דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ד
כל זרע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו כגון אספסתא וסלקא הקוצרו בשגגה חייב שתי חטאות אחת משום קוצר ואחת משום שהוא נוטע וכו'. בנודע ביהודה מהדו"ב או"ח סי' ל"א הגאון מוה' ישעי' בערלין ז"ל הקשה על רבינו דבהל' ב' דבמשקה מים לזרעים כתב דחייב משום זורע בלבד ובזומר וצריך לעצים פסק דחייב שתים ובמס' מו"ק דף ב' ע"ב נראה דרבה ורב יוסף פליגי על רב כהנא שאמר חייב שנים בזומר וכו' ורבינו במשקה וכו' פוסק כרב יוסף ובזומר כרב כהנא וכתב בנוב"י ע"ז דשם אי' קשיא ומשום קשיא לא דחינן מהלכתא ומתקיים דברי רב כהנא בזומר ודברי רבה ור"י במנכש ומשקה שאינו חייב אלא אחת משום דלא שייך בו שתים אלא דפליגי איזה שייך בו ואביי הוא דסבר דתרוייהו איתנהו ולכך הקשה ולכן רבינו פסק כר"י וכרב כהנא ואח"ז הביא דרב יוסף גופא סבירא ליה במסכת שבת דף ע"ג בקטיל אספסתא דחייב שנים עיי"ש:
ויש להבין עוד מ"ש זומר וצריך לעצים דחייב שתים ממנכש ומשקה לזרעים דשייך ביה חורש וזורע כקושית אביי וי"ל לפמ"ש בתוס' בד"ה קא מרפויי ארעא דרבה דמחייב משום חורש דבתר עיקר המלאכה אזלינן ודומה לחורש ורב יוסף ס"ל אף דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבתו לאו לרפוי ארעא ולרבה בתר המעשה מדמינן להו ולא בתר המחשבה ור"י בתר המחשבה אזלינן דהוי עיקר ולא בתר הדמיון עיי"ש. ועל קושית הגמרא מרב כהנא בתוס' שם בד"ה חייב שתים דיקשה לרבה דזומר אינו דומה במעשה לנוטע ולר"י דאפי' אין מתכוין לצמוח הגפן כיון דודאי מצמחה חייב דסתם קאמר רב כהנא עיי"ש:
והנה נראה למ"ש בתוס' דודאי מצמחה וא"כ הוי פסיק רישא וצריכין לומר דשאני משאר שאין מכוין בפ"ר דהדבר מצד עצמו עומד לזה ולזה רק שאין מכוין לזה ולזה מכוין. אבל בדבר שאינו עומד רק לדבר אחד ולא להנגרר לא הוי בכלל מלאכת מחשבת אפי' בפ"ר וביותר למ"ש לעיל בה"א דפ"ר כמכוין משום דנכלל בהמלאכה אבל אם עיקר כונת העושה לא על הנגרר בכל פעם אינו נכלל במלאכה זאת וכמ"ש בתוספות שם במסכת שבת דף ע"ג ע"ב בד"ה וצריך לעצים דאפי' לר' יהודה דמחייב בשאין צריך לגופה צריך דוקא צריך לעצים דלא מקרי קוצר אלא בענין זה עיי"ש. וביותר שייך לומר כשאין עומד בכל פעם לזה וא"כ י"ל דשאני זומר שפעמים עושה לעצים ופעמים להצמיח שייך לחייבו שנים ואם לאו כמ"ש בתוספות שלא מקרי קוצר באין צריך לו היינו נאמר לר"י שמחייב בשאצל"ג שנים בשאין צריך ג"כ אבל במנכש ומשקה דבתר מחשבתו תמיד עומד עיקר רק לזרוע ולא לחרישה אזלינן בתר מחשבתו לרב יוסף לחייב אחת ורבינו דפוסק כר"י וכרב כהנא דבלתי סותרים זה את זה ועי' בירושלמי פ"ה מ"ג דמעשרות מובא במג"א בסי' של"ו ס"ק י"ד עיי"ש מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בצלים שהשרישו בעליה שאין רצונו בהשרשם:
גבשושית של עפר וכו'. עי' בהמ"מ ובכ"מ ועי' בפר"ח שמתמה דכמ"ש בכ"מ מפורש ברש"י עיי"ש ובמרכבת המשנה ובהג"א סוף פ' המוציא מובא בב"י בסי' של"ו עיי"ש:
תאנים שיבשו באיביהן וכן אילן שיבשו פירותיו בו התולש מהן בשבת חייב אע"פ שהן כעקורין לענין טומאה. ועי' במעשה רוקח שעמד ע"ז מאי שנא טומאה משבת עיי"ש:
ונראה בגמ' שם חולין קכ"ז ע"ב מקשינן טומאת אוכלין אין טומאת נבילה לא ה"ד אי דמעלין ארוכה אפי' טומאת אוכלין נמי לא ליטמא ואי דאין מעלין ארוכה טומאת נבילה נמי ליטמי לעולם דאין מעלין ארוכה ושאני טומאת נבילה דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול וכו' הנה לענין טומאת נבילה צריכין קרא ולענין שבת מפורש שם דהתולש חייב וע"כ מסברה כן דאף לענין טומאה דאין מקבל במחובר זה כ"ז שחיותו בו אבל לא ביבש ולענין נבילה צריך קרא להיפוך אבל לענין שבת תולש מקרי ומחובר עודנו הוא וע"ע בשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ד' מובא במג"א בסי' של"ו ס"ק י"ד בהנטוע על הגג שמילא עפר בגג וזרע עליו חייב עליו כמחובר והביא ראיה ממשנה דמעשרות פ"ה מ"ב בבצלים שהשרישו בעלים טהרו וכו' נפלה עליהם מפולת וכו' הרי אלו כנטועין בשדה ובמג"א הקשה עליו מירושלמי שמובא בר"ש דוקא לטומאה ולא לשבת אבל הביא הירושלמי דאי' בטעמא בשאינו רוצה בהשרשתם אבל בדינו של הרא"ש רוצה בהשרשתו התולש חייב עיי"ש.
והנה בירושלמי [מעשרות פ"ה] מחלוקת דר' יוחנן וריש לקיש בזה ור"ל שם דוקא לענין שביעית אבל לענין שבת אין תליא ברוצה בהשרשתו ורבינו לא הביא לענין שבת ונראה משום דסוגיא דמס' שבת דף נ' ע"ב ממשנה במס' כלאים הטומן לפת וכו' ובתוס' שם דבלא השרישו מיירי עיי"ש ושם נראה ג"כ אין ברצונו בהשרשתו וזה מ"ש במג"א לעיל בסי' שי"א סעיף ח' עיי"ש ועי' ברשב"א בחידושיו שם גם נראה דרק לענין חיוב חטאת פליגי ר"י ור"ל דתולש תולדה דקוצר דהוי רק מהזרוע ושם זרע עליו רק בהעומד ודרכו לזרוע ולא בבצלים והנה במס' שבת ק"ז ע"ב בהניח ידו למעי אמו ודלדל עובר שחייב עי' בפי"א ה"א בהמ"מ דדעת הרמב"ן ורבינו משום נטילת נשמה ועי' ברשב"א שם שחולק על מאן דאמר משום עוקר דבר מגדולו ובירושלמי דצד הוי משום קוצר אינו לפי הבבלי עיי"ש ועי' בס' יראים לרבינו אליעזר ממיץ עמוד זמנים הקוצר עיי"ש ועי' בסמ"ג ל"ת ס"ה הקוצר ותולש כוורתו ובביאור מהרש"ל עיי"ש שהוא מדרבנן וא"כ י"ל אם תלישה בעינן בהזרוע תליא בפי' בהושיט ידו וכו' והנה אף בירושלמי נראה דר' יוחנן משום ר' ינאי ס"ל דתליא ברצונו לזרוע ור"ל פליג וקיי"ל כר"י אבל כמ"ש ברשב"א הנ"ל דבבלי דלא כירושלמי גם בצידה דלא הוי קוצר וכן נאמר בזה וצ"ע ועי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב דף ל' ע"א החולב והרודה חלות דבש חייב משום קוצר הסוחט זתים מאיביהן חייב משום קוצר ועי' בקרבן העדה שם בד"ה החולב דבבלי ע"ה אי' חולב משום מפרק עיי"ש ועי' במגן אבות מ"ש בבהמה בגדולי קרקע בזה עיי"ש ועי' להלן במעמר ודישה בשאינו גדולי קרקע עיי"ש ובמג"א סי' ש"מ ס"ק ט"ו עיי"ש: