אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה כב

הלכה כא

המהלך במדבר וכו' ואסור לו לעשות יותר על פרנסתו שכל יום ויום ספק שבת הוא וכו'. בירושלמי בפ' כלל גדול ה"א בגמ' שם הקשה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם וכו' חושש לכל הנשים וכו' תמן יש תקנה וכו' הכא מה אית לן תקנה תמן אמרינן חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש וכו' ובקרבן העדה הקשה לדעת תוס' במס' נזיר דבנשים הוי משום קנסא דלא שייך כאן עיי"ש ובמג"א סי' שמ"ד ס"ק א' כתב ואע"ג דרוב ימים הם חול זה מקרי קבוע עכ"ל ועי' בפרי מגדים כיון דלכל העולם ניכר וא"כ הוי קבוע דאורייתא עיי"ש ובס' מעשה רוקח כתב דהאיך שייך קבוע בדבר שאין בו ממש עיי"ש ולכאורה בזמן העובר האיך שייך קבוע דיום הבא אין עוד לפנינו ויום העבר עבר ועיין בראב"ד ומ"ש אח"ז ולכאורה נראה כהמג"א מירושלמי דהוי קבוע ונראה דבכל מקום שאנו דנין בפעם אחת על הרוב ועל המיעוט מקרי קבוע וכמו בקבוע אחד בודאי האסור וכמו כן שבת יבטל ביום אחד בודאי אף בקבוע בניידי מתירין כולם מ"מ דנין על כל אחד בפ"ע מה שאין כן בזה דיום הבא בודאי יבוא ודנין על הכל וצ"ע עוד בזה:

ואם ידע שהוא שמיני ליציאתו וכו' הרי זה מותר לעשות מלאכה באותו היום שהרי הדבר ודאי שלא יצא בשיירה בשבת ושאר הימים חוץ מיום זה עושה כדי פרנסה בלבד. ובראב"ד פי' יום אחד יותר על שביעיות אותו יום ניתר בכל מלאכה עכ"ל ותמוה לרבים מה הוסיף ומפרש בזה וראיתי בס' קרבן חגיגה סי' ל"ח שכתב דעל מ"ש רבינו הרי זה מותר לעשות מלאכה באותו היום דנראה דלא הוי רק מותר ובאמת מחויב שיעשה כל היום וירבה בו במלאכה שלא יהיה צריך לעשות בימים אחרים דהוי בספק דאורייתא וע"ז כתב הראב"ד מותר וכו' שכתב רבינו קאי על אותו היום דהיום המותר לעשות בו מלאכה ועל היום נכון לומר רק מותר אבל על האדם הוי חובה לו לעשות עיי"ש ותליא אם הוי קבוע בשאר ימים מדאורייתא:
ועי' עוד במג"א סי' מ"ד ס"ק ג' שכתב דאפי' איסורי דרבנן חוץ מתחומין אסור ביום שנמנה להשביעי כמו ביו"ט שני עיי"ש ועי' בפרי מגדים שם:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה