דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ז
הדש כגרוגרת חייב ואין דישה אלא בגדולי קרקע והמפרק הרי הוא תולדת הדש וכן כיו"ב החולב את הבהמה חייב משום מפרק וכן החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה אבל אם נתכוין להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל ואינו חייב עד שיהיה בדם או בחלב שהוציא כגרוגרת. ועיין בהמ"מ מ"ש בדעת רבינו לומר דבהמה מקרי גדולי קרקע עיי"ש ובכ"מ ועי' בתוס' במס' שבת ע"ג ע"ב בד"ה המפרק כתבו דאין להביא ראיה דבהמה מקרי גדולי קרקע ממעשר שני דבשבת ילפינן מסממנין שבמקדש דאין דישה אלא בגדולי קרקע ממש וכיו"ב במס' ב"מ פ"ט ע"א מה דיש מיוחד שהוא גדולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל וכו' יצא החולב ומגבן וכו' עיי"ש ובתוס' ב"ק נ"ד ע"ב בד"ה פרי שציין בהמ"מ הקשו ממעשר שני דמשמע דבהמה מקרי גדולי קרקע ממס' קדושין י"ז ע"א גבי הענקה דאי כתב רחמנא גורן הו"א גידולי קרקע אין בע"ח לא כתב רחמנא צאן וכתבו ע"ז דלענין דבר היוצא ממש מן הארץ לא חשיב בהמה גדולי קרקע עיי"ש:
ויש להבין למה במעשר שני לא בעינן ממש גדולי קרקע ובהענקה צריכין רבוי לזה ובפועל דוקא גדולי קרקע ממש ומאי יש לומר בשבת למאי לדמותו והנה לכאורה סברת התוס' אלימא דזה דאין דישה אלא בגדולי קרקע לא נודע רק דומיא דמשכן ושם היה גדולי קרקע ממש:
אבל ע"ז י"ל דעל כרחך לאו מהאי טעמא לחכמים אין דישה רק בגדולי קרקע ור' יהודה פליג ע"ז ומסתמא גם לר"י דומיא דמשכן במלאכות בשבת דהנה האי דאין דישה אלא בגדולי קרקע במס' שבת ע"ה ע"א הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת ר"י אומר חייב שתים שהיה ר"י אומר פציעה בכלל דישה אמרו לו אין פציעה בכלל דישה מ"ט דרבנן קסברי אין דישה אלא בגדולי קרקע עיי"ש. והנה אם מדומיא דמשכן ס"ל לרבנן אין דישה אלא בגדולי קרקע האיך נדע כן להוציא חלזון שהיה במשכן נאמר דחייב בחלזון משום דישה וא"כ היה במשכן וע"כ מסברה מבחוץ ס"ל לרבנן כן. והנה בהענקה דצריכין ריבוי לבהמה נראה דאתיא ביותר למאן דס"ל הענקה מטעם צדקה דמטעם האומרים משום שכר פעולה למה נוציא שאין גדולי קרקע ולומר דבעי ממש גדולי קרקע ועי' במל"מ פ"ג מהל' עבדים הי"ג ועי' בש"ך בחו"מ בסי' פ"ו ובמקום אחר במס' קדושין י"ז ע"ב כתבתי דהוי מחלוקת ראב"ע ורבנן שם עיי"ש דראב"ע אמר דברים ככתבן נתברך וכו' מעניק לו עיי"ש וגבי פועל דודאי מטעם צדקה דאין לומר דנשכר ע"ז כיון דיודע שיוכל לאכל דאם לא יהיה לו מהתורה ממילא לא היה דעתו ג"כ ע"ז. וא"כ כיון דהוי חיוב שאינו מסברה רק מגזה"כ ולא מחייבין רק ככתבן ותפסינן דוקא גדולי קרקע ממש משא"כ במעשר שני דנהפך זה שפרטה התורה במאי שרשאי ולומר שזולת זה אין רשאי מגזה"כ ותפסינן המועט לומר דוקא כשאין גדולי קרקע כלל אינו רשאי ליקח במעות מעשר שני. והנה לענין שבת עי' בפ"ז ה"ד ובהמ"מ שם שכל מלאכה שהיא דומה לאב בדמיון גמור אלא שחלוקה ממנה באיכות הפעולה או באיכות הנפעל הרי זו אב כמותה אבל מלאכה הדומה לה במקצת זו הנקרא תולדה והמשל וכו' עיי"ש ולפ"ז י"ל דחלזון שאינו גדולי קרקע כלל ואין דומה כלל בהנפעל וגם אין דומה ממש לאיכות הפעולה לא מקרי אף תולדה משא"כ בהמה דהוי גדולי קרקע ולא ממש ויש לו קצת איכות בהפעולה ובהנפעל מקרי שפיר תולדה דדישה. ועי' ברש"י ע"ב ע"ב בד"ה מפרק שכתב כמו כן תולדה דדישה ובדף צ"ה ע"א בד"ה מפרק עיי"ש ולמ"ש לר"י בחלזון הוי משום מפרק וא"כ מפרק אב דהרי היה במשכן ועי' בתוס' סוכה י"א ע"ב בד"ה וגידולי מ"ש לחלק בין יוצא מקרקע וגדולו עיי"ש ועי' מ"ש להלן בס"ד בפי"א ה"א עיי"ש:
אמנם זה שכתבתי דא"צ גדולי קרקע לר' יהודה משום דפציעת חלזון היה במשכן ביריעות שהיה תכלת תליא בדעת המל"מ בפ"ח הי"ג מהל' כלי המקדש דכל תכלת במקדש היה משל חלזון דוקא עיי"ש ובמרכבת המשנה פ"ב ה"א מהל' ציצית השיג ע"ז עיי"ש ולמ"ש דדעת רבינו כמ"ש המל"מ מיושב קושית התוס' הנ"ל וכמ"ש ומסכים לדעת המל"מ ועי' בטו"ז סי' של"ו ס"ק י' דאדם כקרקע עיי"ש. אבל עיין במס' שבת ע"ד ע"ב שכן צדי חלזון קושרין ומתירין עיי"ש וראיה מזה ג"כ להמל"מ ועי' בירושלמי שבת פ' כלל גדול כ"ט ע"ב מה צביעה וכו' ובקרבן העדה שם עיי"ש וברש"י ע"ה ע"ב בד"ה משום עיי"ש. ועל קושית הרמ"ך בכס"מ דאם חובל משום דש א"כ החובל בשאר שרצים למה פטור עי' במרכבת המשנה שכתב דכל שאין לו עור אינו במפרק כלל דהוי שמפרק הגרעין מקליפתו הילכך בעינן שיהיה לו עור וכל בע"ח שיש לו עור כל שנצרר בתוכו אף שלא יצא הו"ל תולדה המפרק דסופו לצאת עיי"ש ועי' עוד בירושלמי שבת כ"ט ע"ב ובקרבן העדה בד"ה הדא עיי"ש ודף י' ע"ב עיי"ש: