דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ה
אוזין ותרנגולים ויונים שבבית הרי אלו מוכנין ואין צריכין זימון אבל יוני שובך ויוני עליה וצפרים שקיננו בטפיחין או בבירה ובפרדס הרי אלו מוקצה וצריך לזמן מבערב ולומר אלו ואלו אני נוטל ואינו צריך לנענע. יש להעיר על מ"ש רבינו ואינו צריך לנענע דהוי מחלוקת בית שמאי ובית הלל וקיי"ל כב"ה ואפי' בבריכה ראשונה כדאיתא בגמ' ואין מדרכו של רבינו בכך לומר מה שאינו צריך אם לא הוזכר מקודם בענין שצריך כך ונראה משום בה"ט כתב בהעומד על המוקצה מערב יו"ט בשנת השביעית וכו' צריך שירשום ובירושלמי מובא בתוס' במסכת ביצה ל"ד ע"ב בד"ה ואומר דמקשינן מחלפיה שיטתייהו דב"ה דלעיל ביוני שובך אמר זה וזה אני נוטל והכא קאמר צריך שירשום וכתבו ויש לומר דמוקצה דדחיה בידים חמיר עיי"ש. וע"ז העיר רבינו ואין צריך לנענע כמו שם שצריך שירשום ועיין מ"ש בס"ד להלן בזה עיי"ש:
והנה במשנה איתא זה וזה אני נוטל ורבינו כתב אלו ואלו. ולשון אלו מורה על רבים ולמה הוסיף ואלו ולא כלשון המשנה. והנה בב"י בסי' תצ"ו שאין יכול להזמין אלא הצריך לו אם הזמין כולם לא מהני בא"צ לכולהו כ"כ בשם הג"א ומרש"י נראה בהזמין כולם מהני ועיין בשעה"מ בזה. ולשון אלו ואלו על כמה שובכות שמזמין דשייך אלו ואלו ואמר בזה אפי' במזמין הרבה אפי' לכולהו ושא"צ לכולם שרי ואף כי בלתי מוכרע מ"מ י"ל כן:
ובגמ' אבל מכאן אני נוטל לא מהני ובראשונה איתא משום דאין לו ברירה עיי"ש. והנה דעת רבינו בדרבנן אית ברירה. אבל אם נפרש משום דהוי ספק וספק דרבנן מותר והרי במוקצה כמ"ש רבינו בהל' אח"ז ספק מוכן אסור. אמנם רבא אמר משום דילמא מטלטל ושביק וכו' וקא מטלטל מידי דלא חזי ליה וכו' א"נ זימנין דמשתכחי כולהו כחושים ושביק להו ואתי לאמנועי משמחת יו"ט:
הנה האי דלא אמרינן בתירוצא קמא דלא הוי סילוק מוקצה דאין נותן דעתו אף דאומר מכאן וכו' וכן לעיל באתי לאמלוכי כתב ברש"י משום טלטול שלא לצורך ולא דלא מהני להוציאו מידי מוקצה בכה"ג דאמרינן דנתינת דעתו עליה אינו כראוי משום דממ"נ אם נטלו אח"ז יהיה מותר אלא דחיישינן שיניחנו אחרי שטלטלו שלא לצורך:
והנה מאי דתליא בברירה יש לעיין לפי מ"ש לעיל ובהל' שבת בפכ"ד דטלטול מוקצה לרש"י משום הכנה שיכין מערב יו"ט ליום טוב ולרמב"ן שלא יבוא למלאכה ביו"ט יכין מערב יו"ט עיי"ש וכמ"ש י"ל עוד דהוי בכלל גזירות נחמיה בן חכליה על דברים שאין נצרכים וכל מוקצה בכלל שאין צורך לו וכמ"ש לעיל והנה כמ"ש ברש"י ביצה י"ב דבלצורך היה לגזור ג"כ משום הוצאה אלא דאין רוב ציבור יכולין לעמוד בו עיי"ש ולפי זה מטעם הוצאה לצורך ושאין לצורך יהיה שוין מטעם גזירה. ולפי זה בכה"ג דידן לא יהיה שייך ברירה דעכ"פ לא טלטל האחרים ומ"ש אם האי דאזמניה או האחרת מטעמא דגזירה למ"ש דעכ"פ ממעט בטלטול והתירא ואיסורא שוין מטעם הגזירה וכמ"ש לעיל שם בפי' הגמ' בהתירא טרחינן או באיסורא טרחינן עיי"ש אבל מטעם רש"י משום והכינו שייך שפיר ברירה גם בכה"ג:
אמנם יש לעיין משום והכינו אם גם נאמר ברירה הכנה לא הוי עד שיבורר וא"כ אין מוכן מערב יו"ט ויש לומר להיפוך דעכ"פ הוי הכנה מעיו"ט לשמחת יו"ט באחת מהן אף שאין מבורר עכשיו וא"כ ממ"נ לא תליא בברירה וצ"ע דא"כ מאי מדמין למת בפתח וכו'. ולומר כיון דגזרו על מוקצה לא חילקו אף דלפעמים לא נפק"מ במטלטל באיסור או בהתירא דכמ"ש בסוגיא דבהתירא טרחינן עיין לעיל בהל' שבת הנ"ל לא נראה כן אבל שם הוי מרויח בטלטול בלמעטו במשמש באיסורא. אבל בשוה בשוה י"ל דוקא בהתירא:
והנה בהאי אי נמי זמנין דמשתכחי כולהו כחושין ושביק להו ואתי לאמנועי משמחת יו"ט יקשה למ"ש בספר שאגת אריה בסי' א' דלא אמרינן העמידו דבריהן נגד דאורייתא אלא לדבר אחר דמדאורייתא כמו הזאה ואזמל דשבות דשבת דמדאורייתא ואפי' נגד פסח אבל לא באותו הדבר על אותו הדבר כמו לבטל מ"ע דק"ש לאחר חצות בשביל שלא יבוא לידי ביטול ק"ש עיי"ש ובטורי אבן במסכת מגילה שכ"כ והביא ראיה לדבריו עיי"ש וגם למ"ש בהגהות הר"ן במסכת שבת בפ"ב דוקא בשב ואל תעשה שלא יעבור על קום עשה העמידו דבריהן ולא בשניהן שוים בקום ועשה או בשב ואל תעשה עיי"ש. וא"כ האיך נאמר כאן דיבטל בודאי השתא שמחת יו"ט דהוי מצוה דאורייתא כדאיתא במסכת פסחים ס"ה בשביל שמחת יו"ט דלא יתי' לאמנועי דהוי שניהם בלדבר אחד ושניהם בשוא"ת דעל כרחך אין לומר דחיישינן שיטלטל דא"כ הוי מוקצה ועל כרחך שלא יטלטלנהו וישבקינהו וא"כ יקשה לדבריהם הנ"ל:
וי"ל כיון דלא עשה כדינו לומר זה אני נוטל ודאי לא היה בדעתו מערב יו"ט לכך דלא שביק התירא ועביד איסור כהלכתו מדרבנן ועל כרחך לא היה בדעתו לאכלם ואסח דעתיה מיניה וממילא מוקצה וא"כ לא העמידו דבריהן כלל אלא דממילא כיון שתיקנו שיאמר כן מערב יו"ט ולא עשהו הוי עי"ז מוקצה ואסיר מטעם מוקצה ואינו דומה למוקצה מחמת איסור דרבנן דבכה"ג דהיה בידו להסירו ולא הסירו שייך לומר דהסיח דעתו ממנו והוי מוקצה ממש ועי' ברש"י בפרק אין צדין במחובר שם עיי"ש ואף דאמר מכאן אני נוטל כיון דלא הוי לישנא דמועיל מדרבנן ג"כ אמרינן דבלתי מוציאו מלומר שלא נתן דעתו עליהם וצ"ע ועמ"ש בהמ"מ דדעת רבינו כהעיטור גם במפריחין מהני זימון עיין בשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ' עיי"ש: