דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה יא
היולדת וכו' ואם היתה צריכה לשמן וכיו"ב מביאין לה וכל שאפשר לשנות משנין בשעת הבאה כגון שתביא לה חברתה כלי תלוי בשער ואם א"א מביאה כדרכה. ובכ"מ אף דלדעת רבינו אין סחיטה בשער מ"מ איסור דרבנן הוי ועדיף להרבות בהוצאה בכלי בשלא כדרכה מלעשות שבות אחר דסחיטה עיי"ש והנה יש לדמותו כמו באיסור דאורייתא דאמרינן במנחות ס"ד דעדיף ג' בעוקץ אחד מב' בב' עוקצין ויש לחלק דשם עושה קציצה אחת בשוה לג' כמו לב' אבל בהוצאה בשמן והכלי לכל אחד הוי הוצאה ומוסיף גם בהוצאה ושם אינו מוסיף במלאכה כלל וביותר י"ל למ"ש הרמב"ן שבת קכ"ט ומובא ברשב"א הנ"ל דבכלאחר יד הקילו ביותר וא"כ ההוצאה שהוסיף בהכלי דרך שערות הוי כלאחר יד אבל הסחיטה מהשער הוי כדרכה וכעין בדאורייתא חילקו בשבות מדרבנן ג"כ ובחרו בשלא כדרכו ביותר וגם כמ"ש במ"א ומוכח במס' ביצה דף י"ד ע"א דיש בענין שנוי ב' טעמים משום שיהיה עי"ז כלאחר יד וגם שלא יהיה כעובדא דחול:
ועי' בהמגיד משנה שכתב דלדעת רבינו רק בחיה לעשות באפשר בשנוי משא"כ בחולה דא"צ שנוי משום דרוב יולדות אינן מתים דהוי דבר טבעי משא"כ בחולה עיי"ש ונראה לומר בהחולה הסכנה לפנינו ועלינו לסלקה הקילו ביותר ובחיה אינה הסכנה לפנינו וכמ"ש בהמגיד משנה דרוב אינן מתים אלא דאם לא נעשה אלה הדברים תוכל לבוא לידי הסכנה ובזה נעשה ע"י שנוי באפשר דשאני באיכא סכנה מאם שלא תהיה סכנה ולכן הקילו בחולה ביותר: