אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק ד · הלכה א

פרק ד

אין מוציאין את האש לא מן העצים וכו' שלא הותר ביו"ט אלא להבעיר מאש המצויה אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב. ובראב"ד ע"ז ויאמר מפני שהוא מוליד ואין כאן הכנה עיי"ש:
ובהמ"מ ע"ז ואני רואה כאן חפץ להשיג שהרי אין זה כביצה שנולדה שאסורה לפי שאין זה דבר הראוי בעצמו אלא לבשל או לאפות בו ונראה שאם הוציא שמותר להשתמש בו ולא אסרוהו אלא מפני שלא היה לו להוליד כיון שאפשר לו מבערב והטעם הזה כתב הרשב"א ז"ל וכדברי רבינו עכ"ל. ועי' בלח"מ שהקשה משברי כלים עיי"ש:
והנראה לענ"ד דדעת רבינו דמוקצה מותר בהנאה עמ"ש לעיל בפ"ב הי"א בזה ומשום טלטול ס"ל ג"כ דטלטול מוקצה בשביל אוכל נפש מותר ונוכל להעמיס כן בדברי המ"מ ואחרי כתבתי ככה ראיתי בספר ישועות יעקב בסי' תק"ב שכ"כ אלא שכתב דלהעמידו אצל האש אינו צריך לטלטול עיי"ש וכמ"ש משום טלטול בשביל או"נ מותר לטלטלו גם כן גם הוי טלטול ע"י דבר הנדלק מהאש אמנם להחם גופו דכמ"ש הר"ן דהוי כאו"נ י"ל דאסור והמ"מ כתב שאין הדבר הראוי בעצמו אלא לבשל או לאפות בו נראה דבא למעט להחם. ועי' בטו"ז בסי' תק"ב ס"ק א' שהקשה דלהחם להר"ן כאו"נ ובמשנה סתמא איתא עיי"ש ועי' במג"א בסי' תק"א ס"ק ג' שאין דעת הר"ן כן אמנם עי' בפ"א הט"ז דדעת רבינו דהוי כהנאת הגוף עיי"ש במ"ש שם. אבל כמ"ש לאו מטעם דהוי כמכשירין אלא דמוקצה מותר בהנאה אף באוכל נפש שייך לומר כן ומיושב גם כן קושית הלח"מ ממוליד ריח דהוי למאן דס"ל ריחא מלתא ובעומד לריח לא תליא בריחא מלתא עי' בתוספות במסכת ע"ז דף י"ב ע"ב בד"ה אלא בוורד עיי"ש. ועיין בטו"ז שהקשה על מ"ש המ"מ בעבר והוציא מותר לשמש דמ"ש ממבשל בשבת דכיון דהוי כמכשירין שאפשר לעשות מאתמול עיי"ש. עיין בספר אליה רבה שם ס"ק ג' שהשיג על הטו"ז דכמ"ש בתוספות ורש"י במסכת מגילה אין בין קאי על לכתחילה וכמ"ש בב"י סוף סי' תק"ג בשם הרשב"א בשבת דוקא אסרו במזיד עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה