אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק ו · הלכה י

הלכה ט

מי שלא הניח ע"ת ובשל ואפה לאכול ביום והותיר או שזימן אורחים ולא באו הרי זה אוכל המותר למחר ואם הערים הרי זה אסור לאכלו. במשנה שם ולא יבשל בתחילה וכו' אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר וכו' ויש להבין למאן דס"ל באפי' ובישול הכנה והכנה דממילא אסורה וא"כ אף דאמרינן הואיל ואף דהכין ליו"ט בלבד והותיר מ"מ לא יהיה כהכנה דממילא דלא מהני לשבת וצ"ל אף דשבת ויו"ט ב' קדושות מ"מ הכנה ליו"ט הוי הכנה לשבת אלא דאין לשבת מכין משום איסורא דיו"ט להכין לשבת. אבל בהכין בהיתר ליו"ט הוי הכנה לשבת ושאני בהכנה דממילא דלא הוכן אף ליו"ט ג"כ וצ"ע:

עבר ואפה ובשל לשבת אין אוסרין עליו ולמה החמירו ואסרו על המערים ולא אסרו על המזיד שאם תתיר למערים נמצא הכל מערימין וישתקע שם עירובי תבשילין. אבל המזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת. ועי' בלח"מ. והנה אבעיא בגמ' בעבר ואפה ועי' ברא"ש שכתב דלא אפשטא ולקולא דמסתבר מדקאמרי הא מני חנניה הוא אליבא דב"ש דאינון אמוראי בתראי דחו להך פשיטותא דמסתבר להו משום כבוד שבת אין לקנסו עיי"ש ובשו"ע ובב"י בסי' תקכ"ז עיי"ש. ובס' קרבן נתנאל בשם הראב"ן להחמיר עיי"ש. וי"ל במחלוקת אם צרכי שבת נעשין ביו"ט דאם נאמר צרכי שבת נעשין ביו"ט ומדרבנן אסור כדי שיאמרו וכו' כדאי' במס' פסחים וא"כ עדיף בעבר ואפה לומר דמותר דאם נאמר דאסור וא"כ הוי האפיה לצורך חול דלא שייך לאסרו לעולם יותר ממבשל בשבת וא"כ הוי כמו ברדית הפת במס' שבת בפ"ק דמותר לעבור על איסור קל מלעבור למפרע על איסור החמור ולמאן דס"ל צרכי שבת אין נעשין ביו"ט אלא דאמרינן הואיל והואיל שייך בכל גונא דהרי רשאי להקנות לאחרים וליתנו לאורחים דאתרמי ליה וא"כ לא עבר למפרע דאורייתא ולמ"ש ברש"י במס' פסחים צרכי שבת אם נעשים ביו"ט תליא אם אמרינן קדושה אחת היא עיי"ש. ועי' בתוס' שם ועי' בסי' תקכ"ז סעיף כ"ג אם עבר במזיד או בשוגג וכו' ובמג"א ס"ק כ"ז הקשה מאי קמ"ל הרמ"א כיון דבמזיד מותר ומכ"ש בשוגג עיי"ש. ולמ"ש י"ל במזיד דעבר למפרע שאפה לחול מסתבר ביותר לומר מותר מבשוגג דאינו עובר למפרע כ"כ על שגגתו וקמ"ל דאפי' בשוגג מותר. וי"ל קושית הלח"מ במ"ש:
ובגמ' שם מאי שנא וכו' ואם הערים אסור אר"א הערמה קאמרת שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד ועי' ברש"י ממזיד אין למדין משא"כ ממערים ורבינו כתב טעם אחר. רב נחמן בר יצחק אמר הא מני חנניא הוא אליבא דב"ש דתניא חנניא אומר ב"ש אומרים אין אופין אא"כ עירב בפת ואין מבשלין אא"כ עירב בתבשיל ואין טומנין אא"כ היו חמין טמונין מעיו"ט וב"ה אומרים מערב בתבשיל אחד ועושה בו כל צרכו. וברש"י דשמעינן ליה דמחמיר אליבא דב"ש עיי"ש:
ולמ"ש לעיל י"ל דכ"ש דס"ל אין אופין וכו' משום זכרהו דהוי כמ"ש בקיומו דאורייתא וס"ל משו"ה מחד בשבא וכו' ומשו"ה י"ל לחומרא גם בעבר ואפה דכמ"ש במ"א דאף דספיקא דרבנן לקולא וכאן בעיא דלא אפשטא וספיקא דרבנן הוי אבל בדרבנן דבקיומם קיים דאורייתא מצינו להחמיר ומובן בזה הסוגיא ויש לפרש דעת הראב"ן הנ"ל כן. אלא דאנן מקילין כמ"ש ברא"ש משום כבוד שבת אין לקנסו וי"ל משו"ה הוסיף לומר בזה אף דבלא"ה ספיקא לקולא משום די"ל כמ"ש לדעת הראב"ן:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה