דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה כ
תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה והשלישית קרוב לשקיעת החמה וכן תוקעין במוצאי שבת אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהן. עיין בהרב מגיד משנה בשם החולקים על תקיעת מוצ"ש עיי"ש ובמס' חולין כ"ו ע"ב במשנה כל מקום שיש תקיעה ברש"י שם ערבי שבתות ויו"ט להבטיל את העם מן המלאכה וביה"ש לתוקעין להבדיל בין קודש לחול עכ"ל:
והנה האי דהתירו התקיעה ביה"ש דאין שבות ביה"ש וביו"ט דהתירו עיין במג"א בסי' תקפ"ח ס"ק ד' בשם המר"ם פדוואה דליתסר שמא יתקן כלי שיר ותירץ דא"כ ביו"ט נאמר כן ונהיה מבטלים כל התקיעה עיי"ש והנה זה לא שייך בהתקיעה בע"ש ביו"ט וי"ל משום דבר"ה תוקעין אף דהוי יו"ט לא היו מחלקין בזה והנראה ביותר כמו דאיתא במס' פסחים דף י"א ע"א הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו מיכל קאכיל עיי"ש וכמו כן בזה כיון דמשום לבטל ממלאכת האיסור בשבת תוקע לא שייך שישכח ויעבור במלאכה ויש לפרש במס' שבת קי"ד ע"ב וליתקע נמי כי היכא דלידעי דשרי בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה אמר רב יוסף לפי שאין דוחין שבות להתיר עיי"ש ויש לומר דוקא לאיסור דלא שייך שמא ישכח כמ"ש דהרי עיקר התקיעה להזכירו השבת משא"כ להתיר שייך שכחה:
ובתוס' שם בד"ה א"ר יוסף כתבו דכי פריך שם דליתקעו דלידע חלבי שבת קריבין ביו"כ לא שייך לתרץ דאין דוחין שבות להתיר דזה הוי חומרא שחייב להקטירן עיי"ש והנה החולקים על רבינו שכתב דתוקעין במוצ"ש כתבו דהאי דאי' במוצ"ש מבדילין ולא תוקעין ואמאי לתקע כי היכא דידעי דשרי בשחיטה לאלתר דמזה הוציא רבינו דבשאר מוצ"ש תוקעין דלא שייך תירוץ הגמ' דאין דוחין שבות להתיר דתוקעין בלילה ועי' בריטב"א וי"ב שכתבו דקושית הגמ' דליתקע במוצ"ש משום שמחת יו"ט עיי"ש והנה למ"ש בתוס' דכל דהוי לעשות מצוה לא מקרי להתיר וא"כ שמחת יו"ט דהוי מצוה למה נאמר אין דוחין שבות להתיר אבל למ"ש כל דלהתיר דשייך שכחה לא התירו אף דהוי למצוה ובחלבי שבת וכו' דאין שבות במקדש ותירצה הגמ' דכהנים זריזין וא"כ א"צ לתקיעה דאם היה צריכין לא שייך במקדש לומר אין דוחין שבות להתיר ודעת רבינו כמו שהקשו לתקוע בשביל שלא יאחרו במצות יו"ט מכ"ש לתקוע שלא יקדימו במלאכה ועי' כיו"ב במעשה רוקח שכתב כן עיי"ש ומסתברא דאפוקי יומא דחמיר מעיולי יומא ובעיולי תיקנו תקיעה ולמה לא לאפוקי דשייך טעות בכוכבים בינונים וכיו"ב: