אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה כא

הלכה כ

נעקרו כולן מחצר זו לילך לחצר אחרת ובעת עקירתם פירש אחד מהן ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת ואין ידוע מי הוא אין מפקחין עליו שכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב לפיכך אם היה הרוב ישראל אע"פ שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין. עי' בהמגיד משנה וכ"מ ולח"מ ובספר כפות תמרים במסכת יומא שם שהרחיב בדברי רבינו עיי"ש וברמב"ם בספר מעשה רוקח ובהמגיד משנה איתא כאן ישראל קבוע וכו' ועיין במג"א סימן שכ"ט ס"ק ב':
ולכאורה יש להבין בין לפי' רבינו והרא"ש וסייעתו ובין לפי' רש"י וראב"ד מנ"ל לר' יוחנן לחלק ככה בפקוח נפש כיון דלא אזלינן בתר רובא ויצא מכלל שארי דיני התורה ומנ"ל לחלק דברוב כה"ג אזלינן והנה בהאי דלא אזלינן בפ"נ בתר הרוב כתבו בתוס' יומא דף פ"ה ע"א בד"ה ולפקח אמר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל עכ"ל וכיו"ב בר"ש בפ"ב דמכשירין עי' שם ודבריהם צריכין ביאור עוד:
והנה מצינו בממון ודיני נפשות דגם כן לא אזלינין בתר רובא ובנפשות לא מהני ידיעה שלא בראיה רק עדים ולא אומדנא אף דאיכא מ"ע דבערת הרע מקרבך ולא נאמרה רק בעדות ברורה בדרישה וחקירה ונאמר ושפטו והצילו העדה וא"כ בנפשות לא אזלינן בתר רובא גם מצינו בנפשות במס' סנהדרין דף ע"ג ע"א מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או ליסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך וכו' והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו מנין ת"ל והשבותו לו אי מהתם הו"א ה"מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל ועי' ברמב"ם פ"א מהל' רוצח הל' י"ד ובכ"מ דבירושלמי מסיק אפי' להכניס עצמו בספק סכנה חייב משום שהלה בודאי סכנה עיי"ש ועי' בשו"ע חו"מ סי' תכ"ו עיי"ש וא"כ הוי הצלת נפש עשה ול"ת וא"כ נאמר דלמדין מוחי בהם וכו' דלא תעמוד וכו' והשבות וכו' דוחה שבת ושאר איסורין וכמו דלענין ובערת וכו' לא אזלינן בתר רובא ואמרינן ושפטו וכו' כמו כן לענין לא תעמוד ג"כ לא אזלינן בתר רובא וא"כ וחי בהם וכו' נאמר לדחות שבת אפי' נגד הרובא:
אמנם יקשה כמ"ש מנ"ל לחלק בין בחצר אחרת לאותה חצר לענין פקוח נפש והנה כמ"ש בתוס' במס' כתובות ספ"ק ויומא שם אף דבממון לא אזלינן בתר רובא זה כשיש חזקת ממון כנגדו עיי"ש ועי' במהרי"ק ובשו"ת מיימוני' שכתבו בערוה וממון כשאינו מוחזק מהני עד א' עיי"ש והנה בפקו"נ עיין ערכין דף ז' דאפי' בליכא חזקת חיותא דוחה עיי"ש אבל בפ"נ נגד הרוב לדחות שבת לכאורה למ"ש לא נוכל למילף מדיני נפשות דהוי הלה מוחזק בגופו ולא מהני רוב אכן בכה"ג דאנן נחלל השבת נגד הרוב ושאני בדיני נפשות דהוי להרגו דהוי להוציאו ע"י הרוב מחזקת גופו משא"כ בשלא לחלל עליו בכה"ג דאנו מסופקים אם הוא ישראל לא שייך שמוחזק בגופו ומשו"ה בס"ס וכמ"ש בהמגיד משנה ועי' בסי' שכ"ט סעיף ג' אפי' בכמה ספיקות מחללין שבת משום דידעינן שהוא ישראל ואית ליה חזקת גופו ושייך לא תעמוד וכמו בד"נ דלא אזלינן בכה"ג בתר רובא. ובדעת רבינו לר"י דמחלקינן בין פירש מקצתו דנשאר הקביעות לא מהני פירש ושאני מבכל מקום בפירש דאזלינן בתר רובא דבפיקו"נ הוי הספק כודאי דמותרין לחלל עליו שבת וי"ב שאני משאר פירש מהקביעות דבעת שהיה בקביעות היה בספק ועתה בפירש הוי כנתברר הספק ע"י הרוב כי עתה במעמד הרוב ועיין [יו"ד] בסי' ק"י במחלוקת בפירש חציה של בהמה לומר דהוי כבירור על חציה שנקבע עוד ועיין בש"ש ש"ג פ"ג ופ"ד מ"ש בזה אם הוי ע"י מקצתו בירור על הנשאר בקביעות עיי"ש דבספק שייך בירור משא"כ בפקו"נ דמשוינן הספק כודאי לא שייך בירור ע"י הפירוש אם גם דהוי עתה במעמד הרוב מ"מ להוציא מידי ודאי לא מהני רובא ודוקא כשנתפזרו כולהו ונפסק הקביעות אז שייך רובא שפיר כיון דהספק היה אחרי שנפסק הספק המשוי לודאי. ובדעת רש"י בס' כפות תמרים הנ"ל:
ועי' בכפות תמרים הנ"ל שמפרש הגמ' דמס' יומא שם דאיכא ה"ד אי נימא דאיכא ט' ישראל ועכו"ם אחד רובא ישראל נינהו אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל דבלתי מובן וכי ס"ד ברוב ישראל שאין מפקחין ופירש באיכא ט' ישראל ופירש אחד לחצר אחרת דלא הוחזק שם ישראל עיי"ש וגם בלתי מובן דמ"ש מט' חניות ופירש אחד אבל י"ל דשאני בסלקא דעתך דבט' חניות כאשר נמצא הבשר פירש לדון עליו מהמקום שיצא משם אשר שם רוב בכשרות משא"כ כאן דעד שנפל עליו מפולת בפירשותו אין לדון עליו ובלתי נמשך וכנפסק ממקומו הראשון שהיה בו הרוב ישראל והוי כבפני עצמו בספק אם ישראל או גוי ומשו"ה ס"ד לומר בכה"ג לא אזלינן בתר רובא ומקשינן והא רובא וכו' ואי נמי פלגא וכו' ספק נפשות קושיא אחת היא דמידי ספיקא לא יצאה ועיין בכפות תמרים שם מ"ש בפי' אי נמי פלגא עיי"ש אמנם למ"ש מצד ספק אם נאמר דהוי כבפני עצמו בספק בליכא שום חזקה דמעיקרא לא אזלינן בתר רובא צ"ל דבהקושיא דלא נחלק בין כי נדון עליה מיד בפרישות ובין כשמקרה מביא לדון עליה:
והנה זה שכתבתי דשייך מוחזק בגופו לענין שלא להרגו נגד הרוב וכמו כן בפקוח נפש יש סמך לזה ממ"ש הרא"ש ותוס' ב"ק וגיטין דעבד מוחזק בעצמו לענין שעבוד ומכ"ש שנאמר מוחזק בעצמו שלא לקחת חיותו ועי' עוד בב"ש ובטו"ז אהע"ז בסי' ד':

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה