אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית· רבי ירמיה לעוו

פרק ג · הלכה ו

הלכה ד

מהו לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן וכו' בדין שיהיה מותר ששעטנז מותר לענין ציצית וכו' ומפני מה אין עושין כן מפני שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה וכל מקום וכו' אם יכול אתה לקיים שניהם וכו' וכאן אפשר לקיים שניהם. ועיין בכ"מ ובמעשה רוקח הגיה וכן צ"ל בדבריו בד"ה לכן נ"ל וכו' צ"ל עושה לבן שלה של צמר וכסות של פשתן עושה לבן שלה של פשתן ושל שאר מינין וכו' עיי"ש ובב"י בסימן י"א הביאו כתקונו עיי"ש:
ועיין שכתב לדעת רבינו דטלית של תכלת בפשתן מותר לתת לבן של צמר כיון דבלא"ה אין מקיים שניהם מ"ש ועיין בתוס' במס' מנחות דף מ' בד"ה כיון והאי דפשיטא ליה טפי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן היינו משום דבלא"ה איכא כלאים א"נ מדאורייתא שריא ורבנן הוא דגזר דכיון דאפשר לקיים שניהם אבל מדאורייתא שרי דכלאים ממש הותר אצל ציצית ולאו משום דחיה והא דמסקינן לעיל דפוטר היינו מדאורייתא א"נ מסקנא לא קיימו הכי עכ"ל ועי' בתוס' שם דף מ' ע"ב בד"ה תכלת ובתוס' של חולין דף ק"י ע"ב בד"ה טלית להתיר אף כסות לילה בכלאים בציצית עיי"ש:
והנה לכאורה היה נראה לחלק בין לילה להאי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן שהביאו בתוס' להוכיח מזה דכלאים הותרה בציצית כמ"ש בתוס' דיש בלא"ה כלאים ואף דבלבוש כלאים ולובש עוד בגד כלאים חייב על כל אחד בפ"ע ועיין ביו"ד סי' שע"ג סעיף ז' לענין כהן שנטמא לקרוביו אם רשאי להוסיף על טומאתו עיי"ש אבל שאני בזה דלא הוי הוספה דהרי אם יתן של פשתן הוי מוסיף בכלאים להתכלת וגם ע"כ התירה התורה להוסיף דלא נאמר גבול להבגד ואין שיעור להגדילו ובמה שמוסיף בבגד הוי כלאים ביותר להתכלת וע"כ התירה התורה בכהאי גוונא:
אמנם ראית התוספות מהטיל למוטלת וכו' הנה שם לא שייך לומר מ"ש ועיין ברש"י שם בד"ה חדא זימנא לעיל הטיל למוטלת כשירה וכיון דמתכשרה בהנך בתראי וכ"ש בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה כלאים דהוי כולה ציצית מקרי עיי"ש ועיין בב"י שמפרש דברי רש"י בפוסק חדא ועי' בתוס' חולין ק"י ע"ב ובשאגת אריה סי' ל' שכתב ג"כ לפרשו על דרך זה עיי"ש והנה יש להבין מנ"ל דאין בטלית פטורה מכלאים כיון שפוסק חדא אבל כיון דעכ"פ קודם שפסקן לא היה ראוי ללבשה משום כלאים א"כ יהיה אחרי קציצת חדא תעשה ולא מן העשוי וע"כ אין בהן משום כלאים והקציצה בחדא כמ"ש לעיל דאל"כ יהיה נראה כמכוין להוסיף והנה משם נלמד אף דלא שייך לומר כמ"ש לעיל דא"כ הוי כלאים ביותר להתכלת כיון דכל ההוספה בחינם ובהטיל למוטלת הוי הוספת כלאים לבתכלת ובלבן התכלת להבגד והלבן להתכלת ואפ"ה מותר ומזה דהותרה ממש:
והנה לדעת התוס' גם בלילה אין בכלאים בכסות המיוחד ליום ורק במיוחד בלילה דלית ביה חיוב ציצית בשום פעם יש בו משום כלאים וגזרו משום זה סדין בציצית ובכ"מ דאין דעת רבינו לחלק בזה ולדעת רבינו דוקא בזמן שמצוה בו אז אפי' בטלית פטורה אין בו משום כלאים אבל בזמן שאין החיוב בו הוי ככלאים דעלמא ושאני בטלית שאולה דהוי מצוה בשל אחרים וביותר למ"ש לעיל י"ל בטלית שאולה הוי מדאורייתא בחיובא כמ"ש לעיל:
והנה מלשון התוס' במס' מנחות הנ"ל דכלאים הותרה בציצית ולא הודחה וכו' ולכאורה שאני מהותרה והודחה בעלמא דהוי במקיים המצוה נוכל לעשותה בלא דחיה משא"כ שיהיה מותר אפי' בעת שלא קיים המצוה וגם להוסיף בהמחויב ובאמת שם כתבו בתוס' בגונא דמקיים המצוה אבל בדף אח"ז שכתבו כנ"ל אפי' בלילה מותר בכלאים לכאורה אינו דומה להותרה והודחה בעלמא וכמו כן דעת הראב"ד לענין בגדי כהונה שלא בשעת עבודה ומנ"ל כן ועיין בב"י או"ח בסי' שכ"ח שכתב שם אם נאמר דשבת הודחה או הותרה אצל החולה שתליא בהמחלוקת אם טומאה הותרה או הודחה בציבור ורבינו פוסק בפ"ד מהל' ביאת המקדש כמ"ד טומאה דחויה בציבור עיי"ש:
והנה במקום תכלת י"ל כמ"ש לעיל דלא שייך בלבן דהוי בכלל הותרה דלא שייך אם בלבן או בתכלת דהוי בשניהם כלאים זה בזה אבל בהטיל למוטלת יש להבין עוד אם נאמר הודחה ויש לעיין בהאי דכיון דאישתרי אישתרי ועי' בשאגת אריה סי' הנ"ל מ"ש בשם הראב"ד וצ"ע:
ומ"ש בכ"מ על דברי התוס' במס' כתובות עי' במעשה רוקח שהביא בשם להקשות כי דברי התוס' המה להיפוך מסמוכין דכלאים לציצית נלמד דלא אמרי באפשר לקיים שניהם וכו' דאל"כ נעבד בשל צמר גם הלבן וא"כ צריכין לתירוץ התוס' עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה