אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

אע"פ שהותרה הבערה שלא לצורך אסור לכבות את האש אפי' הובערה לצורך אכילה שהכבוי מלאכה שאין בו צורך אכילה כלל וכשם שאין מכבין את האש כך אין מכבין את הנר ואם כבה לוקה כמו שארג או בנה. ועיין בלח"מ מ"ש רבינו אפי' הובערה לצורך אכילה וכו' שלא נאמר התירו סופו משום תחילתו כמו בעור לפני הדורסן עיי"ש. והטעם דלא אמרינן כן כדאיתא בירושלמי במסכת שבת דף ל"ט ע"ב ובב"ח ובמג"א בסי תצ"ז דבאיסורא דאורייתא לא אמרינן התירו סופו משום תחילתו עיי"ש. ועי' במרכבת המשנה שהסביר למה כבוי הוי בכל פעם לא לצורך אכילה דהמסתפק משמן שבנר אינו מתקן השמן אלא שלא יבוא לידי הפסד ולא חשוב לצורך או"נ אלא כשמכשיר ומתקן האוכל כמו שחיטה ובישול ואף המכבה לעשות פחמין הוי מכשירין לאו"נ במלאכה שלא הותרה בעצמה לאו"נ מתירין במכשירין בא"א מאתמול משא"כ כבוי ומכה בפטיש דלא שייך באו"נ לא הותרו במכשירין עיי"ש כלל נכון ליישב כמה קושיות כמו שהעיר ע"ז:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה