דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ח
חולה שהיה צריך לשתי גרוגרת ולא מצאו אלא שתי גרוגרת בשני עוקצין ושלש גרוגרת בעוקץ אחד כורתין העוקץ שיש בו שלש אע"פ שאין צריכין אלא לשתים כדי שלא ירבו בבצירה אלא יכרתו עוקץ אחד ולא יכרתו ב' וכן כל כיו"ב. ובר"ן בפ"ב דביצה מובא בכ"מ דמוכח בגמ' מנחות ס"ד דזה פשיטא בעוקץ שבאחד ג' ובאחד ב' אף דבזה שמובא ברבינו מיבעיא שם בהאי פשיטא דקוצץ שיש בו ב' עיי"ש ועיין בתוס' מנחות שם וברשב"א במס' חולין בסוגיא דשוחט בשבת ובר"ן הנ"ל הקשה על דבריהם דנראה דהוספה בקציצה אחת רק מדרבנן וא"כ מאי מיבעיא במס' מנחות וכתב דהוספה דאורייתא וביו"ט דהתירו להרבות בקדירה אחת משום דיו"ט הותרה משא"כ שבת דהודחה וא"כ לפ"ז לדעת רבינו שכתב לעיל ה"א דשבת הודחה לחולה יש לו סעד גדול מסוגיא דמס' מנחות הנ"ל וכמ"ש הר"ן אמנם לפ"ז בקצץ בכה"ג דאחד בג' דקיי"ל כמ"ש רבינו דקוצץ שיש בו ג' דלמעט בקצירה עדיף ואם קצץ ב' שבכל אחד ואחד י"ל דלא עשה נגד דאורייתא דהרי ההוספה לר"ן ג"כ דאורייתא רק מדרבנן אף דשניהם דאורייתא למעט בקצירה עדיף אבל לדעת הסוברים הוספה מדרבנן הוי בכה"ג בקוצץ שנים שיש בכל אחד ואחד איסור דאורייתא והנה מסברה דברי הר"ן צ"ע כיון דעיקר האיסור רק הקציצה והי' בשביל החולה ברשות למה ההוספה אסור מדאו' כיון שנעשית באופן המותר מדאו':
ולכאורה האי דאיתא שם במנחות [דף] ס"ד שמע שטבע תינוק בים והפריש מצודתו להעל' דגים והעלה דגים ותינוק רבה אמר חייב ורבא אמר פטור רבא אמר זיל בתר מעשיו ורבה אמר זיל בתר מחשבתו ועי' ברש"י דאפי' בלא שמע פטור לרבא עיי"ש ורבינו להלן הל' ט"ז נתכוין להעלות דגים ותינוק פטור אפי' לא שמע שטבע וכו' עיי"ש והרי להר"ן אפי' בשמע שטבע התינוק הרי הוסיף במעשה דאסור מדאורייתא והנה י"ל דלא היה אפשר להעלות התינוק מבלי שיצודו גם דגים אבל עכ"פ אם גם ניזל בתר מעשיו היה ג"כ באיסורא דהוספה הוי איסור מדאורייתא וכונתו ג"כ לאיסורא ורבינו כתב פטור דפי' בכל מקום אבל אסור דמדרבנן לא שייך בזה דכונתו היה לעבור איסור דאורייתא וצ"ל כיון דעכ"פ באי אפשר מבלעדי שיצודו הדגים לא הוי המעשה באיסור ג"כ וא"כ לדעת הר"ן במתכוין לשניהם לתינוק ולדגים והעלה שניהם ג"כ לרבה חייב משום הוספה והנה מסתימות לשון הגמ' לכאורה היה נראה דמיירי אפי' באפשר וצ"ל די"ל דהוי במציאות באי אפשר דפורס מצודה שלא יעלה גם דגים עמו ועי' במס' חולין פ"ב במחלוקת סומכוס עיי"ש ויש לחלק לשם עיי"ש במשנה ובגמ' ובדעת תוס' ור"ן שם:
והנה לדעת במחשבתו ומעשיו לאיסור ולהתר ואפשר לעשות ההתר בלעדי שיעשה גם האיסור חייב מדאורייתא אף דהתר צריך ג"כ לעשות במעשה האסורה מדאורייתא וצ"ע אם יש לומר דלא הוי בעשותה כולה כיון דחצי המעשה היה בשביל המותר עכ"פ וי"ל דשם הטעם דלא הוי מלאכת מחשבת אבל לדעת הסוברים גם בשאר איסורים פטור בשנים שעשו משום דלא הוי בעשותה כולה:
וראיתי בכפות תמרים יומא דף פ"ב גבי ראה תינוק שנפל בים וכו' ואע"ג דקא צייד כוורי שכתב בראשונה לפרש אפי' במתכוין לעשות שניהם ועיקר להתינוק ופלוגתא דרבא ורבה בעיקר דעתו לדגים ואח"ז כתב דכאן מיירי בלא מכוין לדגים ורבה ורבא פליגי במכוין לשניהם וחקר במתכוין לעשות שניהם ועלה דגים אם חייב עיי"ש שכתב שנראה בכה"ג דחייב וציין שם הר"ן ס"פ האורג עי' שכתב דאפי' נתכוין לשניהם מותר בפקוח נפש שלא ימנע התירו החכמים עיי"ש שהביא דעת הרשב"א בשם ירושלמי להתיר לנעול בשביל מה שיש לו בבית גם הצבי בתוכו והביא האי דתינוק עם דגים והר"ן השיג עליו עיי"ש. והנה משם אין ראיה דהוי באי אפשר זה בלא זה אבל לכאורה לכוין לשניהם הוי ג"כ אפשר שלא יכוין ואם שם מותר צ"ע למה יהיה בכה"ג אסור מדאורייתא:
והנה לעיל כתבתי דלא הוי בעשותה כולה וא"כ לרבה למה יהיה חייב בהעלה תינוק ודגים באם היה מחשבתו לשניהם וע"ז י"ל דבמחשבה לא שייך לחלק ולומר בעשותה את כולה דוקא במעשה נאמר כן וגם כיון דאפשר בלי מחשבה לשניהם הוי כזה יכול וזה יכול אבל במעשה כה"ג דקוצץ ג' לא שייך לומר כיון דאפשר בשנים דעכ"פ באותו המעשה אי אפשר לו ואולי י"ל דדעת הר"ן כראב"ד גם בהאי דגרוגרת דקיי"ל כרבה דאזלינין בתר מחשבתו משו"ה פסק דהוי איסור דאורייתא בהוספה במחשבתו לשניהם ולפ"ז לרבינו דפוסק כרבא דאזלינן בתר מעשיו י"ל דהוי מדרבנן ועל קושית הר"ן לדעת הרשב"א וסייעתו דהוי מדרבנן מאי קמיבעיא במס' מנחות פשיטא דעדיף שיעשה בדרבנן ולא יעבור מדאורייתא י"ל דהאי גופא מספקינן ליה אם ההוספה מדאורייתא או מדרבנן ועי' מה שאכתוב בס"ד להלן הל' ט"ז עיי"ש ועי' עוד ברשב"א במס' שבת דף ק"ל ע"ב בד"ה הא דתניא עיי"ש: