דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ח
בד"א בחובל בבהמה וחיה ועוף וכיו"ב אבל החובל בחבירו אע"פ שנתכוין להזיק חייב מפני נחת רוח שהרי נתקררה דעתו ושככה חמתו והרי הוא כמתקן ואע"פ שאינו צריך לדם שהוציא ממנו חייב. ועי' בהמ"מ מ"ש ליישב שאינו לפי סוגיא הגמרא דמקשינן וכה"ג מי שרי וכו' ובתוס' יו"ט שם דף ק"ה ע"ב במשנה ובמרכבת המשנה ופר"ח שנראה שרבינו אינו מפרש כרש"י שכתב מי שרי וכו' אלמא לאו מתקן הוא שמלמד ומרגיל את יצרו לבוא עליו עכ"ל אלא דדעת רבינו דבגמרא סלקא לפרש המשנה באופן דשרי אבל באמת אף בכה"ג הוי מתקן ובמרכבת המשנה נתן טעם לזה עיי"ש:
ולענ"ד נראה לומר דסוגיא הגמרא שם לר' יהודה דס"ל שאצל"ג חייב ועל הקושיא דבמקלקל מודה ר"י וע"ז משני דקעביד נחת רוח ליצרו וע"ז מקשינן ומי שרי וכו' ומשני למרמי אימתא על אינשי ביתא עיי"ש והנה שאצל"ג לרש"י לטעמיה וגם לתוס' כמ"ש במסכת שבת צ"ד ע"א דצריך שיהיה כבמשכן תיקון בדבר עצמו וא"כ לר"י דבא"צ לדבר עצמו מקרי צורך וכמו כן בקלקול בדבר אחר מקרי קלקול והרי בכה"ג הנאה וכמו הקלקול אינו בגוף הדבר. והנה רבינו פוסק כר"י בשאצל"ג וא"כ בכה"ג דמשחית יצרו כמ"ש ברש"י יהיה מקלקל:
והנה רבינו על כרחך אינו מפרש כמ"ש ברש"י דפלוגתא דמקלקל בחבורה תליא אם מלאכה שאצל"ג חייב דא"כ כיון דפוסק כר' יהודה דחייב למה הצריך בהל' הקודמת והוא שיהיה צריך להדם וכו' וכמ"ש באגרת הרמב"ם דפוס ברין דף נ"ו ונראים לי הדברים שמחלוקתם בדבר הזה מאותן הברייתות שלא נכתבו כגון מתניתא דבר קפרא ור' הושיעא וחבריהם וכבר נשאלה שאלה לרבינו האי גאון ז"ל וכו' עכ"ל עיי"ש. ונראה שדעתו כמ"ש בתוס' בד"ה חוץ דצריך לכלב וכו' קאי לר' שמעון ופליגי בזה דלר"ש הוי בכה"ג תיקון ולר"י כיון שקלקולו גדול מתיקונו לא מקרי תיקון עיי"ש וא"כ רבינו שפוסק כר"ש וא"כ בלשכוך כעסו אף דמשחית יצרו וקלקולו גדול מתיקונו מקרי תיקון ובגמ' לעיל לר"י אתיא דלדידיה לא הוי תיקון ובזה ס"ל לרבינו כר"ש וביותר למ"ש רבינו בפ"א הי"ז אע"פ שעשה מלאכה הואיל וכונתו לקלקל פטור ועי' מ"ש שם דאזלינן בתר כונתו וכמו כן כאן בהל' הקודמת כתב אבל אם נתכוין להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל ולא כתב ולהזיק פטור משום מקלקל נראה שדייק דתליא הכל בכונתו ורק בכונתו לקלקל בלבד וכיון דתליא בכונתו אם כן אזלינן בתר הנאה דאית ליה לפי כונתו ולא לפי הקלקול הנגרר אחריו:
אמנם יש להבין מאי שנא לשכוך חמתו ולמרמי אימתא דהוי תיקון ממצוה דלא הוי תיקון ואפי' לר' יהודה דס"ל דמצות מילה מקרי תיקון עיין ברש"י להלן שכתב בד"ה מה לי מתקן כלי הא נמי מתקן גברא הוא ויש מלאכה בתיקון זה עכ"ל. ועי' בשו"ת תה"ד שהבאתי לעיל עיי"ש ואין נראה מטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו דנאמר רק על שכר מצות וכמ"ש בר"ן במסכת סוכה עיי"ש דעל הנאה בקיום המצוה לא שייך איסור במה שנהנה בקיום מצות ה' ועכ"פ נהנה והוי נחת יצרו בזה שמקיים המצוה אבל לדעת רבינו י"ל דשיטת הגמרא לר"י דס"ל מצוה ג"כ תיקון אפי' בלא תיקון גברא ולר' שמעון הוי בלשכוך חמתו ובמצוה שניהם שאצל"ג אלא דרבינו פוסק כר"י במשאצל"ג וכר"ש במקלקל בחבורה כשקלקול רב מהתיקון לחייבו אתי שפיר ולרש"י לר"י צ"ע אם לא נאמר דלאו דוקא שצריך תיקון גברא דמצוה לחודא מקרי תיקון אלא שכתב דעדיף טפי דהוי תיקון גברא ג"כ כנראה מלישנא דגמרא מה לי תיקון גברא וכו' ומה לי תיקון פתילה וצ"ע ועיין בתוספות להלן שם בד"ה מה לי מה שכתבו בזה עיי"ש ואתי שפיר ועי' בתוספות במסכת ב"ק ל"ד כתבו לר' אבהו אליבא דר"ש ל"צ צל"ג במקלקל ולא כמ"ש במס' שבת הנ"ל עיי"ש ועי' מ"ש לקמן בפי"ח הכ"ו עיי"ש ועי' במג"א בסי' רע"ח ס"ק א' מ"ש בסתירות הטור עיי"ש ועי' בפ"י ה"י שכתב רבינו על מתו משום שכוך ולא משום מצוה:
ונראה דחובל ונצרר הדם ולא יצא דחייב כמ"ש בהל' ט' לדעת רבינו דחובל משום מפרק א"כ יקשה למצוא שיהיה צריך לו ולרש"י משום צובע לא יקשה ולירושלמי דמשום נטילת נשמה אבל לפי' רבינו לא ימצא מתקן אם לא לשכוך כעסו ולמרמי אימתא על אינשי ביתא ועי' ברש"י חולין מ"ו ע"ב בד"ה נצרר שכתב דכיון שהאדים העור מבחוץ בידוע שנקרע העור מבפנים וסופו לצאת וכו' עכ"ל עיי"ש וא"כ י"ל דשייך בלא"ה שכתבתי לצורך ולרבינו י"ל דנראה ביותר כנ"ל דמסתמא דעתו לצאת עכשיו ולא לאח"ז שנקרש ויוצא מעט מעט ובלתי ראוי לכלבו:
ובהמ"מ ה"ד דלמאן דס"ל משום צובע ומשום נטילת נשמה א"צ כגרוגרת ובפר"ח ע"ז דלמאן דאמר משום צובע צריך שיוציא דם כדי לצבוע ממנו חוט שאורכו ד' טפחים כדלקמן פ"ט הי"ג ולמאן דאמר משום נטילת נשמה במשהו חייב עיי"ש והנה רש"י דסובר משום צובע ועי' במסכת חולין דף מ"ו ע"ב בד"ה מי לא וכו' אין חייב עליהן בשבת משום חובל עד שתצא מיד טיפת דם וכו' עכ"ל. ונראה משום צובע ג"כ במשהו וצ"ע לחלק להאי דלהלן בפ"ט הנ"ל ועי' מ"ש בלח"מ לפרש דברי המ"מ דמשום צובע ג"כ לא יאסר ביצא לחוץ עי' בפר"ח שהביא ראיה מסוגיא דשוחט משום מאי מחייב שבת ע"ה דבבשר ג"כ שייך צובע עיי"ש: