אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק ו · הלכה ג

הלכה א

עירובי תבשילין שיעורו אין פחות מכזית בין לאחד בין לאלפים ואין עושין עירוב זה לא בפת ולא בריפות וכיו"ב אלא בתבשיל שהוא פרפרת כגון בשר ודגים וביצים וכיו"ב וכו'. עי' בהמ"מ שנראה שגרס בדברי רבינו ולא בפירות ולפנינו ולא בריפות וכבר העיר על זה בספר מרכבת המשנה עיי"ש:
והנה לרבינו דפת כלל לא ובגמ' ט"ז ע"א עושה אדם תבשיל מערב יו"ט אמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא וכו' ובתוס' י"ז ע"ב בד"ה אמר רבא בשם ר"ת דלאפייה צריך לערב גם בפת דקיי"ל כר' אליעזר דאמר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל רק לתבשיל אמרינן לעיל אבל פת לא ובר"י שם חולק ע"ז דר"א הוא דס"ל כן דהוי מתלמידי בית שמאי דלא קיי"ל כותיה עיי"ש ובהגהות מיימוני כאן:
ובפנ"י הקשה לר"ת מאי מקשינן אבל פת לא מ"ש פת דלא וכו' הרי גם בתבשיל לא לפת ואין חילוק בין פת לתבשיל וכתב דלכתחילה בעינן תרוייהו והקושיא בפת דנראה בדיעבד לא וכתב למה נאמר רק לכתחילה עיי"ש. ועיין בשעה"מ כאן שהביא הקושיא מס' קיקיון דיונה ומ"ש הבעה"מ והמאירי ע"ז עיי"ש:
ונראה ונחקרה להבין במחלוקת בית שמאי ובית הלל דב"ש אומר ב' תבשילין וב"ה תבשיל אחד ולא נאמר שום טעם במחלוקתם ולהלן י"ז ע"ב בברייתא דלא נחלק ב"ה על ב"ש בזה אף דלמסקנא לא אמרינן כן עיי"ש גם להבין במאי דמסופקים בגמ' אם צריך כזית לכל אחד ואחד או כזית לכולן ולמה פת ותבשיל דבין משום הכירא ובין משום שיאמרו ק"ו לכאורה יהיה די מספיק באחד בפת או בתבשיל:
ונראה דהנה עיין בתוס' פסחים דף מ"ז ע"א בד"ה ואי שכתבו דזה דצרכי שבת למאן דס"ל נעשין ביו"ט אינו כמ"ש ברש"י דשבת ויו"ט קדושה אחת היא וז"ל אלא כלומר הואיל שהיא מצות שבת אם לא יעשנה ביו"ט שוב לא יעשנה, חשוב כמו אוכל נפש דיו"ט וכו' עכ"ל וצריך פירוש ובמ"א כתבתי בפי' גם י"ל דכדאיתא במשנה אבל מבשל ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת. ונראה מבלי טעמא דהואיל אמרינן כן ועיין ברש"י דף י"ז ע"ב בד"ה שלא יערים ובתוס' בד"ה בלבד לחלק בקדירה אחת לב' קדירות עיי"ש ולפ"ז אם נאמר דאין אופין לשבת יהיה צריך למעט ולצמצם באוכל נפש דיו"ט להותיר לשבת והוי לפ"ז צרכי השבת צרכי אוכל נפש דיו"ט אבל כל זה כל זמן שלא אכל כל צרכו ביו"ט ובאכל כבר סעודתו י"ל כמ"ש בפי' התוס' במ"א עיי"ש. (גם י"ל דמשו"ה יצמצם שייך מתוך וצורך קצת משום תיקון החכמים לכל פעם וצ"ע בזה). וא"כ לפ"ז העירובי תבשילין לצרכי יו"ט כמו לצרכי שבת שלא ימעט ויצמצם באכילת יו"ט מובן שאמר מנה יפה ליו"ט ומנה יפה לשבת דדי לומר מנה יפה לשבת דמשו"ה עיקר התיקון דע"ת אבל למ"ש ע"י ע"ת יהיה חולק מנה יפה לשניהם דאל"כ יחלק סעודתו ולא יהיה לו מנה יפה לא לשבת ולא ליו"ט:
וכמ"ש העירוב תבשילין תיקון ליו"ט ולשבת בתבשיל אחד דע"י הכנת תבשיל אחד מכין ויזכור זה וזוכר לזה דתיקון אחד לשניהם בהכנה מיוחדת לאחד אלא דמצינו ב"ש אומר מחד לשבתא לשבתא ומכ"ש ביו"ט דעונג שבת אם הוי דאורייתא דעות חלוקות בזה כמ"ש במ"א ושמחת בחגיך גם לר' אליעזר כמ"ש ז"ל שמחת יו"ט מצוה בלא למד וא"כ לב"ש על יו"ט שייך ג"כ מחד בשבא וכיון כמ"ש הע"ת מהכנה וזכרון ליו"ט ולשבת ושניהם בכלל אסמכתא דזכור וכמ"ש לעיל וא"כ לב"ש היה צריך להכין הכל ליו"ט ולשבת מערב יו"ט ואפי' קודם אלא דרוב פעמים אי אפשר ומתקלקל וכיו"ב עכ"פ יהיה מתחיל בהכנתו קודם יו"ט בשניהם וכיון דצריך הכנה לשניהם ולזכרם יהיה ב' תבשילין אחד לשבת ואחד ליו"ט כיון דהע"ת עבור שניהם מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט יהיה היכר הכנה לשניהם וב"ה דאמרי ברוך ה' יום יום וא"צ הכנה כ"כ אלא מטעמא דרבא כדי שיברור וכו' או כרב אשי שיאמרו וכו' ודי באחד בלבד וי"ל משו"ה ר' אליעזר דמתלמידי ב"ש כמ"ש בתוס' הנ"ל דלכן לא קיי"ל כותיה דאמר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל וי"ל משום דס"ל כב"ש ומטעם הכנה ולא מטעם זכרון בלבד וצריך הכנה על אפיה ועל בישול דשניהם צריכים ביו"ט ובשבת ולב"ה כמ"ש די בבישול לבד דמשום זכר והכירא די באחת ויש לפרש ותנא מייתי דאר"א אין אופין וכו' וברש"י הנ"ל דאמוראים מוסיפים בטעמים על הברייתא עיי"ש. ולמ"ש לר"א לא ניחא ליה מטעם אין אופין וכו' דהוי גזירה לגזירה וכמ"ש ב"ש בזמן שהיה ספק ביו"ט לא שייך הגזירה אלא בא"י והוא מטעם אחר דאין אופין וכו' ואין מבשלין וכו' משום דבעינן הכנה מקודם שבת ויו"ט ועכ"פ תחילת הכנה ומהאי טעמא העירוב תבשילין ומהאי טעמא תבשיל ופת ושמואל ס"ל כב"ה וכן רבא ור' אשי אמרו טעמים אחרים ועי' ברש"י וברמב"ן בפי' לתורה אם קיי"ל כב"ש או כב"ה עיי"ש ולמ"ש מוכח כב"ה:
ויש להבין בזה ג"כ האבעיא אם צריך כזית לכל אחד או כזית למאה ותליא בזה דמטעם הכנה צריך כזית לכל אחד דפחות מזה לא הוי תחילת הכנה אבל לבית הלל די באחד למאה משום הכירא וי"ל האי דסמכינן על גדול העיר תליא ג"כ בזה דמטעם הכנה מאי מהני לסמוך על גדול העיר שדעתו על כל העיר ולא הוי כזית אלא לכולן משו"ה דעת רבינו וסייעתו דלא כר"ת דלא קיי"ל כברייתא דלבית שמאי וכמ"ש בתוס' וגם לר"ת י"ל דמיושב וכמ"ש בפנ"י הנ"ל לחלק בין לכתחילה ודיעבד ולמ"ש י"ל דמהאי טעמא שלא הכין אין לאסור בדיעבד ומקשינן שפיר ופת לא וכו' דלמ"ש בפנ"י צ"ל דס"ל ר"ת כרב אשי וכרבא ואנן קיי"ל כרב אשי ולמ"ש י"ל מהאי טעמא שכתבתי:
והנה לכאורה נגד דברינו האי דאמרינן לר' אליעזר שיו"ט רשות וכו' בסוגיא להלן והיה נראה ר"א מתלמידי בית שמאי דלא חשש לאמנועי לשמחת יו"ט ועי' בתוס' לעיל ט' ע"ב בד"ה אר"י בפי' מוחלפת השיטה עיי"ש אמנם עי' במאירי שכתב דגם לר"א שמחת יו"ט מצוה בלא למַד דרק או יאכל וישתה או יעסוק בתורה וגם לר"א שייך אתא לאמנועי עיי"ש וכן מסתבר דלא נאמר משום דאפשר בכולו לה' לא חשו לאמנועי דודאי לא שכיחי שיעסקו כל היום בתורה ולא כו"ע ראוי לכך ועכ"פ נראה דאיכא תלית חשש אתי לאמנועי בשמחת יו"ט והכנה לכו"ע ואתי שפיר מ"ש לעיל:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה