דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ט · הלכה ד
אחד נתן את האור ואחד נתן את העצים ואחד נתן את הקדירה ואחד נתן את המים ואחד נתן את הבשר ואחד נתן את התבלין ובא אחר והגיס כולם חייבין משום מבשל שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל אבל אם שפת אחד את הקדירה תחילה ובא אחר ונתן את המים ובא אחר ונתן את הבשר ובא אחר ונתן את התבלין ובא אחר ונתן את האור ובא אחר ונתן עצים על האור ובא אחר והגיס שנים האחרונים בלבד חייבין משום מבשל. ועיין בראב"ד מה שהשיג על נתן את הקדירה ובלח"מ בפ"ג הי"א מהל' יו"ט מ"ש ליישבו עיי"ש ועי' בכ"מ בשם מהר"י בי רב ובשו"ת מהרלב"ח סי' כ"א ובמהרלב"ח שם כתב לתרץ למה בהסכימו שנים לא הוי שנים שעשו מלאכה ועיין במרכבת המשנה דשאני בבישול שכל עיקר מלאכת הבישול רק גרמא בעלמא שאינו עושה בידים דאם קדם אחר והסיר הקדירה אינו מבשל וכדאי' במס' מנחות נ"ז הניח שאור ונתחמצה מאליה חייב כמעשה שבת עיי"ש וכתב דרבינו שכתב האחרונים חייבין כונתו על האור והעצים חוץ מהמגיס דהוי אחר זה בפני עצמו כשיתחמם הקדירה עיי"ש ועי' במג"א בסי' רנ"ב ס"ק כ' שכתב ברחיים אפי' נתנו בשבת אינו חייב חטאת והקשה ממצודה וממס' מנחות נ"ו ועי' בס' אבן העוזר בסי' שכ"ח שהשיג על המג"א וכ"כ בדגול מרבבה שם:
ולענ"ד בכה"ג דאחד מביא את האור ואחד את המים כמ"ש ז"ל בפעם אחת לא שייך כלל שנים שעשו מלאכה דאף בהבאה היו שנים שעשו אבל בקירוב האור לעצים והעצים להאור כל אחד עשה מעשה שלם דמה לנו בהבאה בהקרבם זה לזה היה לכל אחד לזה כאלו הניח אור על עצים המונחת לפניו וזה כאלו הניח עצים על אור המונח לפניו ועל אותו הזמן שנתקרבו אנו דנין רק דיש לדון אם נאמר אפשר לצמצם שהיה בבת אחת ודעת התוס' במס' חולין דף כ"ח ע"ב בד"ה לפי שהלכה בבני אדם אפשר לצמצם עיי"ש ולפ"ז יהיה נראה דגם דעת רבינו כן להלכה וצ"ע בזה:
ועי' בשו"ת מהרשד"ם חלק או"ח סי' ג' שהשיג על מהרלב"ח עיי"ש ועי' בשו"ת תומת ישרים סי' קכ"ט אות באות כדברי מהר"י בירב המובאים בכ"מ והעיר ע"ז בס' מעשה רוקח ועי' במעשה רוקח שכתב שראה כת"י משנת הקס"ב וכתב בו שלשה חייבין ומשנת הקי"א וכתב שנים האחרונים ונמחק בלבד עיי"ש וראיתי בספר קרית ספר למבי"ט שכתב בבת אחת הוי זה אינו יכול וזה אינו יכול דבבת אחת אין כל אחד מהן יכול לעשות אלה הדברים עיי"ש.
מצרכי בישול. עי' הי"א להלן ועי' מ"ש להלן בפי"ב ה"א בענין מבשל עיי"ש: