דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ד
בכור שנולד ומומו עמו הרי זה מוכן אין מבקרין אותו ביו"ט ואם עבר וראה מומו ובקרו והתירו הרי זה שוחט ואוכל וכו'. בגמרא שם ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו מבקרין אותו ביו"ט לכתחילה וכו' וברש"י ושוין וכו' שאין בזה משום מתקן ומשום דן את הדין שלא היה בו חזקת איסור מעולם כדמוקי לקמן כגון דיתבי דייני התם עכ"ל:
יש לעיין כשהוציא ראשו בלי מום ועי' יו"ד בסי' י' ושי"ט ולדעת הסמ"ע עיין בש"ך בסי' י"ד ברוב פדחתו כילוד וא"כ אפי' נודע המום אח"ז בשאר האברים מ"מ היה זמן מה שהיה בחזקת איסור להדיינים גם כן דרוב אין להן מומין והוי כילוד ואין שיעור לחזקת איסור ואף לזמן מעט ולדינא דקיי"ל דאין מבקרין לכתחילה ובביקרו אין מוקצה לחצי שבת וא"כ אין נפק"מ לדינא:
בהמת חולין שנפלה מן הגג ועמדה מעת לעת והרי היא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביו"ט ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל. במסכת ביצה ל"ד ע"א תנן התם דרסה או שטרפה בכותל או שרצצתה וכו' ושהתה מעל"ע ושחטה כשירה א"ר אלעזר ב"ר ינאי משום ר' אלעזר בן אנטיגנוס צריכה בדיקה בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן ריעותא ביו"ט או לא וכו':
ודעת הרא"ש כדעת רבינו לקולא אמנם בר"ן שם משום דלא אפשיטא האבעיא ספיקא דאורייתא לחומרא:
ועי' בשאגת אריה בסי' ס"ד מדבעיא לענין יו"ט דמ"ש יו"ט דהוי ג"כ איסורא דאורייתא דמלאכה ועל כרחך מזה דאם שהתה מעל"ע הבדיקה רק מדרבנן ובמתני' ליכא מבדיקה אלא מאמוראי וי"ל ביו"ט הקילו אף מדרבנן עיי"ש. ובצל"ח ובשעה"מ בפ"ג הי"א ופר"ח בסי' תצ"ח דאם אמרינן מתוך שריא ולהה"מ בפ"א דעת רבינו מתוך בכל מלאכת אוכל נפש:
והנה ברש"י בד"ה מי מחזקינן ריעותא בגוה משום חשש איסור מלאכה ביו"ט דילמא משתכח טריפה ונמצאת שוחטה שלא לצורך בשלמא שאר בהמות אע"ג דמחמירין אנפשין ובדקינן מיהו סמכינן ארובא ורוב בהמות אינן טריפות הכא מאי ביו"ט כלומר משום חומר מלאכה ביו"ט עכ"ל. ונראה דהבדיקה משום איכא לברורי כמ"ש בשאגת אריה דהוי מדרבנן וביו"ט לענין לשחטה לכתחילה אי אפשר לבררה דהבירור הוי לאחר השחיטה ולכאורה למה לא אפשטא הבעיא דודאי מסתברא כיון דביו"ט אי אפשר לברר נסמוך בשהתה מעל"ע לשחטה וגם לשון מי מחזקינן ריעותא ביו"ט צריך פירוש:
ונראה לפמ"ש בטו"ז בסי' י"ח ס"ק י' באיכא לברורי כיון שחייב לבררו אזלא החזקה ועיין בש"ך ס"ק כ"ד שם והנה בענין זה לענין יו"ט לא הוי איכא לברורי אבל לענין איסור צריך לברר אחר השחיטה בבדיקה וא"כ למ"ש בטו"ז היכא דצריך בירור נפקע החזקה ממילא אתרעי החזקה גם לענין יו"ט אף דלענין מלאכה הוי ליכא לברורי. ומדויק מי מחזקינן ריעותא ביו"ט לענין איסור מלאכה ביו"ט לומר שאין הריעותא נפקע ביו"ט משום לאח"ז או לא ואף דכל ראיה דצריכין בדיקה ביו"ט ומותר לשחטה כמ"ש ברש"י דהוי רובא אבל כאן דלא הוי חזקה כלל כיון שמחזקינן לספק וזה הפי' מחזקינן ריעותא דמחזקינן הספק וכמ"ש בטו"ז הנ"ל. והנה ברש"י כתב משום חומר מלאכה דיו"ט נראה משום דלא הוי לברורי מאי מספקינן ומשו"ה כתב משום חומר יו"ט אבל כמ"ש די"ל גם כן מטעם אחר ביו"ט ולא מחומר דיו"ט דלהיפוך דמצינו דהקילו ביו"ט אלא משום בדיקה לאחר שחיטה לא הוי החזקה דקודם השחיטה ולא שייך בחזקת התר עומדת ולא שנא דקודם שחיטה הוי רובא כמ"ש ברש"י והדרא לרובא דהרי כמ"ש בתבואות שור רובא דאתרעי לא הוי רובא וכ"ז דצריכין לברר לא הוי הרוב אלא בריעותא ולא נתחזק להתירא ע"י הרוב. ואם כן לפי זה יקשה לדעת רבינו וסייעתו שכתבו להקל משום ספק. אמנם כד נדייק בלשון רבינו שכתב ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל דנראה דא"צ לרוב כלל דאפי' בספק מותר ונראה כמ"ש ז"ל משום מתוך בכל מלאכת אוכל נפש וע"ע בתוספות ביצה ג' ע"א בד"ה גזירה מ"ש שם שמא יצוד דגים טמאים עיי"ש: