אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה ב

הלכה א

כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מ"ע שהרי נאמר בהן שבתון כלומר שבות וכל העושה באחד מהן מלאכה שאינה לצורך אכילה כגון שבנה או הרס או ארג וכיו"ב הרי בטל מ"ע ועבר על ל"ת שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו כל מלאכה לא יעשה בהן ואם עשה בעדים ובהתראה לוקה מן התורה. הנה מ"ש רבינו כל השובת וכו' באחד מהן וכו' למ"ש ברמב"ן בפרשת אמור שבתון שיהיה לנו מנוח מכל עמל וברש"י במס' יומא פ"א ע"ב בד"ה תשבתו וכו' שבת שבתון וכו' מנוחת מרגוע וכו' עיי"ש לא שייך לומר בשבת מאחד מהמלאכות ועשה אחרת כי קיים מ"ע דשבתון ונראה דודאי לא שייך ביושב ובטל קיים מ"ע דכמה בטלנים בשוקא ונאמר דמקיימין מ"ע בכל עת ורגע והעובר על כל מלאכות חסר אחת שהוא מקיים מ"ע על האחת שלא עבר אמנם נראה דרק בכיון לשבות שפוסק בערב שבת או מונע את עצמו בשבת ממלאכה שבאה לידו ואין עושה אותה עבור שבת אז קיים המ"ע ובכה"ג אפי' בשב ואל תעשה ואפי' בעבר על האחרת בזאת שמנע מלעשותה מפני שבת קיים מ"ע דשביתה עיין מ"ש בדברי רבינו בהל' שבת בפ"ה ה"א ובהל' שביתת עשור פ"א ה"א עיי"ש וברמב"ן בפרשת אמור בחג המצות ועצרת דלא נאמר בהן שבתון נדע מדהוקשו כל המועדות זה לזה:
בספר המצות כתב רבינו דהעשה מלשון מקראי קודש בסי' קנ"ט הוא שצונו לשבות ביום ראשון של פסח הוא אמרו יתעלה ביום הראשון מקרא קודש בא בפי' קדשהו והוא שלא תעשה בו במלאכה אלא מה שמיוחד באכילה בלבד כמו שבאר הכתוב וכבר קדם לשון אמרם האי שבתון עשה כלומר כל יו"ט שאמר השם בו שבתון הוי כאלו אומר שבות או תשבות וכו' עיי"ש ובמצוה ק"ס בשביעי של פסח שכתב והוא אמרו יתעלה ביום השביעי מקרא קודש וקס"ב בעצרת והוא אמרו יתעלה וקראתם בעצם היום וגומר עיי"ש ובקס"ג בר"ה אמרו יתעלה יהיה לכם שבתון וכבר קדם לנו האי שבתון עשה וכ"כ בסי' קס"ה ביו"כ ובמצוה קס"ו בסוכות כתב מקרא קודש וכ"כ בקס"ז בשמיני של סוכות עיי"ש:
וראיתי בפרי מגדים בפתיחה כוללת להל' יו"ט סי' ב' שעמד על רבינו למה באיזה יליף ממקראי קודש ובאיזה משבתון עיי"ש ועי' בס' ברוך טעם בכלל עשה דוחה לל"ת פרק ו' דממקרא קודש לא נדע בפרט למלאכה אלא בכל מצות היום ומשבתון נדע על מלאכה ונפק"מ דאם לא נדע האיסור במלאכה וכיו"ב לא נדע ממקראי קודש דאין מחייב אלא מה שנדע ממקום אחר לחובת היום בכלל מ"ע אבל שבתון מורה בפרט על מלאכה וא"צ הוראה אחרת וכתב דגם מאן דלא ס"ל שבתון דהוי עשה מקראי קודש ס"ל עיי"ש נכבדות מ"ש בזה:
אמנם לענ"ד יקשה לומר דרבינו המציא מעצמו למודא דמקראי קודש דאין מפורש בגמ' ואין מדרכו של רבינו בכך אבל הנראה דהנה י"ל דשבתון אף דהוי לשון צווי כמ"ש רבינו בס' המצות מ"מ היה מסתבר לומר דהוי איסור עשה שענינו מענין הל"ת דשביתה למנוע ממלאכה ועי' מ"ש בריטב"א במס' קדושין ל"ד ע"א על קושית התוס' שם בד"ה מעקה ובמקנה שם דהעשה לחזק הל"ת עיי"ש וי"ל נמי דהוי איסור עשה וי"ל דמאן דלא ס"ל דשבת עשה ס"ל דהוי איסור עשה ולא שייך אין עשה דוחה לל"ת אף דאין עשה דוחה ב' לאוין דוקא לאוין ולא לאו ואיסור עשה ומשו"ה פי' רבינו מדכתיב מקרא קודש שבת שבתון דלשון כמ"ש בא פי' קדשהו וכו' לכבד היום בקדושתו וזה המורה דשבתון הוי מצות עשה ולא איסור עשה ומשו"ה כתב אחד וכבר קדם לשון אמרם האי שבתון עשה וכו' דרק משבתון נלמד הצווי לעשה אלא דממקרא קודש נדע פי' של שבתון דהוי מצוה ולא איסורא דאל"כ למה צריך להביא משבתון כיון דידעינן ממקראי קודש ועי' להלן פ"ו הט"ז מ"ש רבינו דמקרא קודש על כבוד היום עיי"ש. ועי' בתוס' הבאתי לעיל ריש הל' שבת וירושלמי אם יש מחלוקת בעשה בשבת עיי"ש ועי' בפרי מגדים בפתיחתו להל' שבת בריש דבריו שם שכתב דלאביי משמע לכו"ע דלית להו דשבת הוי עשה ועי' מה שהקשה ע"ז מ"אֵין דנין בשבת" דיבוא עשה וידחה לל"ת עיי"ש והנה אם לאביי ג"כ לא נאמר דס"ל ג"כ דהוי עשה בשבת בלתי מוכרע כ"כ אבל לירושלמי במס' ביצה שהבאתי לעיל בריש הל' שבת דס"ל דלא הוי עשה בשבת יקשה וצ"ל דס"ל שאר למודים הנאמרין במס' שבת כ"ד ע"ב ובכמה דוכתי דשייכים גם לזה ועי' במג"א בסי' של"ט ס"ק ג' דגם במלקות שייך חילול שבת או משום רבוי דמושבתיכם וראיתי שגם בפרי מגדים ציין לדברי המג"א:
ואם נשים הוי ג"כ בעשה זאת עי' בתוס' במס' קדושין דף ע"א בד"ה מעקה עיי"ש. ועי' במקנה ומה שכתבתי שם עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה