דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ג
אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קורין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יצ"מ, ומצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, וקריאת שלשה פרשיות אלו על סדר הזה זה הוא נקרא ק"ש. עיין בס' יד המלך שהניח דברי רבינו בתימה רבה דבגמ' ברכות י"ד ע"ב נראה מפורש דאם אמר אמת ואמונה או נוסחה אחרת כדאי' שם א"צ לומר פרשת ציצית רק אביי אמר מתחילין דמתחלי במערבא וכיון דמתחילינן וכו' ולא משום הזכרת יצ"מ עיי"ש:
ונראה דדעת רבינו מאביי דאמר מתחילין וכו' ואם התחיל גומר וכו' דחיישינן למערבא במאי דהקפידו לומר ה' אלקיכם אמת ולא במה דלא רצו לומר פרשת ציצית, וזה אף דציצית הנאמר בפרשה זאת אינן נוהג בלילה מ"מ הזכרת יצ"מ הנאמר בה גם בלילה שייכה ולכן כתב אע"פ וכו' אין אנו נמנעין מלקרותה במערבא משום דמצוה להזכיר יצ"מ אשר ג"כ בה ועי' ברש"י דף י"ב ע"ב מזכירין יצ"מ בלילות פרשת ציצית בק"ש ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו וזכרתם אומרים אותה בלילה מפני יצ"מ שבה עכ"ל, ועי' בתוס' יו"ט שכתב דלכן נאמר מזכירין ולא זוכרין כיון שעיקר הפרשה במצות ציצית ועל ידה זוכרין יצ"מ שייך שפיר לישנא דמזכירין שע"י פרשת ציצית מזכירין יצ"מ עכ"ל, הנה לשון המשנה וכמ"ש מסכים בפרשת ציצית להזכרת יצ"מ ויהיה המערבא נגד סתמא דמשנה וצ"ע:
וקריאת ג' פרשיות וכו' נקרא קריאת שמע. יש לפרש עמ"ש לעיל בשם מבי"ט דכל שאר מוסיף על פסוק הראשון אשר מחויב מדאורייתא כק"ש אריכתא דמי ולכן הג' פרשיות נקרא קריאת שמע שנגרר למקרא שמע וכחדא הוי וכמ"ש לעיל ולכן אמרינן ק"ש דאורייתא פוסק וכו' אף דגם הלל דאורייתא משום תורה מ"מ לא שייך תורה אריכתא כיון דהפסיק דאין לומר בכונת המבי"ט דבתורה רשאי להפסיק דה"ט דרשאי להפסיק בשאלות שלום בתורה משום דאין לו שיעור ויוכל להפסיק שלא ללמוד עוד ומזה דרשאי להפסיק בדיבור, וא"כ גם בק"ש אחר שקרא הפרשה הראשונה רשאי מדאורייתא להפסיק שלא לומר עוד וא"כ יהיה שרי בשאילות שלום ג"כ מה"ט אבל כמ"ש דהוי ק"ש אריכתא וכיון דמדרבנן מחויב בשלשתם ומקיים דאורייתא וא"כ אין לו לבטל הדרבנן בהפסק אף דמחויב בשאילות שלום משום דמקיים דאורייתא וכיון שאין צריך לשאול ממילא ס"ד שאין רשאי להפסיק משום הדרבנן וא"כ הוי שפיר ק"ו כמ"ש במבי"ט הנ"ל משא"כ בהלל דלא שייך תורה אריכתא וכמ"ש לעיל והוספתי כעת ביתר ביאור למ"ש לעיל: