דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה ז
ואינו צריך להודיע לאלו שזכה להן מערב יו"ט אבל הן צריכין לידע שכבר זכה להן אחר וערב עליהן ואח"כ יסמכו עליו ויבשלו ויאפו אע"פ שלא ידעו אלא ביו"ט הרי אלו מותרין ויש לו לאדם לערב על כל העיר ועל כל הקרוב אליה בתוך התחום ולמחר מכריז ואומר כל מי שלא הניח ע"ת יסמוך על ערובי. והנה בגמ' ט"ז ע"ב ההוא סמיא וכו' קמיה דמר שמואל חזיא דהוי עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותבי עירוב תבשילין א"ל סמוך אדידי לשנה חזיא דהוי עציב א"ל אמאי א"ל דלא אותבי עירוב תבשילין א"ל פושע את לכו"ע שרי לדידך אסור. ורבינו לא כתב מזה כלום ונראה דמהני לכתחילה ובכל פעם לסמוך על הזוכה להם. והנה למ"ש בר"ן שם בפי' פושע את דכיון דעציבת גלית דעתך שאינך רוצה לסמוך בשל אחרים ולא הנחת ואף אני אין דעתי על הפושעים שאינם רוצים לסמוך עלי וכיו"ב בבעה"מ שם ופי' פירוש אחר ג"כ שנתן לו שמואל משלו עיי"ש. ולפי פי' זה א"כ לא היה לרבינו להביא דזה מבואר ונכלל בדבריו שצריך הלה עכ"פ לירצה לזכות בהמזכה לו. ובמרכבת המשנה תירץ דשמואל לא היה מזכה אלא השוכחים ורבינו כתב למזכה להכל עיי"ש מ"ש עוד ע"ז:
ונראה לומר לתרץ קושית ז"ל דלמה עציב הלא ידע דשמואל מוציא רבים יד"ח ולמה חרה לשמואל וקרי ליה פושע עיי"ש:
וי"ל דכמ"ש דמטעם זכרהו דאמר שמואל הוי העירוב תבשילין לדידיה בכלל מצוה דזכור את יום השבת לקדשו ובקיומו י"ל דקיים מצוה דאורייתא דרשות ועכ"פ הוי הכנה לשבת ויו"ט דהוי בכלל מצוה בו יותר מבשלוחו כדאמרינן ברפ"ב דמס' קידושין לענין זה כן והביאו מרב יוסף וכיו"ב והע"ת מכלל הכנה לשבת הוי עכ"פ. ויש לומר מהאי טעמא שאין לסמוך לכתחילה על גדול העיר מטעם מצוה בו יותר מבשלוחו. ומסתברא דאף דאמרינן זכין שלא בפניו וזכיה מטעם שליחות או מטעם יד מ"מ לא מסתבר לומר באם עשה אחר מצוה בעבורו שלא מדעתו שיהיה כאלו הוא קיים המצוה דדוקא בדבר דבעי תיקון י"ל דשלא מדעתו מהני מטעם זכיה אבל בדבר דהוי תיקון ומצוה נהי דהתיקון שייך שלא מדעתו כמו בע"ת בזה שסומך אחר זמן כשנודע לו וכמ"ש לעיל דעכ"פ נזכר ויודע וגם תיקון החכמים נעשה ע"י השליחות מטעם זכיה אבל עם כל זה לא שייך לומר הוא שלא ידע כלום מהנעשה יהיה כאלו עשה מצוה. ולא מסתבר לומר דהוי כעושה המצוה במאי שסומך עכשיו על גדול העיר דזה שסומך עכשיו הוא משום דבלא"ה לא יוכל לאכול בשבת ואף דמהני מ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו לא קיים בכל גונא. וי"ל מהאי טעמא עציב הסמיא משום ביטול המצוה ושמואל אמר ליה דמהאי טעמא אף פושע הוי בביטול המצוה דכיון דלא סמך מערב יו"ט עליה דאם היה סומך אז היה שלוחו למצוה ג"כ ומדשכח ב' פעמים וביטול מצוה פושע הוי ולא היה בכלל אשר הוציא ומובן א"כ רבינו לא הצריכו להביא דהרי כתב אבל הן צריכין לידע וכו' ואח"ז כתב ואע"פ שלא ידעו אלא ביו"ט מותרין וי"ל דדעתו לכתחילה ידעו מערב יו"ט וכן מסתבר דלא ידעו מעיו"ט וא"כ הסיחו דעתם מהמצוה ולא הכינו ובדיעבד ודאי מותר דלא גילו דעתם כהאי סמיא שם:
וי"ל עוד בהאי סמיא דב' טעמים הנאמרים שיברור מנה יפה ושיאמרו ק"ו לשבת וכו' וכמ"ש בפנ"י הנ"ל להאי טעמא דיברור לא מהני לסמוך על החכם העיר אלא מהאי טעמא לא היו אוסרים בדיעבד אלא משום הק"ו דרב אשי עיי"ש. וא"כ י"ל דקרא לו פושע שביטל האי שיברור מנה וכו' ובב' דהוי מזיד וכמ"ש לפושע לא תיקן: