אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק ו · הלכה יא

הלכה י

שני ימים טובים שחלו להיות בה' ובע"ש עושה ע"ת מיום רביעי שהוא ערב יו"ט שכח ולא הניח מניחו בראשון ומתנה כיצד מניח ע"ת ביום ה' ואומר אם היום יו"ט ולמחר חול למחר אבשל ואופה לשבת וא"צ כלום ואם היום חול ולמחר יו"ט בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל למחר מיו"ט לשבת. בגמ' י"ז ע"א. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מניח אדם ערובי תחומין מיו"ט לחבירו ומתנה מאן דאמר ערובי תחומין כ"ש עירובי תבשילין. ומאן דאמר ערובי תבשילין אבל עירובי תחומין לא מ"ט דלמקני שביתה בשבתא לא:
וברש"י בד"ה דלמקני שביתה בשבתא וכו' ואם התירו בערובי תבשילין התם משום כבוד שבת התירו עכ"ל. ועי' בתוס' שם בד"ה מ"ט:
הנראה מדברי רש"י בעירובי תבשילין ג"כ כקונה קנין. ולכאורה מאי קנין שייך בע"ת וצריך לומר דנראה כמתקן כמ"ש ברש"י לעיל בעירובי חצירות עיי"ש ויקשה דמקשינן לעיל לרבא דאמר כדי שיברור וכו' מאי איריא מערב יו"ט אפי' ביו"ט נמי. הרי ביו"ט שייך כמתקן ויותר טוב מערב יו"ט. ואף דרבא ס"ל מתנה ואינו חושש למתקן מפני כבוד שבת כמ"ש ברש"י זה בשכח. ואין לפרש דקושית הגמ' בשכח יהיה מותר ביו"ט הרי מזה לא נדע ממשנה דאינו כן ולר"ש במרדכי מותר ביו"ט בשכח עיי"ש וגם יש גורסין לעיל רבה ואכתי לא ידעינן גם האי דרבא ג"כ ולמה משני שמא יפשע ולא משום מתקן:
וי"ל ונפרש גם כן לשון רש"י לעיל בד"ה שמא יפשע ישכח ולא יערב משום דטריד עכ"ל. ולעיל בד"ה זכרהו כשבא יו"ט בערב שבת קרוב שבת להשתכח שמרבה בסעודת היום ואין מניח לשבת כדי כבודו וכו' עכ"ל. הנה האי קרוב להשתכח שייך ביו"ט ובעיו"ט דאם יזכור ביו"ט עדיין גם כן זמן לברור כדמקשינן אפי' ביו"ט נמי וי"ל דלכאורה כמ"ש לעיל במהרלנ"ח דלא שייך באוכל נפש מתקן ומובא במג"א בסי' שכ"ג ובצל"ח לעיל ולמ"ש לעיל העירוב תבשילין משום שבת ויו"ט דבלא ע"ת באם ישכח של שבת יחלק סעודתו ביו"ט ויצמצם בשניהם ואם כן כיון דהוי הע"ת לצורך יו"ט גם כן וגם אחר הבישול לשבת יוכל לאכלו ביו"ט ואם כן לא שייך מתקן לאסרו ביו"ט דלא שייך בשביל אוכל נפש דיו"ט למהרלנ"ח הנ"ל והנה יש לחלק בין אפשר ולא אפשר כדמחלקין בתרומה וחלה להלן במתקן ואפשר בעיו"ט מ"מ בשכח ולמהרל"ח דבכ"ג מתקן מותר יקשה אמנם כל זה כשלא אכל כל סעודת יו"ט ויהיה מוכרח להותיר ולחלק סעודתו לשבת ושייך לומר דתיקן ליו"ט אבל משני שמא יפשע שיאכל הרבה בסעודת יו"ט ולא יותיר כלל ואז הוי לצורך שבת בלבד ושייך מתקן וכמ"ש ברש"י ואם כן זה נכלל בתירוץ הגמ':
גם י"ל בדרך אחר דלכאורה יש להעיר דמאי מהני בהערוב תבשילין הלא ביה"ש ע"כ אין דעתו לאכלו דאם כן לא יוכל להכין למחר לשבת ואם כן הוי מוקצה לביה"ש אלא די"ל ב' תירוצים ע"ז. אחד דממ"נ דאם נאמר שלא יכול לאכול למחר אם כן לא יהיה מקני כלל דעיקר הקצאתו שיהיה מהני לאכלו בשבת. ואם דנאמר גם כן אפכא דאם נאמר דמהני אם כן הקצהו אותו לביה"ש ולמ"ש בתוספות פסחים כ"ו ע"ב בד"ה עלה בכה"ג אזלינן לחומרא עיי"ש. אבל זה בדאורייתא וכאן בדרבנן י"ל לקולא אלא דתליא במ"ש בתוספות לעיל במוקצה לחומרא כעין דאורייתא עיי"ש שסותרים זא"ז. אמנם י"ל תירוץ אחר דע"כ הרבנן התירו בזה המוקצה ביה"ש משום כבוד שבת דא"א בענין אחר וביותר למ"ש הרמב"ן מוקצה לאכילה משום והכינו כדי שיכין ועיין ברש"י ביצה בפ"ג להלן והרי הע"ת משום להכין על שבת ואם כן מיושב קושיא הנ"ל דמקשינן שפיר א"ה יו"ט נמי נהי דהוי מתקן דעכ"פ עי"ז נרויח שלא יהיה מוקצה במערב ביו"ט דיוכל לאכלו מיד אחר הבישול לשבת ואפי' בכלל מוקצה לחצי שבת לא הוי בכה"ג וגם למאן דס"ל אין מוקצה לחצי שבת ובכה"ג ודאי אין מקצהו וטוב לעבור במחזי כמתקן מלעבור במוקצה דחמיר ועכ"פ שוין ומשני שמא יפשע. אמנם לכאורה הוי מוקצה בשבת מחמת יום שלעבר אבל בברייתא להלן אי' י"ז ע"ב אם רצה לאכול את ערובו הרשות בידו עיי"ש והרי ליו"ט לא הוי מוקצה שלעבר אלא מוקצה ממש אבל בשבת ויו"ט דקיי"ל נולדה בזה אסור בזה דקדושה אחת היא ואם כן שייך מוקצה לשבת. והנה לדידן דאין מוקצה לשבת אלא ביו"ט וס"ד דגמרא י"ל דקאי למאן דס"ל מוקצה בשבת ויו"ט. אבל למה התירו לאכלו ביו"ט לאחר שעירב וי"ל דדומה לגמרו בידי אדם עיין ביצה כ"ז ע"א ועכ"פ בס"ד י"ל שלא אסיק לזה כמו במסכת ביצה שם עיי"ש ומקשינן שפיר ולמסקנא י"ל מהאי טעמא לכתחילה ביו"ט לא מחזי כמתקן:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה