דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה ב
הזורע כל שהוא חייב הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא. ועי' בכ"מ שכתב לתרץ דבמנכש כתב רבינו משום חורש ובמשקה משום זורע ובמס' מו"ק לרבה בשניהם משום חורש ולר"י שניהם משום זורע ומחלק בין מנכש שעוקר עשבים רעי' שיצמחו ביותר הטובים דהוי משום זורע ומנכש שכתב רבינו שחופר בעיקרי האילן דהוי משום חורש עיי"ש ולכאורה סוגית הגמ' במס' שבת ק"ג ע"א נראה כן דבמשנה אי' המנכש והמקרסם והמזרד וברש"י מקרסם קוצץ ענפים יבישים מן האילן לתקנו מזרד זרדין לחין חדשים וכו' ופעמים שהן מרובים ומכחישין האילן ומתייבשין וקוצצין אותם ממנו עכ"ל. ובפי' משניות לרבינו מנכש הוא החופר סביב בעקרי הגפנים והצמחים והיא החרישה שוה וכו' מקרסם הוא הקוטע ירקות וכו' מזרד הכורת ענפי האלנות וכו' ובגמ' שם המנכש והמקרסם ת"ר התולש עולשין והמזרד וכו' אם לייפות את הקרקע כל שהן וא"כ כוללן בהדדי וכמ"ש רבינו ליפות הקרקע הוי משום חורש וראיתי בפר"ח בחי' שבת ל"ה שכ"כ וכתב דיש סמך לזה דלא איפלגי רבה ור"י במס' שבת שם וכיון שכתב רבינו בליפות הוי חורש לא צריך לפרש דלצמח הוי זורע עיי"ש:
ועי' במס' כלאים פ"ב ה"ה אין מחייבין אותו לנכש אם נכש או כיסח אמרינן לו עקור את הכל ועי' בפי' לרבינו שם הרי מפורש כמ"ש בכ"מ דיש ב' מיני ניכוש ועיין עוד בשו"ת נודע ביהודה מה"ב חלק או"ח סי' ל"א ובס' מגן אבות מ"ש ליישב דעת רבינו עיי"ש:
אמנם יש לשום לב במ"ש בכ"מ במנכש שיצמח ביותר טוב וכיו"ב מ"ש לעיל בפ"ז בחרישה אחר חרישה למ"ש בריטב"א ובכמה תולדות ומהן אבות ג"כ אשר המה בהוספה על דבר שבלא"ה היה נעשה כמו שיצמח ביותר וכיו"ב ועיי"ש מ"ש הרשב"א מובא בהה"מ בפ"ט ה"ג במבשל דבנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישול מדאורייתא עיי"ש אף שמוסיף בבישול ומ"ש ממוסיף בצמיחה וכיו"ב ונראה דשאני במבושל דכבר נעשה ואמרינן דתורה לא חייבה רק בלא נתבשל כלל ועשהו מבושל ולא במבשל המבושל דאין בישול אחר בישול משא"כ בזומר ומנכש וכיו"ב דהוי קודם שנצמח וא"כ צומח ויהיה ע"י זה וע"י דבר אחר מ"מ גם זה עושה מעשה צמיחה ג"כ בדבר שאינו נצמח עוד להיות צומח משא"כ בבישול שכבר נתבשל ונהיה והוי בישול במבושל ועי' בלח"מ בה"א למה לא הוי מנכש אב ומ"ש ע"ז ומובן ביותר עמ"ש:
וכן השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא. ובמ"מ העיר מקורו זבחים צ"ד ע"ב ובמג"א בסי' של"ו ס"ק י"ב הקשה ע"ז דבגמרא שם נראה להיפוך דאיתא דאמר רבא זרק סודר למים חייב זרק פשתן למים חייב בשלמא סודר עביד כיבוס אלא זרק פשתן מ"ט וכ"ת משום דמקדח (ברש"י צומח במים והוי לה זריעה) א"ה חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירי (ברש"י זרע פשתן במים נפקא רירא מיניה ומדבקים אהדדי עכ"ל) א"ה שלחים נמי (ברש"י עורות שאינן עבודין ונתנן במים רירא קנפקא מינייהו) התם קעביד לישה ברש"י בזרע פשתן כי מדבקת ברירא דנפקי מיניה הוי תולדת לישה אבל שלחים לא שייכי בדיבוקת דידהו ענין לישה עכ"ל. וא"כ נראה מפורש דוקא פשתן אבל חיטי ושערי לא ועי' שכתב לחלק בין שורה זמן הרבה אפי' בחיטי ושערי לפשתן דמיד הוי לש והקשה דמנ"ל לרבינו כן עיי"ש ובשו"ת מהרי"ט צהלון סי' ס"ט עמד ע"ז והניח בקושיא וכיו"ב בבאורי הגאון מהר"א מווילנא ז"ל:
וי"ל דהנה מקשינן שם אי הכי חיטי נמי ויש להבין כיון דמקדח למה לא אסרי בחיטים ג"כ וי"ל למ"ש במג"א לחלק ולדייק בלישנא דרבינו שכתב השורה וכו' דרק בשורה שייך מקדח וא"כ קושית הגמרא אם רבא מיירי בשורה במים א"כ אפי' חיטי נמי דהוי כזריעה ואם בזורק בלי שיהה גם בפשתן ליכא טעמא לאסרי ומשני מצד לש דהוי בפשתן בלי שיעור שיהה ושריה ומיירי בלא שריה ועי' במחזיק ברכה בשם ר"י קורקוס עיי"ש:
אמנם יקשה מהאי דאיתא במסכת שבת ק"ז ע"ב האי מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא מיחייב משום עוקר דבר מגדולו מתיב ר' אושעיא התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור התם לאו היינו רביתיה הכא היינו רביתיה וברש"י לאו היינו רביתיה דאין דרך זריעה שם אבל אלו שאמרנו הוא עיקר גידולן עכ"ל ומסתברא דמאי דלא הוי רביתיה בתולש לא הוי רביתיה בזורע:
ונראה דיש להבין דנקטו במשנה דף צ"ה ע"א התולש בעציץ נקוב חייב שאינו נקוב פטור ולמה לא נקטו הזורע בעציץ וכו' דזריעה קודמת לתלישה והו"ל לנקוטי ביותר גם לא ראיתי מובא דינו של הזורע בעציץ וכו' והיה נראה לחלק דוקא תולש וכמ"ש ברש"י דבליכא רביתיה לא מקרי דרך גדולו אבל בזורע אף בשאינו נקוב אפשר עוד לנקבו ולעשותו כרביתיה דודאי בהקדים דבר בחרישה וכיו"ב לא מקרי עושה שלא כדרכו ואפי' לא תיקנו אח"ז ומלאכה כבר נעשית רק מחוסר הדרך לעשותו משום חסרון רביתיה לא נתמעט אינו בכלל מקצת מלאכה כיון דהוי באפשר לעשותו לא הוי שלא כדרכו והמלאכה נעשה בשלימות אבל בתולש הרי כבר עשה הדבר שלא כריביתיה ובדרך גדולו וא"כ נשמע דינו של רבינו דבשורה דהוי כמו זורע בעציץ שאינו נקוב בזה שלא כדרך ריביתיה ג"כ דדרך שריה בכך וזריעה שאפשר לתקנו ותחילת זריעה הוי זריעה משא"כ בתולש דלא שייך תחילה וסוף בזה. וראיתי בספר מגן אבות שכתב בראשונה לחלק בין זורע ותולש בעציץ שאינו נקוב דוקא תולש משא"כ זריעה דקודם שהושרש חייב משא"כ תלישה ודחה דבעציץ שאינו נקוב אין לחלק בין תלישה וזריעה והביא הגהות אשר"י שבת דף פ"ב ע"ב שנראה כן עיי"ש. אמנם לדעת רבינו שורה חייב ולא יהיה עדיף מעציץ שאינו נקוב וצ"ע: