דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה ה
מי שהיה לו פירות על גגו וצריך לפנותם למקום אחר לא יושיטם מגג לגג ואפי' בגגין השוין ולא ישלשלם בחבל מן החלונות ולא יורידם בסולמות שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אבל משילין אפי' דרך ארובה ממקום למקום באותו הגג וכו'. ועי' בהמ"מ והנה בגמ' ל"ה ע"ב עד כמה א"ר יוחנן וכו' כאותה ששנינו מפנין ד' וחמש קופות של תבן וכו' מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש ודילמא שאני התם דאיכא ביטול בית המדרש וכו' אי נמי התם ה"ט דד' וה' שרי שבת דחמירי ולא אתו לזלזולי ביה אבל יו"ט דקיל וכו' כלל וכלל לא אי נמי לאידך גיסא התם היינו טעמא דליכא הפסד ממון אבל הכא איכא הפסד ממון אפי' טובא וכו' ודעת הרי"ף ורבינו לקולא ולא כן דעת הרב בעל המאור עיי"ש:
והנה לכאורה יקשה דהרי משום הפסד ממון אי' במשנה משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת גם עיין במהרש"א שהקשה דאמרינן שבת דחמירי ולא אתו לזלזולי וכו' א"כ למה אי' במשנה אבל לא בשבת עיי"ש:
ונראה לומר. דהנה בהאי דלחוש בזה לאיסורא משום טרחא יתירא וכמ"ש ברש"י י"ל משום שלא יזלזל בשבת כדאי' בגמ' ולא אתו לזלזולי וכו' ובפי' משניות לרבינו דנראה כעובדא דחול עיי"ש. ונראה לאסור מהאי טעמא ג"כ ביו"ט. גם י"ל משום שביתה וכמ"ש רבינו בפכ"ד מ"ה שבת שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול ויש בזה הרבה דברים שאסרו משום שבות ואסמכוהו על תשבות הנאמר בתורה כמ"ש רבינו בהל' שבת וכמ"ש לעיל דהוי מדאורייתא מצות רשות ומדרבנן חובה. ונראה דאם מטעם גזירה שייך גם ביו"ט אבל מטעם שבות לא שייך ביו"ט דביו"ט דאמרינן מתוך ואף שאינו לאוכל נפש מותר ולפ"ז לא שייך שבות כלל דגוף המלאכה ג"כ מותרת ולתוס' במס' שבת צ"ה אפי' בונה ג"כ עיי"ש אלא דלתוס' צריך צורך קצת וכמ"ש ז"ל דהפסד ממון דהוי צער הגוף מקרי צורך קצת עיי"ש. ומובן שפיר דאמרינן לאידך גיסא וכו' דמטעם גזירה לא שייך בשבת דלא אתי לזלזולי בה משום דחמירי ולא נשאר אלא משום שבות בלבד. ולהיפוך ביו"ט דלא שייך משום שבות כמ"ש דשייך מתוך וצורך קצת משום הפסד ממון וכל מלאכה בעצמם מותרין ומכ"ש שבות שלהן ואתי שפיר דמשום ביטול ביהמ"ד ואורחים שייך להתיר שבות דשבת אבל כאן במשנה דליכא ביטול ביהמ"ד ואורחין דוקא יו"ט דלא שייך שבות ולא גזרו ג"כ ביו"ט בטרחא קלה אבל בשבת דשייך שבות לא שייך היתרא משום הפסד ממון. ועיין בפנ"י שמפרש כלל וכלל לא אפי' בביטול ביהמ"ד עיי"ש:
ועל קושית מהרש"א למה במשנה ולא בשבת ולא אמרינן דלא אתי לזלזולי בה י"ל דהנה בסוגיא דאיתא שאני התם דאיתא ביטול ביהמ"ד ושתקו מביטול אורחים דאיתא ג"כ שם ועיין ברש"י שכתב ג"כ מביטול אורחים עיי"ש. ונראה לומר דיותר פשוט להתיר משום ביטול אורחים ממשום ביטול ביהמ"ד. דהנה כמ"ש דאיסורא דטרחא ולעשות כעובדא דחול י"ל דהוי משום שבות ומכבוד השבת שלא יעשה כן וגם מטעם גזירה יזלזל בשבת בשאר דברים האסורים. וא"כ מטעם כבוד שבת ודאי עדיף שתדחה מפני ביטול סעודת אורחים מעונג שבת דלדעת הרבה הוי דאורייתא ובתוכם כנראה דעת הרשב"א כן כמ"ש במקום אחר עיי"ש. אלא משום ביטול ביהמ"ד צריך לאשמעינן ביותר דלא פשיטא כ"כ להתיר שבות מה"ט. וא"כ כיון דאמרי דלא אתי לזלזולי ולא שייך גזירה ומשום שבות כמ"ש נראה שתדחה וא"כ יש להקל בשבת ושאני יו"ט דשייך זלזול בקס"ד. אבל במשנה כאן דלא שייך לזלזולי מ"מ שבות שייך וכמ"ש וביטול ביהמ"ד ואורחים ליכא אמרינן שפיר אבל בשבת לא ואתי שפיר:
אמנם בהאי דאיתא האי טעמא דליכא הפסד ממון וכן להלן התם דליכא הפסד ממון וכו' לכאורה למ"ש הר"ן בריש פ' מי שהחשיך דלא התירו בשבת משום הפסד ממון אלא היכא דשייך אדם בהול על ממונו ואתי לעבור על דאורייתא ועיין בב"י בסי' רמ"ד בענין קונה מכס בשבת עיי"ש ובטו"ז ס"ק ו' ובמג"א ס"ק י"ז עיי"ש. וא"כ נראה דלא שייך בלא"ה להתיר משום הפסד ממון בשבת וצ"ל דליכא הפסד ממון כלל משא"כ ביו"ט דהוי הפסד ממון וכמ"ש ושייך מהאי טעמא מתוך וצורך קצת משא"כ בשבת דלא מהני אפי' הפסד ממון וגם עדיף טפי דליכא שם אף הפסד ממון והפסד ממון נקטו בשביל יו"ט אף דאין בין שבת ליו"ט וכו' אבל כמ"ש בזה יש לחלק דשייך עי"ז מתוך. וראיה בשיטה מקובצת שאינו גורס כלל אבל הכא וכו' דהרי מוכח במשנה דבשבת אין מתירין משום הפסד ממון עיי"ש:
וי"ל נמי במ"ש דאיתא שם ל"ז ע"א תנן אבל לא את האוצר וכו' התם הוא בשבת דאסור משום דחמור אבל יו"ט דקיל שפיר דמי או דלמא התם דאיכא ביטול ביהמ"ד אמרינן לא הכא דליכא ביטול ביהמ"ד לא כ"ש וכו'. והנה הו"ל כדלעיל או לאידך גיסא שבת דחמיר ולא אתו לזלזולי וכו' יו"ט לא כ"ש. וראיתי בפנ"י שעמד ע"ז עיי"ש וי"ל דב' דברים ביחד לא יוכלו קום דלא שייך לומר בשבת משום ביטול ביהמ"ד קיל וגם דלא שייך אתו לזלזולי דלהאי טעמא דנתיר משום ביטול ביהמ"ד ואורחים לא שייך שבת דחמיר דנהפוך די"ל דקיל ליה שם בשבת משום ביטול ביהמ"ד משא"כ כאן ביו"ט דלא שייך כן. ומשו"ה כד נקטי האי דבית המדרש לא נוכל למנקט דלא אתי לזלזולי וכו' אלא דיש להבין דלאחר זה מיד אבל מגג לגג וכו' הכא דאסור משום יו"ט דקיל ואתו לזלזולי וכו' ואח"ז לא ישלשלם וכו' הכא ביו"ט דאסור דליכא ביטול ביהמ"ד וכו' למה באלה שניהם נקטו משום ביטול ביהמ"ד ובמגג לגג משום לא אתו לזלזולי וכו':
ונראה דהנה עיין ברש"י באבל מגג לגג בד"ה אין מטלטלין וכו' שאין זה גבוה מזה שיהיה שם טורח עליה וירידה עכ"ל. ובלא ישלשלם כתב בד"ה בחלונות וכו' מפני שיש טורח להעלות מן הגג לחלון ומשם לארץ עכ"ל. וי"ל למ"ש דבעובדא דחול בטרחא יתירא משום שבות ומשום שלא יזלזלו בשבת ויעשו מלאכה ממש כדאי' בגמ' ולא אתו לזלזולי וכו' וא"כ י"ל באיכא טרחא ושייך שבות ושייך כמ"ש לעיל שבת דחמירי דשייך שבות ולא ביו"ט כמ"ש דהיכא דשייך מתוך לא שייך שבות כלל ומשו"ה נקטו משום ביטול ביהמ"ד דמשו"ה קיל שם בשבת. משא"כ היכא דלא שייך טירחא ולא שייך שבות דשבות לא שייך אלא באיכא מלאכה או עכ"פ טרחא יתירא ולא הוי אלא משום גזירה דלא אתו לזלזולי וא"כ להיפוך שבת קיל דלא אתו לזלזולי ולכן במגג לגג דלא שייך טרחא ושבות למ"ש שייך שבת דחמיר וכו' ואתי שפיר:
ובמשנה עוד שם ומכסים פירות בכלים וכו' וברש"י ולא אמרינן טורח שלא לצורך יו"ט הוא דשרי ליה רבנן משום הפסד ממון עכ"ל ועי' ברא"ש ובעל המאור שם: