דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה יב
ואין עושין גבינה וכו' אבל דכין את התבלין כדרכו שאם ידוק אותן מערב יו"ט יפוג טעמן אבל מלח אינו נידוך ביו"ט אלא א"כ הטה המכתש או שידוך בקערה וכיו"ב כדי שישנה שאם שחק המלח מערב יו"ט לא יפוג טעמו ואין שוחקין את הפלפלין ברחיים שלהן אלא דך אותן במדוכה ככל התבלין. ועי' בהמ"מ. ובכ"מ בשם הר"ן למה לא הביא הרי"ף דברי רב חסדא ורב הונא בין דידע מאי קדירה בעי לבשולי ומשום מפיג טעמא עיי"ש:
הנה במשנה ביצה י"ד ע"א ב"ש אומרים תבלין נידוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ הפרור וב"ה אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ:
ויש להבין כיון דלב"ש צריך שנוי מה שייך לחלק במלח דדי בשנוי קטן משל אבן לשל עץ ובתבלין בשנוי גדול בכלי שאינו מיוחד כלל לזה בפך ובעץ הפרור. וגם לב"ה דס"ל בתבלין שאין צריך שנוי כלל במלח שהצריך שנוי הקיל בשנוי מב"ש דדי בשל עץ ולא בעי עץ הפרור או בפך. ובאיזה סברא וטעמא במחלוקתם בהבדל השנוים מה יחייב שנוי גדול ומה דיספיק בשנוי קטן י"ל בטעם השנוי י"ל מטעם דהנה באיסור דיכה של תבלין ומלח דהוי כטוחן ועי' בפנ"י מה שכתב לומר בטחינה של תבלין דהוי כטוחן אחרי טוחן. וגם שאין דומה לטחינה שאינו ראוי מקודם הטחינה והביא ירושלמי במס' שבת דשייך טוחן בתבלין עיי"ש והנה מטעם טוחן וכמ"ש בירושלמי דמלישה ואילך התירה התורה באוכל נפש ביו"ט. וצריך לפ"ז שנוי גדול שיהיה כלאחר יד ועי' לעיל י"ב ע"ב וברש"י בד"ה מוללין דכלאחר יד בשבת לאו דאורייתא וביו"ט לא גזרו עיי"ש:
ויש עוד טעם בשנוי. עי' בר"ן שהקשה דטחינה מותרת ביו"ט לצורך אוכל נפש ובאו"נ אין מחלקין בין אפשר ללא אפשר מאתמול אלא במכשירין בלבד דמחלקין כן. ותירץ משום שאדם עשוי לדוך התבלין ומלח לימים רבים ומחזי כעובד לצורך חול דומיא דביקוע עצים דצריך שנוי מהאי טעמא ביו"ט. ועיין לעיל י"ג ע"ב כיצד מולל וברש"י דצריך שנוי שלא יהיה כעובדא דחול עיי"ש. ועי' במ"מ בפ"א מהל' יו"ט שכל שעושה לימים רבים בכלל עבודה שעבד עושה לרבו עיי"ש. ועי' בר"ן ריש פ' אין צדין ולהאי טעמא א"צ שנוי גדול כ"כ דדוקא שיהיה כלאחר יד דאף בשל עץ לא הוי כלאחר יד דמ"מ הוי כלי דיכה. אלא בעץ הפרור ובפך הוי כלאחר יד ממש. אבל למען לא יהיה כעבדות די בשנוי מעט דבשל עץ ג"כ אין מהדרך לעשות בו לימים רבים דכחו מעט למלאכה מרובה ושנוי מעט די להוציאו משיהיה נקרא ונראה כמלאכת חול. ועי' בצל"ח מ"ש בהפגת טעם דלא שייך לימים רבים ומ"ש לחלק בין לצלי ולקדירה עיי"ש. ובמג"א בסי' תק"ד ס"ק ד' בשם הסמ"ג השנוי יזכירו שלא לעשות לחול עיי"ש:
ובגמרא איתא דרק באפשר מאתמול צריך שנוי אם בידע מאי קדירה בעי לבשולי או בשאינו מפיג טעמו ולמ"ש בצל"ח במפיג טעמו לא הוי לימים רבים וי"ל כמ"ש ובשאי' מפיג טעמו די בשנוי שלא יראה כעבדות וגם באפשר מאתמול דנראה ג"כ כמכוין מיו"ט לחול י"ל דדי בשנוי מעט וכמ"ש אלא דלפ"ז יש להבין בברייתא דלמסקנא דגם ב"ש ס"ל דא"צ שנוי אלא במלח בפ"ע ולא עם תבלין ונראה דגם לב"ש לא הוי מטעם כלאחר יד ומ"ט דב"ה דדי בשנוי קטן מזה ומ"ט דפלוגתייהו כיון דשניהם חשו לדבר אחר. ונראה מהאי טעמא לא הביא הרי"ף דברי רב חסדא ורב הונא לחלק בין ידע מאי קדירה בעי לבשולי ובין מפיג טעמו או לא וכמ"ש בר"ן לדעת הרי"ף דלמסקנא לא נפק"מ ועי' בתוספות בד"ה א"ד דאף דרב אחא ורב ששת אצלי אצלוי הוי מטעם חומרא ולא מדינא עיי"ש. ולמ"ש לב"ה על כרחך א"צ כלל משום דאין סברא לומר למה לב"ש בשנוי כזה ולב"ה שנוי אחר אם נאמר דלשניהם צריך שנוי:
ונראה לפרש לשון כל הקדירות כולן צריכות מלח וכו' לשון כפול כל וכו' כולן ועיין בטו"ז או"ח בסי' תקפ"ב ס"ק ג' וש"פ ס"ק א' עיי"ש:
וי"ל כמ"ש ברש"י בריש פרק אין צדין בצידה לאסור משום דאפשר מאתמול ועיין בר"ן שם ומנ"ל בזה ועיין בתוס' בפ"ק דמגילה ובמהרש"א שם וכיו"ב שכתבו ז"ל לתת טעם למה מדרבנן אף באוכל נפש כמ"ש לעיל עיי"ש. והנה שם לא התירו אף בשנוי אבל שאני שם דהוי בדבר אחד אבל במלח דכל הקדירות צריכות מלח ולא יהיה לו לאכול מאומה משו"ה לא יכלו לאסרו אלא שיהיה בשנוי וכדאמרינן להלן ובמסכת שבת לחלק בכיו"ב באית ליה פירי אחרינא ול"ל משום שמחת יו"ט ואם כן לומר שצריך שנוי ומהני בשנוי כפלו לומר כל הקדירות צריכות מלח כולן ולא רובו ככולו בלבד ומשו"ה שייך שנוי ומהני ואתי שפיר ועיין בלח"מ הי"ג עיי"ש:
והנה דעת רבינו כס"ד דגמ' ואינו מחלק בין מלח בפ"ע לעם התבלין ונקיט משום שאין מפיג טעמו ועיין בכ"מ. ובמ"ש לעיל יש לפרש הסוגיא דתניא א"ר מאיר לא נחלקו ב"ש וב"ה וכו' לא נחלקו אלא על מלח בפ"ע שב"ש אומרים מלח בפך וכו' וב"ה אומרים בכל דבר ס"ד אלא אימא לכל דבר. וברש"י בכל דבר ס"ד ואפי' בדבר שאין ניטל בשבת עכ"ל. ובתוס' בד"ה בכל דבר וכו' ואפי' שאין ניטל בשבת כגון סיכי דיירי דמודה בה ר"ש עיי"ש. ובשעה"מ ושאר המפורשים ז"ל הקשו מדברי תוספות י"א ע"א בד"ה אין דמשום שמחת יו"ט מתירין ב"ה אפי' סייכי זיירי וכו' במוקצה מחמת ח"כ עיי"ש. וממ"ש בתוס' בכמה דוכתי דטלטול מוקצה משום או"נ מותר ועיין בצל"ח מ"ש בזה:
ונראה לומר למ"ש דטעמא דבעי שנוי זוטא שלא יהיה נראה כעובדא דחול וכמ"ש ז"ל גם ב"ה ס"ל דשנוי זוטא בעי וכן נראה מתוספות לומר כן ולפי זה אם נתיר לשמש בדבר שאסור ביו"ט משום חסרון כיס הרי אין לך נראה כעובדא דחול יותר מזה. אף דבשאר דברים התירו טלטול מוקצה משום שמחת יו"ט אבל בזה אף בשאינו מוקצה לעשותו בשנוי שלא יהיה נראה כעובדא דחול והאיך נעשהו בדבר כזה שאם לא לטלטול או"נ אף ביו"ט אסור והשנוי והטלטול מוקצה סותרים זה את זה וכל זה י"ל לדעת התוספות ורש"י ולא לדעת הרי"ף דכמ"ש לעיל לב"ה א"צ שנוי כלל וכמ"ש בר"ן הנ"ל: