דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה יב
לא יתן אדם כלי מנוקב מלא שמן ע"פ הנר בשביל שיהיה מנטף ולא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה לתוכה בשביל שתהא שואבת גזירה שמא יקח מן השמן שבכלי שהרי לא נמאס בנר ואסור ליהנות בשבת מן השמן שהודלק בו ואפי' כבתה הנר ואפי' נטף מן הנר מפני שהוא מוקצה מחמת איסור ואם חיבר וכו'. עי' בלח"מ דנראה מדבריו שמפרש דמ"ש רבינו מפני שהוא מוקצה קאי אלעיל דמשו"ה שייך גזירה שמא יקח מהמוקצה והקשה למה לא כתב רבינו משום מכבה כמ"ש ברש"י במסכת שבת ובמסתפק מן השמן גם רבינו בפי"ב כתב משום מכבה עיי"ש וכן בס' פנ"י במס' שבת כ"ט פי' כן בדברי רבינו:
אבל עיין במרכבת המשנה דדעת רבינו במ"ש שמא יקח וכו' משום מכבה ומ"ש ואסור ליהנות דבר בפני עצמו ולא קאי אלעיל ומלתא בפני עצמו הוא עיי"ש ובפי' משניות במסכת שבת כתב רבינו גם כן משום מכבה אמנם בפנ"י כתב דעל כרחך צ"ל משום מוקצה דלטעמא דמכבה יקשה דאמאי מייתי שם בגמרא לראיה מר' טרפון וזקנים שלא אמרו לו דבר דשמא ר"ט וזקנים סברו מלאכה שאצל"ג פטור ומשום הכי לא גזרו משום שמא יכבה דלא הוי גם במכבה רק מדרבנן אבל מטעם מוקצה אפי' ר"ש מודה בנר שהוא דולק עיי"ש:
ולפי מ"ש לעיל בפ"א ה"ד דבשאצל"ג יש מקום לומר להחמיר בספיקו אף דלא הוי אלא מדרבנן כמו כן י"ל דשייך לגזור במשאצל"ג דכל מאי דהוי גם מטעם שבות ותשבות דהוי מצות רשות מדאורייתא החמירו כמ"ש לעיל ועיין בסוגיא דאמירה לנכרי בכבוי עיי"ש נראה כמ"ש וגם למ"ש בשעה"מ כתבתי לעיל ליישב בזה עיי"ש וא"כ מיושב קושית הפנ"י אם גם נפרש מטעם מכבה וכנראה מסוגיא דכחס על הנר היה פשיטא להגמ' כן כמ"ש לעיל ומשו"ה הביאו ג"כ לראיה מר"ט וכו' וכן ראיתי בס' מעשה רוקח שמפרש כמו כן כהמרכבת המשנה והביא המג"א סי' רס"ה שכתב משום מכבה וכרמב"ם דס"ל שאצל"ג אסור מהתורה עיי"ש וכן בס' בתי כהונה מפרש דברי רבינו כהלח"מ מסידור לשונו שנראה כן ועי' בתוס' שבת דף מ"ד ע"ב בד"ה מפני שגזרו בשאצל"ג עיי"ש ומסכים למ"ש לעיל ועי' בארעא דרבנן או"ת א' סי' ז' בהג"ה סי' י"א עיי"ש:
עי' במעשה רוקח דבגמ' איתא כלי חרס אף דמאיס וכתב דרבינו דייק לא נמאס בנר דאף דהכלי מאוס אבל הנר בלתי נמאס דאל"כ ודאי לא שייך אתי לאסתפוקי ומה שלא הביא כ"ח נכלל בלשון כלי דמשמע סתם כלי יהיה מחרס או מנחושת עיי"ש: