אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה ה

הלכה ד

אכל אוכלין שאין ראוין למאכל אדם כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין או ששתה משקין שאינן ראוין לשתיה כגון ציר ומורייס וחומץ חי אפי' אכל ושתה מהן הרבה הרי זה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות. ומ"ש בחומץ חי אפי' הרבה עי' בלח"מ ובב"י בסי' תרי"ב ובמג"א שם ס"ק ה' בשם הב"ח ומ"ש הוא בזה:
ומ"ש רבינו אבל מכין אותו וכו' דעת הראבי"ה מובא בטור שם כשאין ראויין מותר לכתחילה ועי' בטו"ז ס"ק ו' שם בזה ועי' בס' שאגת אריה סי' ע"ד שכתב לחלק בחומץ חי לדעת הסוברים בהרבה חייב וא"כ במעט חזי לאצטרופי אף דבמעט לא הוי בכלל הנאה כלל משום חזי לאצטרופי אין לחלק בין ראוי או לא עיי"ש:
והנה כמ"ש ז"ל חצי שיעור מטעם אחשביה וי"ל אף דבגמ' ילפינן מכל כמ"ש בתוס' במס' יומא ע"ד בד"ה כיון דבלא סברה דחזי לאצטרופי הוי מוקי כל לכוי עיי"ש וכמ"ש במקום אחר חזי לאצטרופי ואחשביה חדא סברה הוי עיי"ש וא"כ לפ"ז דבר שאינו ראוי כלל נראה דלא שייך אחשביה:
אמנם יש לעיין אם בשלא כדרך הנאתו שייך אחשביה או לא הנה במס' שבועות כ"ג ע"ב בתוס' בד"ה דמוקי מהרש"ל ומהרש"א שם דדעת מהרש"ל לר' שמעון דס"ל כל שהו למכות ה"ה שלא כדרך הנאתו ובמהרש"א בשם מהריב"ל [הקשה] ע"ז דהרי ר"י דס"ל חצי שיעור מהתורה בשלכה"נ אין אסור אלא מדרבנן עיי"ש ועי' במל"מ בפ"ה מיסודי התורה ה"ח ועי' במס' שבועות כ"ב ע"ב בנשבע שלא לאכול ואכל דברים שאינן ראויין לאכילה ועוד שם באכל עפר (ובנ"ט לפגם לא שייך אחשביה) ועיין ברא"ש במס' פסחים דף כ"א ע"ב בחרכו קודם זמנו דלאכילה אסור וז"ל דאע"פ דבטלה דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ איהו קאכיל לה אסור עכ"ל נראה דשייך אחשביה אף בכה"ג ובשאגת אריה שם סי' ע"ה כתב להוכיח מזה דלאו דוקא בשלכה"נ אלא אף בשאין ראוי לאכילה ג"כ אסור איכא עיי"ש ודעת בעה"מ ור"ן שם דמותר באכילה ועי' בטו"ז בסי' תמ"ב ס"ק ח' שכתב להרא"ש רק מדרבנן עיי"ש ובמס' חולין ק"ב ע"א בשלמא הקפה את הדם ואכלו כיון דאקפיה אחשובי אחשבי הנה זה לענין שלא כדרך הנאתו אבל בשאינו ראוי כלל אם שייך אחשביה כמו בחצי שיעור בזה הנאמר לעיין ועי' חולין ע"ז במשנה השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה עיי"ש וברמב"ם פ"ה הי"ג מהל' מאכלות אסורות ובראב"ד והמ"מ שם ומ"ש שם בזה ובירושלמי מובא בר"ש במס' שביעית פ"ז מ"א ופ"ח מ"א לענין אכילה ע"י דחק ובמקום אחר הארכתי בענין זה:
ועי' בשאגת אריה סי' ע"ו שהחליט ביו"כ דלא כתיב אכילה בשלא כדרך הנאתו חייב עיי"ש. ובשאינה ראויה לדעת רבינו מדרבנן אסור ובאכילה גסה ה"ז משום דמזיק להגוף ולא מיתביה נפשיה וגרע משלכה"נ ועיין בירושלמי תרומות בפ"ז מודה ריש לקיש ביו"כ ועי' מ"ש בשם מהרש"ל ומהרש"א במס' שבועות הנ"ל וראיתי בס' ישועות יעקב דיו"כ לא שייך אחשביה בחומץ משום דאפי' באכילה ממש לא הוי אתיובי דעתיה עד ככותבת והוכחה דאחשביה לא הוי אלא לענין אכילה ולא לאתיובי דעתו עיי"ש ולענ"ד נראה דמ"ש חומץ אין משיב דעתיה משום שאינו ראוי ולשון אתיובי דעתו נראה דתליא לפי מה שדעתו נוח בו וא"כ מדאחשביה לאכילה הוי ממילא אתיובי דעתו ועי' מ"ש בפ"א ה"א מחמץ ומצה עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת עשור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה