דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ו · הלכה א
יו"ט שחל להיות ערב שבת אין אופין ומבשלין ביו"ט מה שהוא אוכל למחר בשבת ואיסור זה מדברי סופרים כדי שלא יבוא לבשל מיו"ט לחול שק"ו הוא לשבת אינו מבשל כ"ש לחול לפיכך אם עשה תבשיל מערב יו"ט שיהיה סומך עליו ומבשל ואופה ביו"ט לשבת מותר ותבשיל שסומך עליה הוא הנקרא עירוב תבשילין. במסכת יו"ט דף ט"ו ע"ב במשנה יו"ט שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה מיו"ט לשבת אבל מבשל ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יו"ט וסומך עליו לשבת וכו':
ובגמרא מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו מ"ט אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול תנן עושה תבשיל מערב יו"ט וסומך עליו לשבת בשלמא לר"א דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת היינו דמעיו"ט אין ביו"ט לא אלא לרבא מאי איריא מעיו"ט אפי' ביו"ט נמי אין ה"נ אלא גזירה שמא יפשע ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מכאן א"ר אליעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבשל מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה:
וברש"י זכור אין זכירה אלא בדבר המשתכח זכרהו מאחר שבא להשכיחו כשבא יו"ט בערב שבת קרוב שבת להשתכח מחמת יו"ט שמרבה בסעודת היום ואין מניח לשבת כדי כבודו והזהירך הכתוב לזכרו וכשמערב עירוב תבשילין נמצא שזכרו שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת עכ"ל ובר"ן שם זכרהו מאחר שבא להשכיחו זכרהו מיו"ט שבא לאסור עליך שלא תבשל לו והזכירה בעירוב כדי שתוכל לבשל לצורך השבת ולא כן בפי' רש"י ז"ל עכ"ל:
והנה פי' הר"ן עולה לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו לחול ולא לרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה ליו"ט ומנה יפה לשבת דלא שייך לומר כמ"ש הר"ן שבא לאסור עליך שלא תבשל לו דהרי מה שאסור שלא לבשל הוי דמשום יו"ט ישכח את השבת ולא משום איסור ולר"ן משום איסור אחר המעכב וכדברי הר"ן בסוגיא דהואיל במס' פסחים מ"ו ע"ב ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה שמא יאמרו אופין מיו"ט לחול וכיון דאצרכוהו עירוב תבשילין אית ליה הכירא וזה כר"א וא"כ פי' הר"ן לשמואל כר"א ופי' רש"י כרבא וי"ל דרבא מפרש שמואל כרש"י ורב אשי כהר"ן וכן מצאתי בצל"ח שכתב כן אבל לרב אשי נראה העירוב תבשילין משום יו"ט ולרבא משום שבת ולמ"ש בר"ן גם לר"א משום שבת ג"כ ועל כרחך לשמואל צריך לומר כן בזכרהו מאחר שבא להשכיחו וקושית הגמ' מ"ט אחרי דברי שמואל שמפרש דבריו וצריכין לפרש למה ניחוש שישכח כבוד שבת ורבא מפרש שלא ישכח לגמרי לא חיישינן אלא שלא יתן לב עד שיגמור סעודות יו"ט ולא יברור מנה יפה לשבת ור"א אמר משום שאסור לבשל מדרבנן ולא משום שכחה ולר"א מובן מ"ט אסרו דנאמר דצריך להזכירו ע"י עירוב תבשילין:
ובפנ"י הקשה לטעמא דרבא מאי מהני עירוב וזכוי מגדול העיר בשביל אחרים כדאיתא להלן ושמואל גופיה עביד כן בהאי סמיא ולטעמא כדי שיברור וכו' מאי מהני שאחר מערב בעבורו שלא מדעתו עיי"ש:
וי"ל בנזכר ביו"ט לרבא כדאיתא בסוגיא הנ"ל אפי' ביו"ט נמי אין ה"נ אלא גזירה שמא יפשע וכמ"ש ברש"י ישכח ולא יערב משום דטריד עכ"ל ולדעת המרדכי לרבא בשכח לערב מעיו"ט יוכל לערב ביו"ט עיי"ש. וגם להסוברי' דאין יוכל לערב ביו"ט עי' בב"י בסי' תקכ"ז ובשו"ע שם בזה מ"מ שיברור מנה יפה וכו' שייך בנזכר ביו"ט אלא דלא עביד כתיקון החכמים דהוי בעיו"ט וע"ז מהני כשסומך על גדול העיר שיעשה בשבילו וכשלוחו ע"ז והרי נזכר ביו"ט הוא וי"ל דהני דאבוה דשמואל והאי סמיא היו נזכרים ביו"ט אבל בנזכר בשבת י"ל לפי זה דתליא דלרבא באמת לא מהני לסמוך על גדול העיר דעכ"פ לא שייך שיברור וכו' ולרב אשי מהני אף בכה"ג והנה רבינו פוסק כר"א ובמסכת פסחים ג"כ כר"א ועי' בהמ"מ ולפי זה יש נפק"מ בין הטעמים בנזכר בשבת אם לסמוך על גדול העיר. ועי' ברא"ש שכתב גם כן נפק"מ בהניח עירוב כל זמן שהוא קיים דמהני אף לשבתות אחרות ובשו"ע בסי' תקכ"ז סעיף י"ד מחלק בין לכתחילה ודעבד משום כמ"ש דמסופק אם כר"א או כרבא עיי"ש ולמ"ש גם בזה לפי זה לספק בנזכר בשבת אלא דזה הוי בכל פעם כדעבד וצ"ע:
אמנם האי דפשיטא להפנ"י דלר' אשי דאמר כדי שיאמרו וכו' מובן למה מהני הזכוי מגדול העיר וע"כ דהוי עי"ז הכירא. אבל כל זה שייך לומר בנזכר שלא עירב ביו"ט וסומך אז על גדול העיר ואם כן יש לו ידיעה מחומר היו"ט וגם מקיים תיקון החכמים עי"ז שסומך את עצמו על גדול העיר אבל בנזכר בשבת מאי מהני אז לסמוך על גדול העיר הרי לר"א עיקר העירוב תבשילין משום כבוד יו"ט לזכור שלא יבשל לחול ובזה כבר עבר עליו בשכחה. ונראה דהנה בנזכר שלא עשה עירוב תבשילין הרי זכרון זה מביא הידיעה בו שאסור לבשל מיו"ט לשבת ומכ"ש לחול ואם כן התכלית מתיקון נתקיים בלעדי העירוב תבשילין אלא דעכ"פ לא עשה כתיקון החכמים וע"ז י"ל דמהני שסומך על גדול הדור דעיקר התקנה שלא תשתכח ומשו"ה אף היודע צריך לעשות עירוב תבשילין ושלא תשתכח ומהני לסמוך על גדול הדור אבל למ"ש הר"ן בפי' זכרהו וכמ"ש אם כן גם לרב אשי מאי מהני בנזכר בשבת לסמוך על גדול העיר והרי גם לדידיה צריך לברור מנה יפה לשבת וביותר מלרבא דלדידיה משום דאסור מיו"ט לשבת אטו מיו"ט לחול והעירוב תבשילין משום שבת גם לר"א וא"כ הוי בשניהם בשוה:
אמנם בנזכר בשבת וא"כ הוי בעבר ואפה בשוגג ולהלן י"ז ע"ב בעבר ואפה במזיד לרב אשי לא קנסהו ועי' ברא"ש שכתב לקולא ולהלן כן דעת רבינו בה"י ובשו"ע בסי' תקכ"ז סעיף כ"ג דבין בשוגג ובין במזיד מותר בעבר ואפה עיי"ש ובהג"א נראה בשוגג לכו"ע לקולא עיי"ש ובספר קרבן נתנאל בשם הראב"ן דאסור עיי"ש ולפי זה לר"א גרע דלרבא אפשר לברור מנה יפה גם ביו"ט בנזכר ולמרדכי לעשות עירוב תבשילין ביו"ט ולר"א דמשום שבת לא הוי היכר שאין אופין מיו"ט לחול. אמנם כמ"ש בהזכיר ואם כן יודע אלא דע"ת משום תיקון חכמים שלא תשתכח האיסור מיו"ט לחול ולזה מהני כמ"ש לסמוך על גדול העיר ולפי זה י"ל כמו לרבא וכן לר"א מהני גדול העיר אפי' בנזכר בשבת למאן דס"ל דאסור לאכול האפוי לרבא ובנזכר ביו"ט לר"א. והנה ברא"ש כתב הנפק"מ בין לר' אשי ורבא קודם עיי"ש ולמ"ש הר"ן וכמ"ש גם לר"א הע"ת משום מנה יפה לשבת ג"כ וצ"ע וי"ל מהאי טעמא בשו"ע בספק ורק בדיעבד להתירו מ"ש ועיין בטו"ז בסעיף י"ד:
(ב) עי' בפנ"י שהקשה כיון דקיי"ל הואיל א"כ למה גזרו משום שלא יאפה לחול דהרי אם גם יאפה לא עבר דאורייתא ותירץ דעכ"פ מדרבנן אסור והאי דלא אמרו משום שאין אופין מיו"ט לשבת משום דמהאי טעמא משום כבוד שבת לא יחמירו וצריכין לומר משום שמא יאפה לחול עיי"ש ונראה מדבריו דמשום שמא יאפה לחול הניחו על איסור דרבנן דאין צרכי שבת נעשין ביו"ט אף ע"י הואיל:
ובלתי מובן דהרי במסכת פסחים מ"ו ע"ב מקשה רבה לרב חסדא לדידך דלית לך הואיל האיך אופין מיו"ט לשבת. א"ל משום עירוב תבשילין ומשום ע"ת שריא איסורא דאורייתא א"ל מדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה שמא יאמרו אופין מיו"ט לחול וכיון דאצרכהו רבנן ע"ת אית ליה הכירא הרי לר"ח משום שמא יאפה וכו' לבד גזרו ותיקנו ועיין שכתבו שאין לומר בביה"ש דלא שייך הואיל דא"כ הוי מדאורייתא והו"ל משום מיו"ט לשבת עיי"ש והרי בגמרא שם אמרי האי אין אופין לר"ח דלא ס"ל הואיל וע"כ לאו משום ביה"ש גזרו דהרי ס"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט:
ובאמת יקשה להבין דמאי שנא דנאמר דלא גזרו משום כבוד שבת מהאי דמדרבנן שאין נעשין צרכי יו"ט לשבת להאי דרבנן דאין אופין לחול ולכאורה נראה דרב אשי כרבה ומשו"ה לא אמר משום יו"ט לשבת אלא דצ"ע דהרי קיי"ל הואיל ודעת הפנ"י לגזור מיו"ט לחול יותר מיו"ט לשבת וצ"ע דמאי שנא דשניהם משום כבוד יו"ט וגם למה גזרו גזירה לגזירה ותקנה על חשש דרבנן ולבטל עונג שבת דלהרבה מדאורייתא:
ונראה ונאמר לפרש האי דאמר שמואל זכור את יום וכו' וברש"י דהוי אסמכתא דלענין קידוש היום נאמר וכן כתוב בר"ן עיי"ש. והנה כמ"ש גם לרב אשי העירוב תבשילין משום שבת לדעת הר"ן וביותר שייך לר"א דאסור לבשל ביו"ט לשבת וא"כ שייך ביותר הע"ת מלרבא דשמא ישכח ביו"ט דלר"א אסור. ועיין פסחים ס"ח ע"ב אמר רבה הכל מודים בשבת דבעי נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג וכמ"ש דעת הרבה דעונג שבת דאורייתא וכמ"ש בהל' שבת בזה עיי"ש ואם כן כיון דמדרבנן אסור להכין מיו"ט לשבת הוי הע"ת שלא לשכוח השבת בכלל זכור את יום השבת לקדשו אף דמהתורה לא חיישינן לשכחה מ"מ מצוה מדרבנן הוי ומכבוד השבת וכמ"ש לעיל דדעת רבינו מצות שביתה דמדרבנן בקיומם קיים מצוה דאורייתא דרשות וכמ"ש לעיל בכמה דוכתי. אלא דכל זה במה שקיים בשבת אבל האי זכירה הוי בע"ש:
מ"מ יש לעיין כיון דהוי בכלל זכור דהוי מדאורייתא אם נאמר בהוסיף בזכרון קיים כמו כן דאורייתא ועי' להלן לב"ש מחד לשבתא לשבתא ומצות הכנה לשבת ומוקצה למ"ש ז"ל משום שיכין דנראה דקיים מצוה דאורייתא בהכנה מע"ש לשבת דבכלל זכור את יום השבת לקדשו ולפי זה י"ל דמשום אין אופין מיו"ט לחול אף דהוי ביטול כבוד שבת באיסור אפיה ביו"ט מ"מ הרי אפשר בע"ש וע"י עירוב תבשילין ביו"ט יזכירנו וירויח לקיים מצות זכור את יום השבת לקדשו. ואם כן במה שאסרו לאפות מיו"ט לשבת מכבוד השבת לקיים הזכור וכו' וכבוד השבת ע"י הזכירה גם כן אבל אם נאמר משום דצרכי שבת אין נעשין ביום טוב מדרבנן למה יבטלו כבוד השבת לקיים כבודו משום זכור לא לגזרו ויהיה כבוד השבת בתוקפו אף בעבר ושכח. וי"ל דמשום דאין אופין וכו' לחול לא הוי נגד כבוד שבת כ"כ אף דהגזירה נגד כבוד שבת דמבטלו אם כן מקיימה בהזכירה. אבל לגזור לאסור צרכי שבת משום כבוד יו"ט הוי נגד כבוד שבת דאסרינן לצרכיה. על דרך זה יש לקיים דברי הפנ"י. וי"ל בזה מ"ש בר"ן וז"ל ולא יקשה לרבה דס"ל דעירוב משום כבוד שבת נתקן הא דתנן נאכל או שאבד לא יבשל וכו' דמוטב שלא יתעדן שבת אחת ויתעדן שבתות הרבה וכו' עיי"ש ועי' בשאגת אריה בהלכות ק"ש ובספר טורי אבן שהוכיח דלא אמרינן העמידו דבריהן לבטל דאורייתא אלא דבר זה משום דבר אחר כמו פסח משום שבת וכיו"ב אבל לא אותו דבר משום אותו הדבר עיין שם שהאריך בזה ולכאורה נגד דבריו דברי הר"ן המוכרחים דמבטלים עונג שבת ויום טוב בשביל עונג שבת ויו"ט דהוי אותו דבר בשביל אותו דבר אבל כמ"ש דע"י הע"ת מקיים מצות זכור יום השבת לקדשו ולרב אשי שלא יאפה לחול ג"כ בכלל זכור וכמ"ש וא"כ לא הוי ביטול עונג שבת אותו דבר ושייך לבטל עונג שבת לקיים זכירות הרבה וגם עידון בהרבה שבתות כמ"ש בר"ן ויש לפרש ותנא מייתי לה מהכא את אשר וכו' וברש"י שדרך האמוראים לאמר טעמים אחרים עיי"ש ולמ"ש נפק"מ בטעמא דשמואל לטעמא דתנא דברייתא ויש לומר דמשו"ה כתב ברא"ש הנפק"מ הנ"ל דכמ"ש בר"ן בפי' שמואל לא שייך הנפק"מ כמ"ש לעיל אבל הרא"ש י"ל דסמוך על התנא דברייתא ועיין בתוס' דף י"ז ע"ב בד"ה אמר שכתבו דקיי"ל כברייתא וי"ל ג"כ דברייתא אשמעינן חדשות כמ"ש ר"ת שם וקיי"ל כשניהם:
ויש ליישב ג"כ קושית הפנ"י למה אמר רב אשי שיאמרו אין אופין וכו' ולא דהואיל לא מהני מדרבנן עיי"ש וי"ל דמטעם צרכי שבת אין נעשין ביו"ט מדרבנן בשייך הואיל לא שייך אלא בארץ ישראל או השתא דבקיאינן בקביעתא דירחא אבל בחוץ לארץ מעיקרא דהוי ספק יו"ט וכה"ג דשייך הואיל ספק דרבנן ולא שייך לגזור משום ספיקא אבל מטעם שיאמרו ק"ו משבת ליו"ט וכו' שייך ביותר בכה"ג בחו"ל מעיקרא דהוי הק"ו עדיף טפי ור"א דאמר טעמו לכל הזמנים אמר האי טעמא דיאמרו אין אופין וכו'. והנה ביו"ט הראשון בע"ש ואם כן הוי הכנה ליו"ט ולשבת ולא שייך דר"א מ"מ י"ל דלא פלוג בכה"ג: