דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ח
מותר ללוש עיסה גדולה ביו"ט והלש עיסה מערב יו"ט אין מפריש ממנה חלה ביו"ט ואם לשה ביו"ט מפריש ממנה חלה ונותנה לכהן. ועי' בראב"ד כיון דקיי"ל כשמואל אוכל והולך ואח"כ מפריש אין משום מתקן והלכה כרבא דפליג על אבוה דשמואל עיי"ש ובהמ"מ ובתוס' כדעת הראב"ד ובלא נגמר לישתו מערב יו"ט עיי"ש ועיין בראי' שהביא הרי"ף מלהלן ובצל"ח שעמד ע"ז עיי"ש:
והנה בגמרא ט' ע"א אמר רבא וכו' גלגל עיסה מערב יו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט אבוה דשמואל אמר גלגל עיסה מעיו"ט אין מפרישין ממנה חלתה ביו"ט לימא פליגי דשמואל אדאבוה דשמואל דאמר שמואל חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם שאסורה לזרים וברש"י אוכל והולך וכו' אלמא הפרשתה שלא לצורך הוא ולא הוי הפרשה והמפריש ביו"ט אינו כמתקן דליתסר כשאר תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן עכ"ל ובד"ה מי לא מודה שמואל אע"פ שאין צריך להפרישה שאם קרא עלה שם שחל עליה שם חלה ואסורה לזרים אלמא שם תרומה עליה ואיתא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט עכ"ל. והנה קיי"ל אוכל והולך וכו' ועי' בהנ"ל דהרבה מהראשונים ז"ל פסקו כראב"ד ודעת רבינו כדעת הרי"ף וכאבוה דשמואל:
ועי' להלן י"ב ע"ב במשנה בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום וב"ה מתירין א"ל ב"ש גז"ש חלה ומתנות לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך אין מוליכין את המתנות א"ל ב"ה לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתן תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן:
ויש להבין דמאי ענין הפרשה דמטעם מתקן התירו משום אוכל נפש ועי' במהרל"ח הנ"ל משא"כ נתינה לכהן מהוצאה מרשות לרשות שאסור משום דדומה למו"מ מנ"ל עוד ועי' בפנ"י להלן עיי"ש:
וי"ל דהנה להלן ל"ז ע"א אי' ולא מגביהין תרומה וכו' פשיטא תני רב יוסף לא נצרכה אלא ליתנה לכהן בו ביום וכו'. וברש"י דאיכא למימר לאו מוכחא מלתא דלתקוני טבלא קמכוין דאין ידוע שיהיה הוא צריך לשירים ורואין שמוליך תרומה לכהן ומחזי דכולה מלתא משום שמחת יו"ט דכהן שצריך לה הוא ואפי' הכי אסור עכ"ל:
ונראה דקמ"ל אף דלא שייך מחזי כמתקן מ"מ אסור משום הוצאה לרשות הכהן ומחזי כמו"מ ולפ"ז ב' איסורין מו"מ ומחזי כמתקן לא שייך בזה בהדדי דאם נתנו לכהן לא שייך מחזי כמתקן ואם לא נתנו לכהן לא שייך מו"מ ומובן לפ"ז שאני זכאי בהרמתה ממילא מותר ליתנו לכהן ואם דמחזי כמו"מ נרויח שלא יהיה מחזי כמתקן אבל אם נאמר משום דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש לא מחזי כמתקן וא"כ לא שייך משום דמותר בהפרשה יהיה מותר בנתינה לכהן דא"כ לא הוי ב' איסורין דבהרמה אינו עושה איסור כלל משא"כ בנתינה לכהן דמחזי כמו"מ ומשו"ה אמר רבא מי לא מודה שמואל וכו' דכיון דאסורה לזרים הוי כמתקן ושייך משום דמותר בהרמה מותר בנתינה ולפ"ז מאי דאמר מי לא מודה שמואל וכו' לא הוי דחוי בלבד דמשנה מסייע ליה ומשו"ה דעת הרי"ף ורבנו לפסוק כאבוה דשמואל ועי' מ"ש לקמן בס"ד בפ"ד הל' ט"ז בזה ביתר ביאור עיי"ש:
ואם היתה עיסה טמאה וכו' שאין מבשלין ביו"ט אלא לאכול וכו' וכן אין שורפין וכו'. כיצד יעשה בה יניחנה עד הערב וישרוף אותה היה יו"ט של פסח שאם יניחנה תחמיץ לא יפריש את החלה בצק אלא יאפה את כל העיסה הטמאה ואח"כ יפריש החלה לחם. במסכת פסחים מ"ו ע"א במשנה כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר' אליעזר אומר לא יקרא לה שם עד שתאפה בן בתירא אומר תטיל בצונן א"ר יהושע לא זה חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא אלא מפרישתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה:
ובהרי"ף והלכה כר' אליעזר כדפסק רבי וקיי"ל הלכה כרבי מחבירו ועוד דהך דר"א שייכא באידך דר"א דאמר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפו לחלה וחד טעמא הוא וברא"ש מ"ש לא בא לחזק מה שפסק כר"א דהכא מאידך דר"א כיון דהלכה כאידך דר"א הלכה נמי כר"א דהכא דמה ענינם זה לזה אלא הכי קאמר אחר שפסק כר"א דהכא אמר ועוד הך דר"א שייכא בדאידך דר"א וכו' כלומר אי אפשר לקיים הא דר"א דהכא בלאו מלתא דר"א דהתם כיון דאינו מפריש מן העיסה במה יצטרפו לחלה להכי הוצרך להביא ראיה דהלכה כר"א דאידך ואחר אפיה יצרפם בסל וכן פסק רש"י הלכה כר"א ויעשה עוגה קטנה אצל גדולה משמע מדבריהם דאפי' היה שם מתחילה כדי חיוב חלה אפ"ה בעי צירוף סל וכו' עכ"ל עיי"ש ובר"ן וצריכין לומר דדעת הרי"ף כדעת הר"י המובא בתוס' בד"ה הואיל דלא שייך לומר שיאפה ויבצע חלה מכל פת מחדא וחדא דא"כ אסור לאפות דהוי כעיסה חציה של נכרים ובתוס' שם בשם הרשב"א דחציה של נכרים מדרבנן ולא אסרו בחלה עיי"ש והנה מ"ש בחציה של נכרים מדרבנן צ"ע למ"ש לעיל בדעת התוס' בכמה דוכתי עיי"ש ולהרי"ף ע"כ אסור לאפות ומשו"ה צ"ל דקיי"ל דסל מצרפן שיפריש מאחד על כלי:
ובתוספות בד"ה עד הקשו מממלאה אשה תנור פת וכו' שפת נאפה יפה וא"כ חלה טמאה ג"כ יהיה מותר באפיה ומשום איסור טלטול בלא קרא שם למה צריך להואיל ותירצו דרק בתנור שייך כן ולא כשאפה על הגחלים עיי"ש. ויקשה למה צריכא להואיל יאפה בתנור ודוחק שאין לו תנור כמו שהקשו בתוס' יטיל בצונן כמו כן יקשה יאפה בתנור וכמו שם שלא תירצו דל"ל צונן כמו כן בזה כן וי"ל כמ"ש לעיל בפ"א במ"ש בתוס' ביצה כ"א ע"א בד"ה עיסה דצריכין פת נאפה יפה עם הואיל דבידו לאכל כל פת ופת עיי"ש וכמ"ש דמחלוקת אם הואיל מקרי לכם אם צריך עיקרו לכם ומשום דפת נאפה יפה גם כן אין עיקרו לכם ואם כן שפת נאפה יפה והואיל בסברא אחת תליא. ועי' בסי' תק"ו דעת המרדכי דעיסה שנילושה מערב יו"ט שאסור להפריש ממנה חלה ביו"ט אסור לאפותה במג"א בשם הב"ח דהוי כמו עיסה חציה של עכו"ם משום דאפשר למפלגה אלא דאיסור דאין מגביהין וכו' רבע עלה ובמג"א ע"ז וי"ל ראיה ברורה דשרי ממשנה פ"ג דפסחים דהתם ג"כ מותר להפרישה רק שעושה משום איסור חמץ. עיי"ש ועי' בצל"ח מ"ש דכאן הוי איסור דאורייתא ושם דרבנן עיי"ש. וי"ל לפ"ז דהואיל דכל אחד ראוי לו לא מהני דהרי אפשר למפליגה וכמ"ש בצל"ח גם כאן דאפשר בצונן הוי רק דרבנן אלא משום שנאפה יפה מותר עם הואיל דכל חדא וחדא כמ"ש בתוס' הנ"ל אף דאחד בודאי אינו ראוי ומיושב קושית התוס' דבאמת גם כאן ההתר משום שנאפה יפה. ועי' בכו"פ ביו"ד בסי' ק"ח שהקשה להלן בלחם הפנים נאמר כדי שתאפה יפה עיי"ש ולמ"ש דצריך הואיל ג"כ להתיר משום שנאפה יפה כמ"ש בתוס' לעיל ושם לא שייך הואיל. ואחר שכתבתי ראיתי בשעה"מ שכתב כעין מ"ש עיי"ש:
ברש"י בד"ה כיצד מפרישין וכו' שנטמאת העיסה וכו' עיי"ש. ובצל"ח שכונתו כירושלמי המובא בר"ן. מתניתא בשנטמאת לאחר גלגולה אבל אם נטמאת קודם גלגולה יעשנה קבין קבין עיי"ש. לכן כתב ברש"י שנטמאת העיסה שכבר לש ואח"כ נטמאת אבל קודם לישה אופה באופן שלא תבוא לידי חיוב חלה:
והנה יש לעיין בהפרשת חלה בטומאה אם הוי בכלל מ"ע. די"ל בכל הפרשה דלאו משום איסורא דמוציא מידי טבל בלבד אלא גם הוי מצוה מדמברכין ונמנה הפרשה במנין המצות. וממברכין על הפרשה ועל לאפרושי מאיסורא אין מברכין כמ"ש בראב"ד המובא ברשב"א ובאבודרהם מ"ש בשחיטה ונדה וברא"ש בפ"ק דמס' כתובות בזה עיי"ש. והברכה יוכיח דהוי בכלל מצוה. וגם הנתינה לכהן מצוה וכמ"ש בתוס' רי"ד הוי ב' מצות הפרשה ונתינה עיי"ש. ובתרומה טמאה כיון שמותרת בהנאה בשעת שריפה שייך בה מצות נתינה. וא"כ כיון דהוי בכלל מצוה יש להבין לירושלמי דמתיר לאפות קבין קבין פחות מכשיעור דהוי נגד מאי דאמרינן בפ' התכלת סרבלא בקייטא וכו' ענשיתי אעשה ובמס' ברכות לא כדורות הראשונים וכו' שיש להביא א"ע לידי חיוב מצוה וכמ"ש בתוס' ובסמ"ג וכיו"ב בכמה דוכתי ובשו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף י"ד אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור להפקיע ממנו חיוב חלה עיי"ש. ומקורו מירושלמי פ"ג דמס' חלה ריש מ"א בגמ' שם אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל וכו' אמר ר' חגיי לא שנו אלא עראי אבל קבע אסור מפני שהוא מערים לפטרה מן החלה וכו' הדא אמרה שאין יוכל לעשות בטהרה וכו' הא יכול לעשות לא בדא הדא אמרה שאסור לעשות עיסתו קבין וכו' עיי"ש. ואם מפני שלא יעבור על בל יראה הרי כמ"ש בתוס' דלהטיל בצונן מועיל לכו"ע אלא משום חשש שמא לא יעשה יפה ובדיעבד אמרינן שיעשה כן להטיל בצונן כמ"ש ברא"ש בשם ר"ת וכה"ג שתבוא ביטול מ"ע יהיה כדיעבד או שיעשה אף בקמח כר' אליעזר שיאפה ולא יקרא שם. ונראה דירושלמי ס"ל כר"א דאפשר לצרפם בסל להביאם לידי חיוב חלה. וראיתי בצל"ח שכתב דרבינו שלא הביא דברי הירושלמי דדבר פשוט כל שנוכל לעשות בלא הואיל עבדינן ובירושלמי לר' יהושע דלא ס"ל הסל מצרפן ס"ל דמפקיע ממצוה ואשמעינן דעדיף משא"כ לר"א א"צ לאשמעינן עיי"ש:
בהגהות מיימוני בזה"ז ראויה לכהן קטן ושרי לקרוא שם קודם אפיה דאין תרומת חו"ל אסורה אלא למי שטומאה יצאה מגופו וכ"כ בתוס' עיי"ש ובשו"ע תק"ו בזה:
ויש לעיין בנתינה לכהן קטן אם קיים מצות נתינה. דהנה יש לפרש שיתן לכהן גדול אשר יאכילו לכהן קטן אבל לענין קיום נתינה בכהן קטן יש לעיין דלכאורה נראה כמ"ש בתוס' בדעת אחרת יש לו זכיה מדאורייתא ובחלת חו"ל די בזכיה מדרבנן. וגם דזה אם יש זכיה לקטן בדבר שבידו קיים אבל כשאכלו כבר ודאי מאז הוי נתינה למפרע דרק לדון בזה כל זמן שיד אחד לשלוט בו כמו במציאה וכיו"ב. ובמס' סוכה מ"ב ע"ב היודע וכו' חולקין לו תרומה וכו' ועי' בפר"ח בס' מים חיים מובא בקצה"ח בסי' רמ"ג ס"ק ד' עיי"ש מ"ש בענין הזה:
ועי' בצל"ח במס' פסחים שם שכתב דעל כרחך מיירי בליכא כהן גדול דא"כ יוכל לבטלו ובאיכא כהן קטן דאל"כ מאי איריא טמאה גם טהורה תבוא לידי חימוץ דישראל אינו יכול לבטלו שאינה שלו משום הואיל אלא לעבור אבל לא שיהיה שלו לבטלו עיי"ש:
ויש לעיין בקטן שהגיע לפעוטות דמדרבנן מקחו מקח וממכרו ממכר כדי חייו אם יוכל לבטל ולהפקיר להצילו מבל יראה אם הוי גם זה בכלל תקנת חכמים אמנם בחמצו של קטן אחר פסח אם אסור בהנאה צ"ע ואם אסור י"ל דיוכל לבטל ועי' בחק יעקב בסי' תל"ד דאפטרופוס יוכל לבטל עיי"ש. וכמ"ש בר"ן פ"ב דקדושין דאפטרופוס מטעם זכיה מדרבנן עיי"ש ונראה משום הפקר בי"ד וא"כ י"ל בפעוטות כמו כן מדרבנן ועי' חולין י"א קטן אין לו מחשבה אלא במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו יש לו מחשבה מדרבנן. ועי' בתוספות שם וכל זה מצ"ע אבל אם נאמר דפעוטות מטעם הפקר בי"ד ולדעת הסוברים ביטול מטעם הפקר יהני הביטול מכח הפקר בי"ד. ולפ"ז י"ל בקטן שאינו בכלל פעוטות מיירי כאן לפמ"ש בצל"ח. ולפ"ז במס' סוכה מ"ב ע"א היודע וכו' חולקים לו וכו' וברש"י וקודם לזה משגרין לביתו כשיודע לשמור בטהרה עיי"ש. ונראה דיודע לשמור ג"כ לא ימצא אלא בפעוטות. וי"ל כשיאכילו בעצמו ומשגיח עליה שיאכלנו בטהרה:
ויש לשום לב בסוגיא עוד דאי' דר' אליעזר אמר טובת הנאה ממון ור' יהושע סבר דאינו ממון. דלכאורה יקשה מי יקחנו וכמ"ש בתוס' בד"ה הואיל בחמץ של הקדש מי יפדנו עיי"ש י"ל דאפשר בהטלה בצונן אף שכתבו בתוס' שאין לעשותו לכתחילה זה באם אפשר בענין אחר ועי' ברא"ש שם. והנה י"ל משום דאפשר באפייה. ולפ"ז באם לא היה אפשר באפיה לא יהיה עובר על בל יראה דלא יהיה שייך טובת הנאה דמי יקחנו וי"ל למ"ש בתוס' לתרץ למה לא נטיל בצונן ולא להצריך להואיל ותירצו שמא לא יעשה יפה אין לעשותו עיי"ש. וא"כ בלא נשאר אלא האפיה וא"כ לרש"י דאינו גורס הואיל דאי בעי מתשיל אלא משום טובת הנאה. וממילא אם לא נאמר להתיר האפיה לא יהיה חמץ שלו כלל וא"כ מאי אמר להלן מלתא דקשיא ליה וכמ"ש ברש"י דמטעם טובת הנאה לא נדע התר האפיה דמוטב לעבור על בל יראה מלעשות מלאכה בידים עיי"ש. והרי למ"ש בלי התר האפיה דלא שייך טובת הנאה וליכא בל יראה כלל. ועיין במהרש"א שכתב דהו"ל דאפשר בהטלה לצונן עיי"ש. ולמ"ש על כרחך רק מהאי טעמא צ"ל דהוי בל יראה. וא"כ ממילא אפשר שלא יהיה בבל יראה דהיכא דאי אפשר להנצל מבל יראה כלל אינו עובר דלא הוי טובת הנאה. ודוקא באפשר להנצל אז עובר בשעושה בלי שמציל א"ע מבל יראה. ובירושלמי דאיתא דתליא במחלוקת אם מוטב לעבור על בל תגרע מבל תוסיף עיי"ש י"ל משום הואיל אבל ברש"י דאית משום טובת הנאה דלית ליה הואיל צ"ע גם בירושלמי יש לעיין על מ"ש עיי"ש: