דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה א
אסור לרחוץ ביוה"כ בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין אבר אחד אפילו אצבעו קטנה אסור להושיטה במים והמלך והכלה רוחצין את פניהן. כלה כדי שלא תתגנה על בעלה. והמלך כדי שיראה ביופיו שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך ועד כמה נקראת כלה עד שלושים יום. בספר קרית ספר להמבי"ט כתב דרחיצת כל גופו אסור מדאורייתא וכן סיכת כל הגוף אבל רחיצת וסיכת אבר מדרבנן וילפינן מקרא וסוך לא סכתי והתם כתיב נמי לחם לא אכלתי וכו' ומה לחם הנאת הגוף אף רחיצה וסיכה דמקרי ענוי הוי הנאת כל גופו דומיא דאכילה ומשו"ה הקילו במלך וכלה ובלכלוך וחייבי טבילות אף דטובלים לאו רחיצה הוי אלא שרייה וכו' וכמו כן מנעל ברגל אחד כתב דאפשר דהוי מדרבנן עיי"ש:
אף דלענ"ד מהלמוד מסמיכת ללחם יש לעורר שאין כ"כ ראיה ע"ז מ"מ היה נראה לומר כן לתרץ לדעת הסוברים דכל הענויים מדאורייתא להצילם מקושית הר"ן למה הקילו במלך וכלה אבל יקשה לפ"ד למה החמירו כ"כ כדאיתא בה"ד להניח ידו על טיט לח ולא ימלא כלי מים שמא ינתזו מים על בשרו עיי"ש דאם הוי מדרבנן לא היה חוששין כ"כ וביותר דנראה כאינו מכוין וי"ל דהחמירו ועשו חיזוק לדבריהם וביותר כיון שהקילו מצד במלך וכלה והולך לקבל פני רבו וכיו"ב שלא יבואו להקל בשאר דברים לכן החמירו באלה. אמנם אם יהיה באבר אחד מדרבנן עיין בה"ז התינוקות אע"פ שהן מותרין באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה מונעין אותן ממנעל וסנדל. ובמסכת יומא ע"ח ע"ב איתא מאי שנא נעילת הסנדל וכו' אלא הנך דריביתיה וכו' ועיין בהמ"מ וכמ"ש לעיל באיסור דרבנן דהוי משום לא תסור כמ"ש בתוספות יומא דף פ"ב חינוך לא שייך אלא במצוה ובאיסור אין בי"ד מצווין לאפרושי וא"כ לא שייך חינוך ומזה דשאר ענויים מדאורייתא דאל"כ לא יהיה שייך חינוך בנעילת הסנדל ודמקשינן מ"ש וכו' ולא פי' דמותרין ברחיצה באבר אחד דהוי מדרבנן נראה משום דסתמא אין מותרין ברחיצה וכו' משמע אפילו כל גופם ועי' מ"ש לקמן בה"ב ולהלן בהולך לקבל רבו דאיתא עד צוארו נראה אף דהוי כל גופו ומדאורייתא וכן ראיתי בה"ר מנוח ז"ל שכתב עד צוארו כל גופו עיי"ש: