דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה א
החורש כל שהוא חייב וכו'. וכנראה אין שיעור לחרישה כלשון כל שהוא דאי' במשנה ובדברי רבינו אמנם בירושלמי פי"ב ה"ב במס' שבת מה חרישה היה במשכן שהיו חורשין ליטע סמנין וכמה יחרוש ויהא חייב ר' מתניה אמר כדי ליטע כרישה ר' בא בשם רב כדי ליטע זכרותה של חיטה וכיו"ב שם בפ' ז' דף כ"ז ע"א ובקרבן העדה שם בד"ה כמה דמצינו כל שהוא בכמה מקומות ויש לו שיעור ומתמה שלא הובא בפוסקים שיעורא דירושלמי וכתב משום דבגמ' בבלי מקשין כל שהוא למאי חזי ומתרצין נראה דכ"ש ממש קאמר עיי"ש. והנה מ"ש דמצינו כל שהוא ויש לו שיעור עי' בתוס' נדה כ"ו ע"ב בד"ה כל שהוא ובתוס' במס' שבת ק"ג ע"ב בד"ה המעבד עיי"ש ועי' בירושלמי דשיעורין אלה מהלכה למשה מסיני כמו כל השעורין דעלמא עיי"ש בפ' כלל גדול:
המנכש בעיקרי האילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות את הקרקע הרי זה תולדת חורש ומשיעשה כל שהוא חייב וכן המשוה פני השדה כגון שהשפיל התל ורדדו או מילא הגיא חייב משום חורש ושיעורו כל שהוא וכן כל המשוה גומות שיעורו כל שהוא. והנה כמ"ש בהל' א' דיש חרישה אחר חרישה וזריעה וכנראה במס' מכות הנ"ל אף דלאו בעבודה קשה דוקא ויש להבין במס' מו"ק דף ב' ע"ב בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסירא זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא וכו' וברש"י לצורך זריעת כלאים מי אסירא דבשעת חרישה ליכא כלאים כלל עכ"ל נראה אף בכה"ג דמנכש ומחפה הוי בשעת דהוי כלאים וכדאיתא במס' מכות כ"א ע"ב חורש דמחייב משום כלאים היכא משכחת לה לאו דמכסי בהדי דאזיל וכו' וברש"י משום זורע עיי"ש וצריכין לומר דכיון דעיקר החרישה קודם הזריעה ברוב פעמים וא"כ הוי בעת כי לא ימצא כלאים א"כ התורה דעל רוב תדבר לא אסרה כלאים בכה"ג ואף דאי' במס' שבת הנ"ל בא"י דקרקע קשה יש חרישה לאחר זריעה וא"כ ימצא חרישה לאחר זריעה ובכלאים ויקשה לומר דתורה תדבר במאי דהוי ברוב העולם אף שאין כן בא"י וצריכין לומר דלאו בכל א"י כן רק שם שכיח ביותר קרקע קשה ועכ"פ נראה במחפה שם מיירי בקרקע שאי' קשה וכמ"ש לעיל ואפ"ה לרש"י בשביעית הוי משום חורש וא"כ אפי' בשאין קרקע קשה שייך חורש בלאחר הזריעה ועי' ברש"י פסחים מ"ד ע"ב בד"ה ושביעית עיי"ש:
והנה דעת ר"ת במס' שבת ל"ט ע"א בד"ה מפני שמזיז שמזיז עפר ממקומו הוי חופר שהוא תולדה דחורש אפי' בעפר תיחוח שייך נמי גומא כדמוכח במס' ביצה ח' והא קעביד כתישה בעפר תיחוח והא קעביד גומא אלמא בעפר תיחוח נמי שייך גומא עיי"ש ומ"ש לחלק בין תיחוח הרבה ובמס' ביצה שם וברש"י במס' ביצה שם כתב גומא מטעם בנין והעיר ע"ז בס' מגן אבות עיי"ש:
והנה לשון רש"י שם והא קעביד גומא וחייב משום בונה עכ"ל ועל מאי דאיתא שם וכדר' אבא החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור עליה ברש"י כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים עכ"ל:
הנה מתחילה לא כתב משום חרישה רק משום בנין ונראה דיש ג' דברים בעפר לכסוי חרישה וכתישה ומוקצה ורבי יהודה אמר רב אמר בדקר נעוץ וכמ"ש ברש"י דחפור ועומד הוא וא"כ לא שייך חרישה ומקשינן דאכתי כתישה איכא ומשני בתיחוח ומקשינן מגומא דהוי בנין ומשני דאין אלא צריך לעפרה וכו' וא"כ לא שייך חרישה בדקר נעוץ ומשו"ה לא כתב רש"י בקושית דגומא רק משום בנין ולבסוף מהדר על כולה דליכא חרישה משום דהוי בדקר נעוץ ולא בנין דאצל"ג וא"כ י"ל כנראה גם לרש"י בגומא שייך חרישה וגם בנין אלא דעל בנין הוי שאצל"ג וכמו כן על החרישה שאצל"ג ולפי זה מ"ש ר"ת במס' שבת הנ"ל משום חורש הוי מדרבנן ועי' בתוס' שבת צ"ד ע"א בד"ה ר' שמעון למה חפירה שאצל"ג ולרבינו דשאצל"ג חייב רק במקלקל לפטור וא"כ י"ל לר"ת ג"כ בגומא משום בונה ולרש"י משום חורש: