אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק ו · הלכה ט

הלכה ז

מי שלא הניח עירוב תבשילין ולא הניחו לו אחרים כשם שאסור לו לבשל ולאפות כך קמחו ומאכלו אסור. ואסור לאחר שהניח לעצמו לבשל ולאפות לזה שלא הניח עד שיקנה לו. שנמצא זה מבשל ואופה שלו שהרי קנהו ואם ירצה יתן אח"כ לזה שלא הניח במתנה. הנה מ"ש רבינו מסכים לגירסת רש"י ביצה י"ז ע"א דלגירסת התוס' בד"ה אי אמרת ואי אמרת הוא נאסר וקמחו נאסר לא מצי לאקנוי לאחרים וכמ"ש שם מה יועיל הקנאה לאחרים לסלק האיסור שבו וגם כיון שהוא אסור וכי אחרים יכולין לעשות בעבורו מה שהוא עצמו אינו יכול עיי"ש. ובס' מרכבת המשנה כתב ע"ז וענין אם מותר למי שהבדיל להדליק נר בשביל מי שלא הבדיל לכאורה יש לדמות לענין זה עיי"ש. ועי' בסי' רס"ג ובטו"ז ס"ק ג' עיי"ש ומ"ש לעיל בפ"ו:
ועי' בב"י בסי' תקכ"ז בשם המרדכי דמותר להקנותו ביו"ט משום מצוה וכן לולב ואתרוג במתנה ע"מ להחזיר ודכותיה קנין שכיב מרע ובב"י שם שנראה דאם לאו משום מצוה נראה להמרדכי דאפי' קנין משיכה אסור ועי' במג"א בסי' ש"ו ס"ק ט"ו ובסי' י"ג ס"ק ח'. ובסי' ש"ו מחלק לקנה למצותו בלבד עיי"ש. ונראה מדבריו דביו"ט מותר משום מתנה ע"מ להחזיר וכן הבין בס' המקנה במס' קדושין בפ"ק עיי"ש. ולכאורה במקנה קמחו לאחרים הוי ג"כ מתנה ע"מ להחזיר וכשמחזירו הוי שלו אלא האפיה אז כבר נעשה בהיתר ואף דאסרו להערים צ"ל שזה אינו בכלל הערמה וגם בזה לרב אשי נתקן שיאמרו מיו"ט לשבת ק"ו לחול. אבל לרבא י"ל דלא החמירו בכה"ג בשביל כבוד יו"ט וצ"ע די"ל דרק לרב אשי שייך היתר הקנאת קמחו לאחרים כמ"ש דנתקן עי"ז כמו ע"י הע"ת משא"כ לרבא וי"ל דאבעיא אם קיי"ל כרבא או כר"א או אליבא דר"א בלבד ואנן קיי"ל כר"א. אלא דלפ"ז תהיה הברייתא דמקנה קמחו לאחרים דלא כרבא וצ"ל דגם לרבא נאמר דמועיל הקנאה ויש לישב קושית התוס' הנ"ל עכ"פ לדידן דקיי"ל כר"א דשפיר מועיל הקנאה לאחרים לר"א. ועיין בשעה"מ כאן שהביא דברי הב"י הנ"ל ודברי שו"ת עבודת הגרשוני בסי' כ"ה שכתב להתיר מתנה ביו"ט ובשעה"מ השיג עליו עיי"ש. ולענ"ד י"ל באיסור מו"מ בשבת ויו"ט כדאי' במס' ביצה ל"ד ע"א ברש"י בד"ה ומשום מו"מ ממצוא חפציך ודבר דבר או משום שמא יכתוב ועי' שם כ"ז ע"ב ברש"י בד"ה אין פוסקין עיי"ש. ויש לומר משום שמא יכתוב שישכח לכתוב הוי כהאי דאמרינן במס' פסחי' י"א בבדיקת חמץ הוא עצמו מחזיר לשרפו מיכל קאכיל עיי"ש כמו כן בהקנאה דהוי משום איסור בישול מלאכה האסור עליו ומשום יו"ט האיך ישכח איסור כתיבה ביו"ט דאין לה היתר כלל ולא נשאר אלא משום דבר דבר וע"ז אמרינן כדאי' במס' שבת דיבור של רשות אסור אבל של מצוה מותר ומפקחין וכו' זה הנראה בכונת המרדכי הנ"ל דמשום מצוה מותר ושאני תרומה דשייך דמיון מו"מ אף דהוי של מצוה ולא שייך מ"ש הנ"ל לדמותו להאי דפסחים ושייך לגזור אטו מו"מ ושמא יכתוב ואתי שפיר:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה