דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ב
מי שהיה מלוכלך וכו' רוחץ וכו' כדרכו ואינו חושש ומדיחה אשה ידה אחת ונותנת פת לתינוק וכו' וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ. בגמ' יומא ע"ז ע"ב מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בב' ידים מ"ט אמר אביי משום שיבתא:
ובתוס' ישנים שם להאכיל בשתי ידים פירש ליטול ידו אחת להאכיל לתינוק וגזרו עליו שיאכיל בב' ידיו משום שיבתא עכ"ל. ונראה דמשום שיבתא בעי ב' ידים וכנראה דאם לא כן למה גזרו להאכיל בב' ידיו אם בעלמא לא שרי אלא ביד אחד ורבינו כתב ידה אחת כלישנא דברייתא אבל יהיה מעשה לסתור דאיתא מדיחה וכו' ידה אחת והביאו האי וגזרו עליה וכו' בשתי ידים ונראה לדעת רבינו משום לחזק דבריהם הקילו באותו הפעם ומזה נראה כמ"ש בקרית ספר דבאבר אחד לכו"ע מדרבנן ומשו"ה שייך שהקילו באותו הפעם. וראיתי בריטב"א שכתב שהיה חולק על דברי החכמים וכו' וגזרו עליו כנגד המשחיתים שיכול להאכיל בב' ידיו עיי"ש. ונראה כמ"ש ועי' ברשב"א חולין ק"ז ע"ב בשם תוספות דמשום שיבתא די ביד אחד עיי"ש. ואח"ז ראיתי בספר למורינו הרב מנוח ז"ל שכתב ה"ה בב' ידים עיי"ש. ומ"ש בלח"מ עיין בספר כפות תמרים ומ"ש בשיח יצחק בשם המאירי עיי"ש: