דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה יד
בור של יחיד כרגלי בעליו וכו' ושל עולי בבל שהן מסורין לכל כרגלי הממלא מהן מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך וכו'. במשנה בור של יחיד כרגלי היחיד של אנשי העיר כרגלי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא:
וברש"י כרגלי הממלא שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה ואם בא אחד ושאל לו מימיו אין מוליכן אלא כרגלי ולית ליה דר' יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה לעצמן במקומן וכי תימא א"כ הו"ל הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי קתני כרגלי הממלא קסבר יש ברירה להחמיר ואמרינן הוברר דמאתמול נמי הוברר דלהאי גברא חזי וברשותיה קיימי ובעירובין מ"ה נמי דלא כריב"נ מתוקמא עכ"ל ועי' בתוס' במס' עירובין מ"ה ע"ב בד"ה ביו"ט עיי"ש. ויש להבין האיך שייך בהפקר ברירה לומר דהוי שלו למפרע דנראה רק בקנין שייך לומר כן בדעת אחרת מקנה אינו דהקנה לו מאז משא"כ בהפקר וראיתי בריטב"א במס' עירובין מ"ה ע"ב בד"ה ושל עולי בבל וכו' על הקושיא מפ' המוצא תפילין וכתב בשם הראב"ד דמאי אין ברירה בדבר שאם זוכה מן ההפקר אלא דכיון שלא קנו שביתה לעצמן הכניסום בכלל נכסים מיהת בעודן ברשותו וכשחזר ונתנן לאחר נתבטלה שביתתו וקנו שביתה כרגלי מי שבאו לידו ואין אומרים שלא תיבטל שביתות בעלים ביו"ט אלא במי שהיה בעלים גמורים מערב יו"ט ממש או ע"י ברירה ואין דברים אלו מחוורין בעיני רבותי. ויותר נראין דברי רש"י וכו' עכ"ל עיי"ש:
והנה בגמ' שם אתמר מילא ונתן לחבירו רב נחמן אמר כרגלי מי שנתמלאו לו רב ששת אמר כרגלי הממלא במאי קמפלגי מר סבר בירא דהפקירא הוא ומר סבר בירא דשותפי הוא. וברש"י כרגלי מי שנתמלאו לו דנעשה שלוחו נקנה לו ר"ש סבר בירא דהפקרא הוא. והמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו וכו' עכ"ל ויש להבין מאי שנא בירא דשותפי ומאי שנא דשל אנשי העיר ובמשנה בשל אנשי העיר כרגלי אותה העיר ובשל בבל כרגלי הממלא:
גם בלא"ה יש להבין כמ"ש ברש"י שם באו"ד ור"נ סבר בירא דשותפי היא לא הפקרוהו בני הגולה אלא נתנו לכל ישראל שיהיה שותפין בו וכשאמר זה למלאות לו מחלקו והלך בשליחותו נעשה שלוחו ואין זה מגביה מציאה עד כאן לשונו. והרי בכל הפקר מדעת נאמר כן. ונראה דהנה דעת הנמוק"י בפ"ק דב"מ דכל הפקר מדעת הוי דעת אחרת מקנה אותו ולא כן דעת התוס' שם עיין שם. ואם כן י"ל כיון דהוי הפקר מדעת שייך כרגלי הממלא לרב ששת וכתופס לבע"ח. ולר"נ כשותפו דמי דשאני בהפקר דעלמא שאין להמפקיר חלק בזה אבל בשל עולי בבל גם המקנים הוי בכלל עולי בבל וגם להם חלק בה ולכן הוי שותפין ויש לומר אף מאן דס"ל בעלמא דהפקר סילוק בכה"ג מודה דהוי דעת אחרת מקנה אותו ושותפין משום דגם המפקיר בכלל הזכיה ולא הוי בסילוק את עצמו ממהם ומשום הכי לא יקשה בכל הפקר מדעת כיון דהקנה לכו"ע הוי ממילא סילוק דנראה דזה כונת התוספות במסכת ב"מ הנ"ל משא"כ כאן דודאי לא הוי סילוק ואם כן כמ"ש אף דהוי הפקר שייך ברירה וקנין למפרע: