתו גבוה עשרה ועל ויעלה הים שירטון כתב של חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע כרוחב פרסה או יותר עכ"ל ואח"ז בד"ה שמא יעלה שירטון ומטלטלין במבואות כדמעיקרא עכ"ל. ועיין במהרי"ט ח"א בסימן צ"ד שכתב דלרש"י שכתב דצריך גבוה עשרה וא"כ למה כתב שיתקצר רוחב הים ונעשה קרקע וכו' כונתו שיש לחוש לביטול מחיצה וגם שיתרחק וכו' ויטלטל ממבוי לתוכו ובהמ"מ שכתב שמא יעלה הים שירטון וכו' ואין לחוש שאין הים וכו' ואין לחוש שמא יעלה שירטון כלומר שיתרחק הים ממקומו וישאר אותו מקום רפש וטיט ויטלטלו מן המבוי לו עיי"ש. ועיין בערוך ערך אזל ובמהרי"ט הנ"ל מפרש דעתו דים הוי סתימה דמעיקרא וכמ"ש המ"מ שאין הים בת טלטול עם המבוי. וא"כ הוי היכרא טפי מקורה כיון דמגניא ע"י וא"כ התר דים לאו משום מחיצה ומשו"ה צריך לפרש החשש שמא יעלה שירטון ויבוא לטלטל למקום הנתיבש מהמבוי ועיין במג"א בסימן שס"ג ס"ק ל"א ובספר יד דוד במסכת עירובין שם ועיין במהרי"ט שמחלק להמ"מ בין מבוי לחצר דבחצר בעי מחיצה ובמבוי די להיכרא וים דלאו בת טלטול הוי להיכרא טובא ע"ש ועכ"פ באי' בגבוה י' טפחים לא הוי ע"י הים רה"י אלא להתר טלטול במבוי בלבד:
ועיין עוד בענין ים בטו"ז שם ס"ק ב' מ"ש שם ובשו"ת שב יעקב סימן ט"ז ובספר אבן העוזר שם: