אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק ו · הלכה ט

הלכה ד

דבר שאינו מלאכה ואין אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה. כיצד אומר ישראל לעכו"ם בשבת לעלות באילן או לשוט על פני המים כדי להביא לו שופר או סכין למילה או מביא לו מחצר לחצר שאין עירוב ביניהן מים חמין לרחוץ בהם קטן ומצטער וכן כיו"ב. הלוקח בית בא"י מן העכו"ם מותר לו לומר לעכו"ם לכתוב לו שטר בשבת שאמירה לעכו"ם בשבת אסורה מדבריהם ומשום ישוב א"י לא גזרו בדבר זה וכן הלוקח בית מהם בסוריא שסוריא כא"י לדבר זה. ועי' בשו"ע בסי' ש"ו סעיף י"א ועיין בתוס' במס' גיטין ח' ע"ב ובמס' ב"ק פ' ע"ב בד"ה אמר שהביאו דעת בה"ג דאפי' איסורא דאורייתא מותר משום מצוה ודעת התוס' דוקא מילה שניתנה לדחות בשבת ומשום א"י מותר לכתוב אונו ע"י נכרי בשבת עיי"ש ודעת רבינו בכל מצוה אלא שיהיה שבות דשבות:
והנה יש להבין למה הקילו ביותר משום ישוב א"י מבשאר דברים ואפי' בסוריא וכמ"ש במג"א שם ס"ק ב' דהוי רק קצת מצוה מותר עיי"ש וביותר לדעת התוס' גיטין ח' הנ"ל דגם במילה לא התירו רק אגב אמו ולמה נקל משום ישוב א"י יותר ממילה:
ולכאורה י"ל לפי מ"ש בכ"מ בפ"ג מהל' חמץ ומצה מובא במג"א בסי' תמ"ו ס"ק ב' לחלק בדרבנן באם הוי בעידנא דמעקר האיסור מקיים המצוה עיי"ש וא"כ יש לומר דכותב עליו אונו הוי בעידנא משא"כ במילה לחמם המים דהוי הכשר בלבד:
ובירושלמי במס' מו"ק בפ"ב מ"ד ריב"ל שאל לרשב"ל מהו ליקח בתים מן העכו"ם א"ל אימת ר' שאל בשבת ותני בשבת מותר כיצד הוא עושה מראה לו כיסין של דינרין והעכו"ם חותם ומעלה לארכים שכן מצאנו שלא נכבשה ירחו אלא בשבת דכתיב כה תעשה וכו' וביום השביעי וכו' וכתיב עד רדתה אפי' בשבת ובקרבן העדה שם מהו ליקח בתים בא"י כיצד הוא עושה דר"ל סובר משיכה מפורשת מן התורה וכתיב או קנה מיד עמיתך לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף ואיך נותן הכסף בשבת מראה לו הכסף בשקים ומקנה לו מקומו או שהעכו"ם לקחו מעצמו שכן מצינו וכו' כלומר שמצינו בשביל ישוב א"י מותר לחלל שבת עכ"ל עיי"ש:
והנה לפי הירושלמי טעם אחר בדבר משום דהוי בערך כיבוש א"י אף דלא הוי ככיבוש ממש דדאורייתא לא התירו ועיין לעיל בפ"ב הל' כ"ה ובכ"מ שם:
גם י"ל דנכרי הכותב עושה על דעת דנפשיה ואף שכותב גם בשביל ישראל וכה"ג אסור כמו במחצה על מחצה דלדעת שניהם אסור מ"מ י"ל לדעת הרי"ף שכתב לחלק בין אמירה דאית ביה מעשה לאמירה דלית ביה מעשה במס' עירובין עיי"ש וא"כ מסתבר לומר בכותב גם לדעת עצמו הוי כאמירה בלי מעשה דהמעשה עושה בלעדי לעשות רצון הישראל רק להשלים המקח אלא דבכל אמירה לעכו"ם אסור בכה"ג אבל במקום מצוה בעל דעת דנפשיה קעביד המעשה יש לומר דהוי כאמירה בלי מעשה וא"כ יש לחלק אם המוכר בעצמו הכותב דשייך ע"ד דנפשיה קעביד ומהני עכ"פ שלא יהיה בגדר מעשה אפי' בכותב נכרי אחר וכותב בשביל ישראל ובשביל נכרי י"ל ג"כ כיון דבשביל הנכרי ג"כ היה כותב הוי כאמירה בלי מעשה וצ"ע וי"ל דלפי מה שכתבתי דמשו"ה להקל בזה יותר ממילה לדעת התוס' הנ"ל וע"ע בדעת הר"ן בחפצי שמים לחלק באמירה לנכרי היום ולמחר מובא בב"י בסי' ש"ו עיי"ש ומהר"א ששון קכ"ו מובא במל"מ כאן:
ועי' בר"ן במס' שבת י"ט שכתב בכותי שהדליק בשביל ישראל מותר בקצץ משום דאדעתא דנפשיה קעביד עיי"ש וא"כ מזה בעשה שלוחו דאסר אף בקצץ כמ"ש לעיל משום אמירה בפה אסור והוי כמ"ש אמירה בלי מעשה כיון דבלי אמירתו לא יהיה אסור בהמעשה אשר יעשה הנכרי לדעתיה דנפשיה ועי' ברש"י גבי שבא לכבות ובשו"ע סי' של"ד סעיף כ"ד עיי"ש. ועי' עוד בר"ן ביצה ל"ו ע"ב בקונה קנין בשבת במצוה דהוי כחפצי שמים דמותר לר"ת עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה