דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה יא
הקורא למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה אע"פ שאינו רשאי אני אומר שיצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה. ועי' ברא"ש ורבינו יונה דמפני מה קדמה שאמר ר' יהושע בן קרחה רק לכתחילה עיי"ש והוי ככל התדיר ומוקדש דקודם ואם לא הקדים מהני, אמנם במס' מגילה י"ז ע"א הלשון תנא וכן בהלל וכן בק"ש עיי"ש, ועי' בירושלמי שם ובמס' ברכות בפ"ב שמפרש למה בהלל אינו יוצא בלמפרע כי סדר פרשיות נאמרו מתחילה משלעבר ואח"ז לעתיד עיי"ש וא"כ נראה בהלל אף בהקדים הפרשיות אינו יוצא ולדעת רבינו האי וכן לק"ש אין דומה ממש ונראה משום דנלמד מוהיו בהויתם וזה לא שייך בק"ש כמ"ש שאין סמוכים בתורה ולא שייך ע"ז בהויתם משא"כ בהלל ומגילה וגם מהדברים וכו' וא"כ כונת הרמב"ם דמצד והיו לא שייך בזה משום כמ"ש שאין סמוכין מהתורה רק משום שיקבל מלכות שמים תחילה מה"ט לא שייך לומר שאינו יוצא, וביותר אם נאמר דרק פרשה הראשונה דאורייתא לא שייך לומר שאינו יוצא דהוי תרי דרבנן, ומצאתי בפר"ח סי' ס"ד שפי' כמו כן משום שאינה סמוכה בתורה וכו' כמ"ש ומביא ראיה מהיה קורא בתורה והגיע זמן ק"ש וכו' דמסתמא קורא כמ"ש בתורה שלא כסדרן של החכמים:
קרא פסוק וחזר וקראו פעם שניה הרי זה מגונה קרא מלה אחת וכפלה כגון שקרא שמע שמע משתקין אותו. ועי' בלח"מ שכתב דלפי' רש"י אתי שפיר לישנא דגמ' לא קשיא וכו' ועי' בתוס' במס' ברכות דף ל"ד ע"א בד"ה אמר פסוקא ובמהרש"א שם ובס' שנות אליהו שכתב דקושית הגמ' דילמא מעיקרא לא כיון לבו לא שייך בכפל מלה מלה דאם לא כיון במלה הראשונה היה לכוין בהשניה עיי"ש, וכל זה שייך בכופל כל הפסוק מלה במלה או שתי מלות לכל הפחות אבל בכופל שמע שמע בלבד לא שייך לומר כן ובגמ' סתמא אי' ויש ליישב בזה לדעת ר"ח ורבינו, ועיין בכ"מ בשם הר"מ דאם לא כיון יכפיל אף דהוי מגונה עיי"ש, ובירושלמי מחלקינן בין בציבור ליחיד ונראה דאפי' בכיון כדאי' שתחנונים הוא לו, וא"כ בציבור בלחש רשאי רק עבור כי שמע בקול משו"ה משתקין וזה נראה דודאי עדיף לקרוא עוד הפעם בלחש משלא לכוין וא"כ מ"ש הר"מ דלא לחוש למגונה בלא כיון הרי אפשר בלחש ולקרוא בקול בודאי נראה דמשו"ה לא יעשה במגונה, ולמ"ש לעיל בפ"א ה"ד טעם גדול יש בקריאת שמע בקול יש להבין דברי הר"מ בכ"מ כי בזה אנו מצרפים שמע עם ואהבת כמ"ש לעיל, ועי' בטו"ז בסי' ס"א ס"ק ג' שכתב דגם בלא כיון יקרא רק בלחש ועי' בטו"ז סי' ס"ג ס"ק ג' ובמג"א שם ס"ק ו':