אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה י

הלכה ח

חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו ע"י עכו"ם כיצד אומרין לעכו"ם לעשות לו והוא עושה לבשל לו ולאפות ולהביא רפואה מרשות לרשות וכיו"ב וכן כוחל עיניו מן העכו"ם בשבת אע"פ שאין סכנה. הנה פי' כיצד וכו' לבשל וכו' דאפי' מלאכות דאורייתא מותר לומר לעשות ע"י עכו"ם אף דלענין צרכי מילה עיי' בפ"ב ה"ט מהל' מילה דוקא שבות מותר ע"י עכו"ם ולא מלאכה וכפי' במאי דאיתא במס' ערובין שבות דאין בו מעשה וכו' עיי"ש. בחולה שאין בו סכנה הקילו אפי' במלאכה גמורה ע"י אמירה לנכרי. וכמ"ש בהמגיד משנה בשם הרמב"ן וכיו"ב ברשב"א במס' שבת קכ"ט דוקא בחולה מחמת צער ולא בהולך כבריא עיי"ש ולפ"ז במפיס מורסא וקוץ בחולה ע"י הצער מהם התירו והביאו ראיה מחושש בגרונו ורפואה שאסרו בשבת:
והנה מלשון רבינו עושין לו וכו' ע"י עכו"ם וכו' אומרין לעכו"ם לעשות לו וכו' ובגמ' שבת קכ"ט אי' נעשין ע"י עכו"ם אומר לעכו"ם ועושה וכו' נראה דרבינו לאשמעינן כמו בחולה שיש בו סכנה דאפי' אחרים מותרין לחלל בעבורו כמו כן בשאין בו סכנה מותר האמירה לעכו"ם לאחרי' ג"כ ועי' בס' אליה רבה בסי' ש"ו דאפי' באיסורי דרבנן שייך לומר אין אומרים חטא וכו' ובמקום אחר כתבתי בזה:

ואם היו צריכים לדברים שאין בהן מלאכה עושין אותן אפי' ישראל לפיכך מעלין אזנים בשבת ומעלין אנקלי ומחזירין את השבר וכיו"ב מותר. הנה עבור הסתירות בגמ' דמצינו דאסרו שבות לישראל בעצמו ומצינו דהתירו דעת הרמב"ן ומובא ברשב"א שבת הנ"ל בכל אחר יד שאינו דומה ונראה כמלאכה מותר גם ע"י ישראל ושאר איסורי דרבנן אסורים ע"י ישראל ובסכנת אבר עושה הישראל כדרכו. ובהמגיד משנה לדעת רבינו לחלק בין חולה כל הגוף דאז מותר לישראל לעשותו בשבות מדרבנן ולא באבר אחד שאין בו סכנה ולהכ"מ אין חלוק לדעת רבינו בין אבר אחד לכל הגוף רק בין להשבות עיקרו במלאכה אז ע"י עכו"ם דוקא עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בהל' יו"ט בפ"ד ה"ב עיי"ש ולפ"ז תליא מ"ש רבינו וכן כוחל עיניו וכו' ועי' בטו"ז בסי' שכ"ח:
ובב"ח שם הקשה ממס' ע"ז כ"ח ע"ב עין שמרדה וכו' דס"ד דנעשית מערב שבת משום דלא הוי בס"ד סכנת כל הגוף רק סכנת אבר והוכיח מזה הר"ן בפ' שמונה שרצים דלסכנת אבר אין מחללין שבת אבל ע"י שבות מותר אפי' בהדומה למלאכה דמכחל הוי דומה למלאכה ומשום גזירה דמלאכה אסור עיי"ש וזה נגד דעת הכ"מ וע"ז י"ל לדעת רבינו דבס"ד מדראה דשרי ס"ל דשבות בכל גונא מותר אבל למסקנא דהוי סכנה י"ל בשבות כה"ג לא שריא ע"י עצמו ולכאורה יקשה ממפיס מורסא דמותר משום שאצל"ג ועכ"פ הוי מטעם מלאכה מדרבנן אסור עי' שבת ק"ז ע"ב וברש"י דאין דעתו לפתח ועכ"פ יקשה לדעת הכ"מ למה יהיה מותר ע"י ישראל אמנם לדעת רבינו בפ"י הל' ז' אין במפיס מורסא מטעם שאצל"ג דלדעתו אסור מדאורייתא ועי' בהמגיד משנה שם:
ועי' בשעה"מ שכתב לתרץ מה שיקשה במס' שבת דף ל' ע"א אי בחולה שיש בו סכנה מותר מבעי וכו' ואי בחולה שאין בו סכנה חייב חטאת מבעי ליה וכו' והתני בברייתא לא יכבה וכו' ואנן דקיי"ל כר' שמעון וא"כ האיך הביאו הברייתא דלא יכבה דהרי כשאין בו סכנה מותר שבות דרבנן אבל כיון דעיקרו משום כבוי דאורייתא אסור אף בשבות עיי"ש וזה כדעת הכ"מ ועיין בפ' כ"ה שכתב ג"כ לחלק במשאצל"ג להחמיר עיי"ש ויקשה ממפיס מורסא דהוי שאצל"ג ועיקרו מלאכה ואפ"ה מותר בישראל ומאי שנא כיבוי דלדעת רבינו כמ"ש לא יקשה דס"ל שאצל"ג אסו' ומפיס מורסא לא הוי בתורת מלאכה כלל אבל לשאר הראשונים ז"ל יקשה מאי שנא כבוי מפני חולה ממפיס מורסא דשניהם מלאכה שא"צ לגופו:
והנה בפ"א כתבתי דאיסורי דרבנן דמטעם שבות יש יותר להחמיר בספק מאלה שהם מטעם גזירה ולמ"ש ברמב"ן בכלאחר יד יש יותר להתיר והרי בכלאחר יד כמה פעמים שייך שבות יותר מאלה שהם מטעם גזירה כמו לכחול עין דלא הוי טורח ועמל ונראה דמשום צערא י"ל יותר מסתבר להתיר האסור מטעם שבות משום דלהסר צערא בשבת ג"כ בכלל שביתה משא"כ דמטעם גזירה דמשום איסורא דאורייתא ובזה מובנים ביותר דברי הכ"מ דדברים שיש בו סמיכה למלאכה גזרו והחמירו ביותר:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה