דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק יז · הלכה ד
מבוי שהוא שוה מתוכו ומדרון לרה"ר או שוה לרה"ר ומדרון לתוכו א"צ לא לחי ולא קורה שהרי הוא מובדל מרה"ר. ועיין בראב"ד שהקשה מתוספתא דבעי י' מתוך ד' ועיין בהמ"מ והנה בגמ' איתא שם בתל המתלקט י' מתוך ד' ומובא שם עם דין זה אלא בתל המתלקט איתא מפורש י' מתוך ד' ובזה בסתמא ונראה לרבינו משלא פי' י' מתוך ד' בזה כמו בתל וכו' לומר דאפי' באין בי' מתוך ד' ושאר הראשונים ז"ל שהביאו התוספתא כתבו שדרכו דהגמ' לקצר פעמים לישנא דתוספתא ובמרכבת המשנה כתב דגם דעת רבינו דבעי י' מתוך ד' אף שלא פירש כן בדבריו דסמך על מ"ש בזולת זה עיי"ש:
והנה התוספתא בפרק הזורק מבוי ששוה לרה"י ועשוי מדרון לרה"ר אם יש גבוה י' טפחים בתוך ד' אמות א"צ לחי וקורה רה"ר השופע לרה"י הרי הוא כרה"י שוה לרה"ר ועשוי מדרון לרה"י אם יש גבוה י' טפחים בתוך ד' א"צ לחי וקורה רה"י ששופע לרה"ר הרי היא כרה"ר שוה לכאן ולכאן וגבוה מן האמצע אם יש גבוה י' בתוך ד' א"צ לחי וקורה רה"י לרה"י הרי הוא כרה"י לרה"ר הרי הוא כרשות הרבים תל ברשות הרבים וכו' יש גבוה י' טפחים מתוך ד' וכו' עכ"ל:
ואולי יש לומר בדעת רבינו דנקיט כסוגית הגמרא דלא נזכר י' מתוך ד' בהאי דמדרון דמשו"ה קיצרו דיש לחלק בהאי דתוספתא דמיירי לענין שיהיה בגדר רשות בפ"ע מדאורייתא ובשופע לרה"י רה"י ולרה"ר רה"ר כדאיתא שם וא"כ צריך י' מתוך ד' שיהיה תורת מחיצה גמורה וכמ"ש ברש"י שם שבת ק' ע"א בד"ה תל וכו' ודוקא נקיט ד' דמתוך ה' הרי הוא כשאר רה"ר דניחא תשמישו להילוך עכ"ל. וכל זה לענין רשות אבל בלענין דלחי וקורה מהני לטלטול במבוי י"ל דאפילו יותר מתוך ד' מ"מ לא גרע מקורה דמשום היכרא וכמ"ש לעיל בלחי דהוי היכרא קצת וא"כ במדרון כיו"ב בכל גוונא יהני. וכן מורין לישנא דרבינו שכתב שהרי הוא מובדל מרה"ר. ולמה לא כתב דהוי כמחיצה כמ"ש לעיל לענין רה"י בתל המתלקט דהוי מהאי טעמא רה"י ומכ"ש דהוי מחיצה ונראה שרוצה לומר בזה דמובדל מרה"ר הוי בזה בכ"ג שיהיה במדרון עשרה ומשום היכרא כמו לחי וקורה. ולענין זה הוי כמחיצה העומדת מאליה שכשירה אף כמ"ש משום היכרא דהרי בלחי כמ"ש לעיל גם משום היכרא ג"כ ואפ"ה מאליה כשירה והנה לא כתב רבינו מ"ש בתוספתא בשופע לרה"ר הוי רה"ר וכו' ואפשר דפשוט בעיניו מלפרשו בפ"ע וכמ"ש דכאן לא מיירי לענין רשות דאורייתא כלל דלרשות דאורייתא צריך י' מתוך ד' שכבר פי' רבינו בפרק הקודם בתל לענין רשות ורבינו כלישנא דגמרא נקיט כאן אפילו ביותר מתוך ד' יהני לענין מבוי אף דלא הוי מחיצה לענין שיהיה רשות בפ"ע והנה מצאתי סומך לדברי ממ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"א בסימן צ"ד לומר דבים אפילו בלי גידוד י' מהני משום היכרא במבוי עיי"ש. וע"ע בירושלמי במסכת עירובין דף ב' וצ"ע: