דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ה
התולש עולשין וכו' המעמר אוכלין אם לאכילה שיעורו כגרוגרת ואם עמר לבהמה וכו'. ובהמ"מ זה נלמד מדין מנכש והקוצר עכ"ל:
ובירושלמי שבת פ"ז דף (ס"ט ע"א) [נ' ע"ב] כל אילין שיעורייא אם לאוכלין כגרוגרת אם לבהמה כמלוא פי גדי אם לבשל כדי לבשל ביצה קלה אם לארוג וכו' ובקרבן העדה כל אילין שיעורין של אבות מלאכות ועיין שכתב דמזה הוציא רבינו דכל השעורים כגרוגרת ואין צורך להקיש לקוצר עיי"ש:
וביצה האמורה בכ"מ היא ביצה בינונית של תרנגולין וכו'. ועיין בלח"מ. ופר"ח כתב דרבינו הוציא מהירושלמי בפרק המוציא אר"י כל ביצה דתנינו בכלים כביצה ממש בשבת כגרוגרת מכביצה עכ"ל שכתב מכלל דהבצים הם שווים ששניהן מתרנגולים וגרסינן נמי בפ"ח דיומא דף פ' דטומאת אוכלין דהוי כביצה דהיינו כביצת התרנגלת עכ"ל עיי"ש:
ואין עימור אלא בגדולי קרקע. עי' במג"א בסי' ש"מ ס"ק ט"ו וט"ז עיי"ש. ובמס' ביצה ל"א ע"א מביאין עצים מן השדה וכו' בתוס' בד"ה מן הקשו הא מעמר הוי אב מלאכה וכתב וי"ל דלא שייך מעמר אלא במקום שגדלים שם כדמוכח במס' שבת ע"ג ע"ב עכ"ל ועי' דף י"ג ע"ב ואלו גבי שבת העמדת ערמה פטור וברש"י בד"ה ושלא וכו' ולענין שבת משהביא בצלים לביתו אין העמדת ערמה מלאכה עכ"ל ובהעמיד ערמה כתב שעושה כרי עיי"ש ומזה אין הכרע כ"כ די"ל בשדה הוי כה"ג מעמר אבל בבית שהוא כמכונס רק שעושה כרי לא הוי מלאכה ובר"ן ל"א שם כתב משום מעמר ומותר ביו"ט אבל בדף ל"ג חזר מזה ועיין בשער המלך פ"ב הי"ד מהל' יו"ט מ"ש בזה עיי"ש ועי' בצל"ח ל"א שכתב דמחלוקת רשב"א ורבנן במכונסין בקרפף תליא אם משום עמור או מוקצה עיי"ש ובמס' שבת ע"ד ע"ב אמר אביי האי מאן דעבד חלתא חייב י"א חטאות וברש"י חלתא כוורת של קנים עכ"ל ובסמ"ג סי' ס"ה ל"ת כתב ואחד מן החטאות הוא מפני כינוס העצים עיי"ש ובמגן אבות בשם הסמ"ג דאפי' שלא במקום גדולן שייך עימור עיי"ש ואנכי רואה בסמ"ג להיפוך ואולי צ"ל שם הר"ן גם בסמ"ק כתב כדעת התוס' הנ"ל ועי' במג"א בסי' ש"מ ס"ק ט"ז ובס' יראים עמוד זמנים שכתב לפיכך יזהר אדם שלא לאסוף פירות יחד דהוי כמעמר עכ"ל נראה דס"ל אפי' שלא במקום גדולו דבמקום גדולו מאי נאמר בזה הרי זה הוי המעמר ובמגן אבות הקשה ממס' שבת קמ"ב נוטל כלכלה ואבן בתוכה וכו' ולערינהו וכו' דהרי יהיה אסור לכנסן משום עימור לדעת הסוברים דשייך בכ"מ עימור וכתב לחלק דלא שייך עימור אלא ביש בו צורך כמו הרוח מפזרתן עיי"ש אבל י"ל לערות אותם במקום אחד דנראה דוקא במפוזר שייך עימור ולא בסמוכין זה לזה האסיפה לכלי לא נקרא עימור ועי' עוד במס' שבת קמ"ג ע"ב נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד וכו' אבל לא לתוך הסל וכו' שלא יעשה כדרך שעושה בחול עיי"ש ונראה דוקא בשדה שייך עימור ורק משום עובדא דחול אסור שם ועיין בר"ן שם עיי"ש. ועי' להלן פכ"א הל' י"א שכתב רבינו משום מעמר עיי"ש: