אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק ב · הלכה יא

הלכה י

עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט אסור להסיקן מפני שהן נולד ואם נשרו לתוך התנור מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן וכו'. בגמרא במס' ביצה אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן והא קמהפך באיסורא כיון דרובא דהתירא נינהו כי קמהפך בהתירא קמהפך והא קמבטל איסורא לכתחילה וכו' ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר ה"מ היכא דאיתא לאיסורא בעינא הכא מקלא קלי אסורא שם דף ד' ע"ב:
והנה במג"א בסי' תק"א ס"ק י"ב גבי כלים שנשברו ביו"ט אין מסיקין בהם משום שהם נולד וז"ל דאסור לטלטלם ואפי' לשרפם במקומם אסור דמוקצה אסור ליהנות ממנו אבל וכו' עכ"ל ובסי' תק"ז ס"ק ג' גם אם נשרו ביו"ט בתוך התנור מרבה עליהן עצים מוכנין כתב וז"ל אע"ג דישל"מ לא בטיל הכא כיון שאין נהנה מהן עד אחר שנשרפו אופה בהן פת מותר אבל אסור להתחמם בהן בשעת בעורן או ליהנות לאורן וכו' וצ"ע דתוס' וכו' ואפשר לומר דשרי להתחמם בהן בשעת ביעורן דעכ"פ הנאה באה לו מן החום וכבר כלה האיסור אבל ליהנות לאורן אסור דנהנה מן האור עצמו ולפמ"ש בסי' שכ"ה ס"ד לק"מ דמוקצה אין אסור בהנאה ואיסור הסקה משום טלטול עצים הוא וכ"מ בסימן רע"ו ס"א עכ"ל ובסי' שכ"ה ס"ק ט' הביא דברי התוס' במס' ע"ז דף ס"ו ע"ב בד"ה אמר דמוקצה אסור בהנאה וכתב דבפסחים מ"ז ע"ב משמע דאסור לבשל בעצי מוקצה עיי"ש. ובספר מחצית השקל ליישב הסתירה כתב המג"א מדעת עצמו ס"ל דמוקצה אסור בהנאה ושם כתב לדעת הסוברים דמותר בהנאה עיי"ש ומ"ש ז"ל בהקושיא בפסחים עי' בפרי מגדים בסי' שכ"ה ועיין בפנ"י במס' שבת מ"ד בד"ה מטלטלין נר חדש וכו' שכתב בכל מה שאדם נהנה מקרי מוקצה לאכילה כדמשמע במס' פסחים בסוגיא דהואיל דרבה אית ליה דמבשל בעצי מוקצה חייב משום דמוקצה דאורייתא מוהכינו אשר יביאו והאי קרא במוקצה לאכילה איירי עיי"ש וזה כדעת המג"א הנ"ל בסי' שכ"ה ותק"א. ועי' בר"ן במס' ביצה דף ל"א לענין אוכל נפש בכל שנהנה מגוף הדבר כאו"נ דמי וכתבתי לעיל מזה עיי"ש גבי אין מבקעין עיי"ש:
ולכאורה בסוגיא דמקשינן והא קמהפיך באיסורא קמהפך הוי לענין טלטול ומקלי קלי איסורא דמשני כנראה לא הוי לענין הנאה בלבד וכמ"ש במגן אברהם הנ"ל דהנאה לאחר שכלה איסור אבל לענין טלטול לא מהני דמקלי קלי דהרי מטלטל בעת שהוא בעינא והנה נראה לכאורה דמוקצה אסור בהנאה ויקשה על כל זה מאי משני על הקושיא והא קמהפיך על הטלטול:
ונראה לומר דלכאורה קושית הגמ' ולרב אשי דאמר דישל"מ לא בטיל הוי בין על טלטול כמו על האכילה דכאן לא שייך סברת הצל"ח דבטלטול לא שייך ישל"מ דאפשר לטלטל עכשיו וגם אח"ז וטלטול דהשתא אין לו מתירין דלא שייך בכה"ג דיש קצבה להטלטול בפעם אחת בלבד לשריפה ושייך ישל"מ לטלטול ג"כ אלא דיש לומר על טלטול כמ"ש בתוס' בכמה דוכתי דטלטול מוקצה בשביל אוכל נפש מותר ובתערובת כמ"ש לעיל נתיר האיסור בשביל ההתר בטלטול דמשום הוצאה דאסרו במוקצה דהוי בגדר שלא לצורך והרי בכה"ג הוי לצורך משום ההתר כמ"ש לעיל בזה וכ"ז אם מותר בהנאה אבל אם אסורה באכילה משום הנאה א"כ גם לטלטל אסור והקושיא וקא מהפך באיסורא קא מהפך על הטלטול ג"כ ומשני מקלי קלי איסורא ומותר באכילה משום דתליא בשבח עצים בפת וזה וזה גורם וכיו"ב וממילא כיון דלא שייך איסור הנאה לא שייך איסור טלטול מעקרא ואתי שפיר ועי' בפרי מגדים ביו"ד בסי' צ"ח ובפתיחה הכוללת להל' יו"ט עיי"ש:
אמנם ברשב"א במס' שבת כ"ט בסוגיא דמסיקין בכלים וכו' שכתב דקושית הגמ' הא קמהפך דבלא"ה מוקצה מותר בהנאה ואינו נוח לו לחלק בין בעין לשאינו בעין והביטול דאיתא לאו מתורת ביטול דלא שייך בניכר אלא שיהיה כטלטול מן הצד עיי"ש וצ"ע במ"ש וגם בסוגיא דמס' ביצה. והאי דלא אמרינן בעצי מוקצה להסקה כמ"ש בתוס' בכמה דוכתי דלצורך אוכל נפש התירו מוקצה עי' במהרש"א ביצה ל"א ע"א גבי אין מבקעין עצים שכתב דוקא לסלק המוקצה ולא לשמש בו דהוי כאו"נ עיי"ש ובמג"א בסי' תק"ט ובשעה"מ בפ"ב מיו"ט ה"ט עיי"ש ועי' מ"ש לקמן בפ"ד ה"א עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה